יח וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ  כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. (בראשית, מד)

“…אם תקניטני, אהרוג אותך ואת אדוניך” (רש”י)

מאחורי המילים המנומסות מסתתר מאבק איתנים שמגיע עכשיו לשיאו.

מי ינהיג את עם ישראל, מי ימשיך את שושלת האבות ויבשר את בשורת מלכות הא-ל האחד.

כח ההנהגה של יהודה? או כח ההנהגה של יוסף?

מי המשיח? – משיח בן דוד (משבט יהודה) או משיח בן יוסף.

באופן פרדוכסלי – מלכות יהודה, יהודה המעשי, יהודה המבוסס בהבלי העולם הזה, היא זו מסמלת את קומתו הרוחנית של עם ישראל.

ואילו מלכות יוסף – יוסף הצדיק, יוסף העומד בכל הניסיונות, מלאך אדם של ממש – היא זו המסמלת את חוכמת הבנין והמעשה הפוליטי.

יהודה הוא הרוח ויוסף הוא החומר.

המאבק המתמיד שאנו חווים כיום בין היהודיות לבין הישראליות, אינו עניין מקרי. שורש מאבק הזהויות הזה מתקיים בעם ישראל מיום הוולדו. בתחילה חשב כל צד שאין הוא זקוק לאחיו. בני לאה מוכרים את אחיהם ונפטרים ממנו. אולם חייהם אינם חיים.

מנגד, יוסף, בנה של רחל, חושב כי הוא שיקים את המשך ממלכת ישראל, והוא יעשה זאת מתוך מצרים.

והנה מגיע המפגש בין הכוחות.

לג וְעַתָּה יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם-אֶחָיו.  לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי. (שם)

יוסף נשבר כשהוא רואה את מסירות הנפש של יהודה – בנה של לאה, המוכן למכור עצמו לעבדות עבור בנימין בנה של רחל. הוא מבין כי השנים הקשות מנשוא שעבר במצרים, לא פסחו על אחיו שנותרו בארץ ישראל. כולם השתנו, רגע האחדות הגיע –

א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. (שם. מה)

עכשיו הכל מתברר. מכל האחים כולם תימשך שושלת האבות. כולם בני ישראל.

גם יהודה וגם יוסף – ינהיגו, כל אחד את המרחב המיוחד לו, האחד את חיי הרוח והשני את חיי החומר. האחד את היהודיות והשני את הישראליות

ובני יוסף, אפרים ומנשה, הנולדים במצרים – אכן ממשיכים גם הם את השושלת במעמד שווה לשאר האחים.

מובטחים אנו, כי גם בגאולתנו בעתידה, יתחברו כוחות יהודה וכוחות יוסף מתוך הרמוניה. לא עוד שמאל וימין, לא עוד דתיים וחילוניים, לא עוד יהודי וישראלי. כוחות הרוח וכוחות המעש ימצאו בשלום את מקומם האחדותי תחת מלכות מלכנו דוד.

טו וַיְהִי דְבַר-ה’ אֵלַי לֵאמֹר.  טז וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.  יז וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ.  יח וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ מָה-אֵלֶּה לָּךְ.  יט דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר ה’ א-לוהים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי.  כ וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם.  כא וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר ה’ א-לוהים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם.  כב וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.  כג וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאל-ֹהִים.  כד וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.  כה וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד-עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.  כו וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.  כז וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.  כח וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה’ מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.  {פ}(יחזקאל לז).