עברתי לטלגרם

עד סוף החודש, אבדוק גם את הודעות הווצאפ שלי ואז אפרד מן האפליקציה הנפלאה הזו.
תהליך דומה אני מייצר גם עם פייסבוק.
מן גירושין ברוח טובה. אט אט אעביר את כל הפרסומים שלי אל המרחב החירותי שהקמתי – ערוץ התוכן 'ישראל מחר', שיותאם למציאות החדשה בצורה נגישה ונעימה לכל המעוניינים.
אין לי שום כעס על צוקרברג. להיפך.
אני מאוד מודה לו על אימפריית תקשורת ההמונים המופלאה שהקים.
מצאתי את עצמי פעם מהרהר משועשע באיזו שאלה אמונית. למה בורא עולם נתן כל כך הרבה כסף לאיזה אחד – צוקרברג… מה הבשורה שלו? מה הוא כבר יעשה עם כל הכסף הזה? למה לא לי?
ואז נזכרתי במשנה בסנהדרין שאומרת "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם".
את כל הכסף שבעולם נתן הבורא לצוקרברג כדי שיקים ויפתח את פייסבוק, וכל זה כדי שלי תהיה תחנת שידור קטנה בכיס…
כל שאר הכסף שנותר בכיסו של צוקרברג מלבד מה שפעל עבורי, רלוונטי כמו האבקנים שעפו ברוח ולא הפרו שום עץ, או הכוכבים שאין עליהם חיים. אצל האינסוף ברוך הוא, כמויות מקבלות משמעות אחרת.
אז אני חייב תודה לצוקרברג.
אני לא סוציאליסט שחושב שמה שיש לך בא על חשבוני ("זה הגז של כולנו" – זוכרים?), אני מאמין באלוהים ולכן בשפע האינסופי שמגיע למי שנושא ונותן באמונה.
אבל צוקרברג, גייטס, או דורסי, הם רק בני אדם, ולכולנו כבני אדם יש יצרים.
אלא שאין דומים היצרים של האחד ליצרים של האחר. אדם מן השורה לא מסוגל להבין באמת את יצר השררה. כיצד ייתכן שמלך יהרוג את ילדיו (פרקטיקה מוכרת וידועה לאורך ההיסטוריה), היכן רחמי אב על בנים? אדם מן השורה לא מבין את היצר הזה כי לא באמת התנשה בו. אלא שמדובר בחזק שביצרים, ייצר שמתעצם מאוד ככל כשחווים אותו יותר.
וכמו יצר המין – די ברור מדוע הוא נדרש.
האדם הוא יצור חברתי ולכן הוא זקוק למנהיגים. החזקים שביצרים הם יצר המין ויצר השררה, האחד כדי לשמור על המשכיות החיים (כנגד האינטרס הפרטי) והשני כדי שלמין האנושי תהיה מנהיגות (גם כן כנגד האינטרס הפרטי. תחשבו כמה משוגע אתה צריך להיות כדי לרצות להיות ח"כ או שר או ראש ממשלה…).
עכשיו בואו נחזור אל ה'גייטסים'.
חשבו רגע מה קורה שם בנשמה, לאדם שיש לו כבר את כל הכסף שבעולם.
אם אותנו מעסיקה המשכנתא, או הדאגה למקור הפרנסה שלנו, האוברדראפט או הרכב שצריך להחליף – מה מעסיק אותם?
יש להם כסף בסדר גודל מדינתי. עבורם לקנות בית או שכונה – זה הינו הך… כלומר הם כבר סוג של "אלוהים", לכמות כבר אין משמעות אצלם.
אבל הרי אמרנו שהשררה לא נעצרת, אז מה ישביע אותה עכשיו.
שליטה? כוח? – אבל הרי גם את זה כבר יש להם. כל העולם בכף ידם. כל האנושות במחשבי העל שלהם והם מעצבים את תודעתה. כמו ילד שזורק מקל ונהנה מכך שכלבו רץ אחריו, כלומר נהנה מהשליטה, כך הם, עם האנושות כולה…
ומה קורה להם בנשמה עכשיו?
איך ממשיכים להשביע את היצר הזה?
לאן נתקדם מכאן?
ותראו – אני בכלל לא בטוח שלי זה לא היה קורה!
מדובר בתהליך כמעט דטרמיניסטי. ה'גייטסים' אינם אנשים רעים, הם פשוט נתונים למבחן לא אנושי בעליל. גם רבנים וכמרים ושאר משמשים בקודש, הופכים לעיתים לשרלטנים מול עדת פתאים – כלומר גם הם ממהרים לשכוח מי כאן באמת האל. אז מה אתם רוצים מה'גייטסים', שנוגעים בכח אדיר פי מיליארד ושמלכתחילה הפרספקטיבה המרסנת הזו, לא אמורה להעסיק אותם.
לאן זה ילך מכאן?
מנהיג העולם החופשי, האיש החזק בעולם, כבר נפל שדוד לרגליכם.
כל ההתארגנות הלאומית שאמורה היתה לתת לקבוצה את זהותה ואת חירותה (מדינה), נכנעה לכוחן של הרשתות.
החלפתם את המלכים שבחרנו ואת מנגנוני הבחירה שיצרנו.
אתם הפרלמנט, אתם הנבחרים, אתם הממשלה, אתם המלך, אתם המשפט, אתם המשטרה, אתם התליינים ואתם העם.
אנחנו רק רשומות מחשב.
אז זהו מארק יקירי, היית על הכיפאק ובאמת תודה רבה. היה מאוד נחמד אצלך ברכבת, אבל תמיד ידעתי שיגיע הרגע שבו היא תיכנס לסחרור ושאם אני רוצה להישאר אדם חופשי, אהיה חייב לרדת ממנה.
השלמת התהליך עוד תיקח זמן מה, כמו כשעוברים דירה, יש את השלב הזה שאתה גם פה וגם שם, אבל בסוף אני מבטיח להעביר את כל חפציי לבית החירות החדש שלי – ל'ישראל מחר'.

מנויי 'ישראל מחר' היקרים.

השתלטות הרשתות על חירות האדם היא תהליך ידוע וצפוי.
ובכ"ז הרגע שבו זה בא, תמיד מגיע בהפתעה.
לייתר דיוק – מעורר השתאות – (ראה ההסבר שנתנו לפסוק כא "והאיש משתאה..")

אתם המנויים הייתם הראשונים לעלות אל ה 'תיבת נח' של החירות שבנינו, כלומר להצטרף אל 'ישראל מחר' ולאפשר את המשך פיתוחה ושגשוגה.

המציאות החדשה שבה 'ישראל מחר' הופך לכלי הביטוי היחיד שלי (ובהמשך של כותבים נוספים באותה רוח אחרת שפיתחנו) מחייבת אותי להנגיש את המסרים ביתר קלות לציבור הרחב.

מנגד יתווספו כל העת עוד ועוד מידע שרותים והעדפות, שיינתנו למנויים בלבד.

תודה שאתם אתי.