על דמוקרטיה מהותית ודמוקרטיה צורנית

על דמוקרטיה מהותית ודמוקרטיה צורנית.
למה לא התקיים 'דיבייט' בין נתניהו לסער?
ולמה זה לא קורה בבחירות הכלליות?
בין גנץ לנתניהו – למשל?
התשובה היא שישראל אינה דמוקרטיה מהותית, אלא דמוקרטיה צורנית.
הצורה הדמוקרטית עוד לא הפכה אצלנו למהות דמוקרטית.
"למי שמוביל בסקרים, יש רק מה להפסיד מדיבייט שכזה ולכן הוא לא מאפשר אותו" – כך יסביר ברדוגו ולא יראה שום בעיה עם זה.
רגע רגע – אבל הרי הציבור אמור להעניש את מי שלא מכבד את הרעיון הדמוקרטי? לא כן?
ובכן זהו בדיוק העניין
באמריקה, מועמד מוביל שיתעלם מדיבייט, ישלם על כך מחיר פוליטי כבד, בישראל האזרח לא מצפה מהמוביל להיות 'פראייר' – כי מרחב ההבנה הדמוקרטי שלנו הוא צורני ולא מהותי – הציבור לא באמת רואה עצמו כריבון, הוא לא יגבה מחיר ממי שלא מכבד את הדמוקרטיה (ואותו…) ולכן אין סיבה לפוליטיקאי המוביל – לכבד אותה וללכת לדיבייט.
האם הדמוקרטיה בליכוד נותנת למפלגה יתרון אלקטוראלי על כחול לבן?
וודאי שלא – ובמיוחד לא אצל "השבט הלבן" שמדבר גבוה בשמה של הדמוקרטיה.
ייתכן שאפילו להיפך. ההתמודדויות הדמוקרטיות מתוארות בתקשורת (כלבי השמירה של הדמוקרטיה כן…) כמלחמת בני חושך זה בזה ורק מנמיכות את תדמית המפלגה.
התקשורת בישראל גם דואגת כל העת להנמיך את מעמד הנבחרים (באופן דמוקרטי) לטובת מעמד הממונים – כמה פעמים דיברו בתקשורת על שכר השופטים למשל? הם מרווחים הרבה יותר מחברי כנסת, אבל בדמוקרטיה צורנית שכר החכ"ים נחשב בזבוז כספי הציבור.

*

"נתן שרנסקי וספרו 'יתרון הדמורטיה' השפיעו עלי יותר מכל ספר אחר" – סיפר פעם ג'ורג' בוש הבן – "הספר הזה מונח ליד מיטתי כל העת", אמר – וניסה לפתור את בעיית העיראקים באמצעות דמוקרטיה…
"האם חשבת על התרבות הערבית/מוסלמית כשכתבת את הספר?"
שאלתי פעם את שרנסקי.
"בזה אני לא מבין, ענה שרנסקי בכנות."
ובכן חוסר ההבנה הזה, והניסיון לייצר צורה של דמוקרטיה במקום שתרבותו סותרת אותה באופן מהותי, עלה בחייהם של מליונים וסיבך את ארה"ב בעוד שנים ארוכות של מלחמה.
וחזרה אלינו.
בעבר, כשהאשימו את 'מנהיגות יהודית' שאנחנו חברים בליכוד אבל לא מצביעים ליכוד, ניסיתי להסביר שזו בדיוק מהות הדמוקרטיה ובדיוק מסיבה זו מצביעים מאחורי פרגוד.
הסברתי שאם מישהו יטען בארה"ב שחבר המפלגה הדמוקרטית יכול להצביע רק לדמוקרטים ולהיפך, וגם ינסה לעקוב אחר דרך ההצבעה של האזרחים – הוא יהפוך במקרה הטוב לשוטה הכפר.
הסברתי שההבדל בין דמוקרטיה לעריצות הוא שבדמוקרטיה נאמנות האזרח למדינה קודמת למפלגה וכו וכו.
אך עד מהרה הפסקתי להסביר כי הבנתי שהתרבות הדמוקרטית בישראל לא באמת קיימת ולכן אין סיכוי שיבינו אותי. אפילו "כלבי השמירה…" היותר אינטלגנטיים בתקשורת הישראלית – לא מסוגלים היו להבין זאת.
האם זה אומר שעלינו לוותר על הדמוקרטיה?
לא ולא. ישראל אינה מדינה ערבית/מוסלמית – שילוב המייצר תרבות שאין לה כל סיכוי להתפתח לכוון הדמוקרטי –
ישראל נמצאת בשלב תרבותי התפתחותי שבו יסוד החירות רק החל לנבוט.
(בארה"ב – אגב – התהליך הפוך. הדמוקרטיה המהותית שנבטה על מצע החירות של תרבות אמונית פרוטסטנתית, נסוגה עכשיו כי מפני דומיננטיות גדלה של תרבות פרוגרסיווית / קתולית. מכשיר ה ATM בניו יורק מדבר אליך היום בספרדית ולכן הדמוקרטיה שם מתחילה להיראות כמו במקסיקו).
אבל אצלנו יש תקווה. אנחנו רק בתחילת הדרך, לא בסופה.
אנחנו תרבות בהתהוות והחירות שלנו -עדיין בחיתוליה. עלינו לשמור עליה משרלטנים ובריונים ובו זמנית לאפשר אותה ולתת לה להתפתח.
את החירות אנו מתקשים להבין ולכן הסכנה הגדולה היא שנפקירה בידי "שומרי סף המדברים גבוהה בשמה.
ראו כיצד דחפו לנו את החוק הביומטרי והפכו את כולנו לעדר מסומן ללא כל צורך.
בארה"ב מעזים לעשות זאת רק לתיירים. גם אחרי ספטמבר אילבן (פיגוע אסון התאומים) – הם לא העלו על דעתם לעשות זאת לאזרחיהם שלהם. (אפילו ת.ז. אין שם. המשפחה קובעת את הזהות לא המדינה…)
אם נתעצל וניתן ל'כלבי השמירה' לשמור על חירותנו,
תיראה התוצאה כמו זו שקיבל העולם כשהפקיר את הצדק הבין לאומי בידי היפיפיה מבית הדין הבין לאומי בהאג.