פירמידה הפוכה. תמונת מצב – ערב ראש השנה תשס"ח

הביטו בתמונה הזו – שפורסמה ב"הארץ" לפני שבועיים. שר הביטחון אהוד ברק יורד לשטח בכדי לבדוק את מוכנות הצבא למלחמה הצפויה שכולם מדברים בה. הביטו היטב בתמונה, היא משקפת טוב יותר מ1000 מילים את הפירמידה הישראלית ההפוכה. ברק – האיש האחראי יותר מכל אדם אחר בישראל לסיטואציה הביטחונית אליה נקלענו, עומד שם על הטנק מוקף בפמליה של קצינים בכירים ומתחקר את המילואימניק המסכן שמצא שם. גם ברק וגם קציניו הבכירים נראים שבעים מאוד. ה'פוזה' הגברית הסמכותית עם החזה הנפוח והידיים על המותניים – לא מצליחה להסתיר את הכרס המשתפלת מעבר לחגורות הצבאיות. היא גם לא מצליחה להסתיר את הביטחון העצמי שאבד בקיץ שעבר, את הבילבול, את החשש. זהו הפיקוד הבכיר, זהו צה"ל תוצר עידן ה"שלום" וההתנתקות וזהו שר הביטחון שאמור לטפל במשבר. עכשיו, כשענני המלחמה הולכים ומתעבים מעל – יורדים כולם לבדוק את כשירות חיילי קו הדם. למעשה באים הם לחפש את התשובה למצב שיצרו, אצל אלה שכמו במלחמה לפני שנה, ידרשו שוב לשלם בחייהם את מחיר מחדליהם. מתוך הטנק יוצא אליהם משהו שהוא ההיפך הגמור מהם. מילואימניק צעיר, חבוש כפה ומזוקן, כחוש, מפויח ומאובק, שכל עמידתו אומרת צניעות פשטות ותכליתיות.

כך נראית הפירמידה הישראלית ההפוכה. שר הביטחון אהוד ברק – הוא האיש שהצליח לסובב את גדודו סחור סחור ולהימנע ממגע עם האוייב בזמנים הקריטיים ביותר במלחמת יום כיפור. זהו האיש שחמק מאחריותו הפיקודית לקרב סולטן יעקב ונעדריו. זהו האיש שהפקיר את מדחת יוסוף למותו בקבר יוסף וקבע שיאים חדשים של הפקרת פצועים בשטח. אהוד ברק הוא האיש שחמק מאחריותו לאסון צאלים, האיש שהבריח את צה"ל מלבנון, הכניס את תל-אביב לטווח טילי החיזבאללא ואחראי ישירות לתבוסה הצורבת בקייץ שעבר. אך מעל לכל – אהוד ברק הוא האיש שבתקופת כהונתו כרמטכ"ל (91-95) החלה ההתעצמות הסורית והמצרית בטילים ארוכי טווח. ברק יכול היה להזהיר את הממשלה והציבור מפני האיום שחייבים לחסלו, אם לא היו שומעים בקולו יכול היה להתפטר ולעורר את הציבור מפני נשק יום הדין ההולך ומצטבר מצפון ומדרום. אך הרמטכ"ל המעוטר ביותר נתבקש אז מראש הממשלה רבין, לשקוד על הכנת הסכם השלום עם ירדן – ומדוע שיקלקל את חגיגת השלום ואת עתידו המבטיח בפוליטיקת המזה"ת החדש.
עכשיו – בזכות הבוחרים הערבים חברי מפלגת העבודה, עומד הנהנתן ממגדלי אקירוב מול הבייני"ש (פלוגת בחורי ישיבה) על הטנק.

אם תרצו – זוהי תמצית המציאות הישראלית. הגוורדיה השבעה שדירדרה את ישראל אל פי תהום של איום קיומי שלא ידעה מעולם – עודנה שולטת ועודנה מדרדרת את המדינה. ומולה האזרח הפשוט שיאלץ לשלם את המחיר ולהציל את המדינה מראשיה, שריה ויועציה.
האם נזכה בתשס"ח – להעמיד את הפירמידה על בסיסה?