סבירות…

כשאהרון ברק מבכה את האזרח הקטן שיקבל דו"ח, ללא סבירות,

אני נזכר במרירות בעשרות נערות בנות 14, שנעצרו עד סוף ההליכים כדי שלא יוכלו להפגין נגד ההתנתקות, ולאחר מכן נשפטו משפט קבוצתי –

הייכן היית אז מר ברק, מי בדיוק שימש אז כנשיא בית המשפט העליון, כשמערכת המשפט הפכה מכלב השמירה של זכויות האדם, לסוג של רוטוויילר תוקפני המגן על רמיסתם בצורה הבוטה והגלויה ביותר.

כשאהרון ברק מסביר את חשיבות הסבירות,

אני חושב על תושבי עמונה, ויישובים פורחים אחרים, שפשוט גורשו ובתיהם הוחרבו, כי מישהו טען שאולי איזו פינה נידחת הרחק הרחק משם, שייכת אולי לאיזה ערבי שאיש אינו יודע מי הוא ומעולם לא הופיע כלל בבית המשפט.

סבירות כן…

כשאהרון ברק מדבר על זכויות אדם

אני חושב על עשרות נערים שנעצרו במעצר מנהלי ועונו לשוא

כשאהרון ברק מדבר על דמוקרטיה

אני חושב על עמירם בן אוליאל שהואשם ברצח על סמך עינויים בלבד – בלי שום ראיה תומכת אחרת.

דמוקרטיה מדהימה עשיתה מאיתנו, דמוקרטיה שעוצרת את מי שבא לה במעצר מינהלי, מענה, מאשימה ברצח

דמוקרטיה נוסח פינושה, או צ'אבס, עשיתה ממדינת ישראל – מר ברק.

כשאני שומע את -אבי ההפיכה השיפוטית, מדבר על מערכת שתשמור לנו על זכויות האדם –

אני נזכר במה שהתחולל כאן בשנתיים של טרפת הקורונה, אני נזכר בסעד המשפטי המופלא שקיבלו כאן כל מי שניסו לשמור על זכויות בסיסיות כגון, להחליט בעצמי מה ייכנס לגופי ומה לא?

היכן היית מהפכן שלי, כששר הבריאות עצמו הודה שהזכות לנוע ממקום למקום, הזכות לעבוד, הזכות ללמוד – נשללת מן האזרחים, רק כדי לאלץ אותם להזריק חומר, שמוסכם וידוע כי לא ימנע מהם להדביק אחרים.

לא היה אדם שהזיק למדינת ישראל יותר ממך – אהרון ברק. איך אתה עדיין מעז להראות כאן את פרצופו ולצאת לסיבוב תקשורתי עם עדת החנפים המתוקשרת הסובבת אותך.