פליטי תש”ח ופליטי שדרות

בתוך כל תשפוכת הנהי והבכי שזרמה אלינו השבוע לציון 40 שנה לאסון ששת הימים, נתערבבו אי אלו יהלומים. אחד מהם היה הראיון עם האלוף במיל’ אביהו בן נון. בן נון סיפר כיצד המריא עם כל חיל האויר בגובה אפסי בכדי לחמוק מן המכ”ם הירדני והגיע בהפתעה אל מטרתו. בעת שהפציץ את השדה המצרי שיועד לו, הופיע לפתע מפציץ מצרי כבד וביקש לנחות בשדה. בן נון נאלץ לבחור בין המפציץ לבין משימתו המקורית והעדיף לדבוק בזו המקורית. אחר המפציץ המצרי דלקו מטוסים אחרים אך טייסו המיומן הצליח לחמוק מהם בתרגילים אוירונאוטיים מעוררי השתאות. לאחר שנים, כשפשט בן נון את מדיו, נפגש לצורך עסקיו עם איש עסקים ירדני, שגילה לו כי הוא היה הבקר האווירי במגדל הפיקוח שצפה אל שדות התעופה הישראליים בזמן המלחמה. בימים שקדמו למלחמה, התחננה ההנהגה הישראלית בפני המלך חוסין לבל יצטרף למסע המלחמה של הרודן המצרי. חוסין הצעיר נטה להשתכנע אולם בשעה בה הפציץ בן נון במצרים, התקשר נאצר לחוסין ואמר לו – “מטוסינו מפגיזים את תל אביב, חיפה מופגזת מן הים – אתה רוצה להפסיד את ירושלים?” חשדו של חוסין התעורר, והוא התקשר אל הבקר במגדל הפיקוח. “חוסין שאל אותי אם אני רואה מטוסים מצריים מעל תל אביב” סיפר איש העסקים הירדני לאביהו בן נון, “אמרתי לו שאינני רואה דבר, ואז – בעודנו משוחחים, הופיעו לפתע על המסך מאות מטוסים מצריים בדרך לתל-אביב ואני דיווחתי על כך בהתרגשות למלך…” הבקר שלא יכול היה לראות את המטוסים הישראליים בדרכם מצריימה, זיהה עכשיו את בן נון וחבריו שבים לישראל לאחר שהשמידו את חיל האויר המצרי על הקרקע. הוא חשבם למטוסים מצריים ואותה שיחת טלפון היתה זו שגרמה לחוסין להיכנס למלחמה והביאה בסופו של דבר לשחרור ירושליים ויש”ע. “הפספוס היחיד שהיה לי באותו יום” סיים בן נון את הראיון “היה הויתור על הפלת המפציץ המצרי, משום שבדיעבד התברר שהרמטכ”ל וכל המטה הכללי המצרי היו בתוך המפציץ הזה.

בירחון ‘נקודה’ האחרון תיאר ההיסטוריון הד”ר אורי מלשטין את המקרה הזה מזוית אחרת. הוא לא הזכיר את בן נון – אולם סיפר שבזכות הטעות של הטייס הישראלי שנמנע מליירט את המפציץ המצרי, ניצל הרמטכ”ל המצרי. הטעות הזו התבררה כטעות מוצלחת מאוד. תרגילי ההתחמקות של הטייס המצרי טלטלו כהוגן את הרמטכ”ל המסכן, ומיד כשנחת הורה לצבאו לפנות מיד את כל חצי האי סיני. כך הפך רובו של הצבא המצרי הערוך בסיני לאספסוף הנסוג בבהלה מול הכוחות הישראליים הנחותים המזנבים בו.

צריך להאמין באתאיזם באדיקות דתית של ממש, בכדי שלא לראות את יד ההשגחה שבניסי הניסים המשולבים בדייקנות זה בזה, נמשכים לאורך כל המלחמה ומגישים ליהודים את ארץ אבותם על מגש של כסף.

היהודים ברובם התרגשו מאוד, אך הנהגתם מאסה במחוזות התנ”ך הניצבים כמראה מול הישראליות החדשה ומזכירים להם את זהותה היהודית. “מוכרחים להיפטר מהשטחים הארורים הללו” אמר שריד, “אוסלו – זה לשכוח שאתה יהודי” אמרה בכנות הסופרת דורית רביניאן, ובאמת – איך אפשר לשכוח מי אתה ליד מקום מנוחת אבותיך בחברון, ליד קבר רחל אימנו , בהר הבית, בירושלים ובשכם.

וכך – בתפר שבין המשיכה אל הזהות היהודית לבין המשיכה אל הזהות הישראלית שתחליף אותה, נותרו ה”שטחים” תלויים על בלימה – לא לבלוע ולא להקיא. השר רפי איתן, כמו גם רבין בעבר – כינה השבוע את רמת הגולן, “נדל”ן”.

ערביי קלקיליה עזבו ב 67 את עירם וכבר החלו לצלוח את גשר עבדאללה בואכה ירדן. משה דיין שלח חיילות עם זרי פרחים ושכנעם לשוב אל עירם שבמבואות כפר סבא. ב48 רצתה הנהגת המדינה להחזיק בשטחים שכבשה ומצאה את הדרך לעשות זאת. ב67 – רצתה ההנהגה להיפטר במהירות מחלקי המולדת שנפלו לידה. גם היום ניתן לעודד את ההגירה הערבית מחלקי המולדת שיד ההשגחה מסרה בידנו לפני ארבעים שנה ולהחיל עליהם את החוק הישראלי. אך הבעיה אינה הערבים, אלא היהודים. אלה מעדיפים לחיות על חרבם כל חייהם, ואפילו להיהפך לפליטים, ובלבד שיתנתקו מה”שטחים” הארורים האלה…

פליטי שדרות כבר מבינים את זה.