ההודאות שהוצאו בעינויים מן הנערים במשפט דומא, לא תהיינה קבילות – כך החליטו השופטים – אבל ההודאות שהתקבלו בין עינוי למשנהו, כן תהיינה קבילות…
בכל שנותי בכנסת לא פגשתי פוליטיקה צינית ומכוערת כמו זו שהפגינו “כבודם”.
הממ…
נניח שהרכב השופטים (לא נער מבולבל) היה מוחזק במעצר שבועות ארוכים ללא עו”ד, היתה נמנעת ממנו שינה, היו מענים אותו קשות, משפילים אותו פיסית ונפשית ואחרי שכבודם היו כמובן כותבים כל פס”ד שהיו מבקשים מהם, היו מבקשים מהם (עדיין במעצר) גם לחזור ולכתוב את אותו תמליל – הפעם בלי עינויים,
היו כותבים?
אתם מבינים?
כשבעזה מכינים את בלון ההצתה אז המשפטנים הקפדנים שלנו אוסרים על צה”ל לירות. שלא ייפגעו חלילה בכללים המשפטיים ובזכויות האדם.
אבל כשמדובר בנוער הגבעות, אז “הגג ייפול לנו על הראש” (בנט) אם לא נעבור על כל זכויות האדם הבסיסיות וכל החוקים האפשריים, ובכלל “למי אתם מאמינים? לאיילת שקד או לאיתמר בן גביר?”
אני האמנתי לבן גביר, כי כשאתה רוצה לדעת אם פוליטיקאי דובר אמת, בדוק מה האינטרס שלו. לבנט ושקד לא היה שום אינטרס להילחם נגד גל העליהום העכור שהובילו אז בוגי יעלון וכל אמצעי התקשורת.
חוץ מזה שבית אחד כבר הוצת בדומא לפני הפרשיה הזו ועוד חמישה בתים אחריה – כולם באותו רחוב וכולם של אותה משפחת דוואבשה. מן תחביב מקומי שכזה.
הם גם למדו – כמה מפתיע – לכתוב את המילים ‘תג מחיר’…
אבל התקשורת רצתה דם של פוחזי גבעות עם פאות מפחידות וכיפות מתריסות, ובוגי הבין היכן מרוחה החמאה ובנט ושקד, במקום להגן על בוחריהם (הורי הנערים) – הצטרפו לציד המכשפות, ורבני הציונות הדתית מילאו פיהם מים (האוכל במעצר כשר כנראה…)
כך נפלה מדינת ישראל לעינוי נורא של שבעה קטינים (סליחה – פצצות מתקתקות…)
שכמו רומן זדורוב, שניים מהם כבר שנתיים במעצר והמערכת לעולם לא תרד מהעץ שטיפסה עליו.
היום זה אני מחר זה אתה.
