באמצע הלילה נחת בקדומים אוטובוס המיוחסים. מן האוטובוס ירדו מעדנות אנשי “המכון הישראלי לדמוקרטיה”. אין לי מושג מה הופך את המוסד הזה ל – ‘הישראלי’, אינני חושב שמדינת ישראל הרשמית מינתה אי פעם את האדונים הללו לייצג אותה בענייני דמוקרטיה וכפי שנראה בהמשך – כל קשר בינם לבין המושג הזה – מגוחך לחלוטין, אך דומה כי ביקור המשלחת רמת הדרג שימח את הקהל שהמתין בקדומים והם המתינו בסבלנות. השעה היתה מאוחרת – המשימה שנטלו על עצמם “ה – ישראלים ה – דמוקרטים” , היתה לשכנע את המתנחלים – בשם הדמוקרטיה כמובן – שלא יתנגדו להחרבת בתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון, וכפי הנראה – קדומים לא היתה תחנתם הראשונה באותו יום.
איש איש בתורו, הפליגו ה–ישראלים ה-דמוקרטים הנכבדים בדבר הצורך לשמור על אחדות האומה בשעה קשה זו ולשתף פעולה עם הכוחות הבאים להחריב את קהל שומעיהם.
“אמור לי בבקשה”, פניתי אל פרופ’ קרמניצר: “מחר אני ראש ממשלה, ואני מחליט בנוהל מסודר לחלוטין ועל פי כל כללי הדמוקרטיה, להפעיל את חוק פינוי פיצוי נגד כפרי הערבים: האם גם אז יעלה המכון הישראלי לדמוקרטיה על אוטובוס, ינדוד מכפר לכפר ויסביר לערבים כי אין ברירה וכי בשם הדמוקרטיה מוכרחים לכבד את החוק?”
“הם לא אזרחים ישראלים”, מתפרץ פרופ’ כרמון.
“בסדר”, אני עונה. “פינוי פיצוי לתושבי טירה וטיבה. תעודת זהות כחולה למהדרין. בדיוק אותו חוק, ואפילו פסיקת בג”ץ שכולנו יודעים כיצד יכריע, כבר תעמוד אז לימיני. האם תשכנעו אותם לעזוב?”
פרופ’ קרמניצר מניע ראשו לשלילה.
“אני מודה לך על כנותך”, אני ממשיך. “אתם אנשים מרתקים. יש לי הרבה מה ללמוד מכם. אני מוכן להקשיב לכם עד אור הבוקר – אך אנא בטובכם, הדבר האחרון שאתם מייצגים זו דמוקרטיה. אנא אל תזכירו יותר את המילה הזאת”.
אה – כן, ושכחתי פרט אחד קטן. בין המיוחסים שירדו מאותו אוטובוס היה גם נסיך אחד, דן מרידור שמו. “נו טוב” – אומר מרידור, כשמן הציבור עולים קולות של תרעומת, “אז יהיה לנו רע לתפארת” – הוא ממשיך ומצטט ברוב ידע את שירו של אלכסנדר פן.
לאחרונה נצפה מרידור על אוטובוס אחר. שנים לאחר שבגד במפלגת האם שלו, הקים מפלגה משלו וליקט מלוא החופן כיבודים וזכויות במחוזות השמאל הקיצוני, החליט פתאום מרידור לחזור ולהתמודד במסגרת הליכוד.
בשונה מאופורטוניסטים מן השמאל הקיצוני, המבקשים עכשיו לקפוץ גם הם על האוטובוס, הצטרפות מגוון רחב של חברים מתוך המחנה הלאומי אל הליכוד – היא תופעה מבורכת מאוד. מאפי איתם ועד פנינה רוזנבלום – הליכוד הוא תנועה לאומית רחבה והשאיפה צריכה להיות שכל המחנה הלאומי,על כל מפלגותיו ופלגיו, מישראל ביתנו ועד ש”ס, ימצא את מקומו בתוך המפלגה הלאומית הרחבה. גם הצטרפותו של מרידור חיובית. נשאר רק לקוות שהליכודניקים ישמרו על כבודם ולא יתנו לאיש החלקלק הזה את קולם.
