יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱ-לֹהִים גַּם אֶת-זַרְעֶךָ. יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. יג וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת-יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
אז יוסף אוחז באפרים ובמנשה ומביאם אל אביו לקבלת ברכתו. הטכס הזה יקבע לעד את בני יוסף בברכת אבות לבניהם – “ישמך א-לוהים כאפרים ומנשה” ויהפוך את בני יוסף לחלק בלתי נפרד משבטי ישראל.
השורות הללו נכתבות במשרדי שבקרני שומרון – בפאתי נחלת מנשה. למרגלות היישוב זורם נחל קנה, שהוא קו הגבול שבין נחלות מנשה ואפרים. כשאני מביט דרומה, אל מעבר לנחל, אני רואה את היישובים שבנחלת אפרים, את יקיר ונופים, עמנואל, אריאל, אלקנה ויתר יישובי חוצה שומרון.
הגבול בין שבטי בני יוסף מוזכר פעמים בספר יהושוע:
יהושוע פרק טז
- פסוק ח: מִתַּפּוּחַ יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה, נַחַל קָנָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה; זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-אֶפְרַיִם–לְמִשְׁפְּחֹתָם.
יהושוע פרק יז
- פסוק ט: וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל, עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם, בְּתוֹךְ, עָרֵי מְנַשֶּׁה; וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה
נחל קנה, נמשך מכוון שכם, מערבה עד למקורות הירקון. יוסף הצדיק, שנפטר בסוף פרשתנו, משביע את אחיו לקוברו בארץ ישראל אביו. הוא אינו מפרט היכן בדיוק, אבל את מקום קבורתו אנו מכירים היטב, קבר יוסף נמצא בשכם, בין הר גריזים להר עיבל, באגן הניקוז ממנו מתחיל נחל קנה להשתפל ולהתפתל מערבה.
הנה כי כן, אפרים ומנשה היושבים בפרשתנו,פיסית, על ברכי יוסף בחייו, יושבים על ברכיו, גיאוגרפית – גם במותו.
א וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל-פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק-לוֹ. ב וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת-יִשְׂרָאֵל. ג וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. ד וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר. ה אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי וְאָשׁוּבָה. (‘בראשית’ נ’)
מוזר – יוסף הוא משנה למלך, “ מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. (בראשית מ”א)” הבטיח פרעה, מדוע הוא נאלץ פתאום לדבר אל פרעה דרך מקורביו?, אנשי “בית פרעה”?
ה’ספורנו’ מתייחס לשאלה ומשיב במשפט שאול ממגילת אסתר “כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק”. כלומר יוסף בתוך אבלו לא יכול היה להתלבש כראוי בכדי לפנות אל פרעה ולכן נזקק לשליחים.
אבל פנייתו של יוסף אל אנשי בית פרעה אינה נשמעת כפניה של משנה למלך המטיל שליחות על אנשי האדמיניסטרציה – “אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר” – נראה שמעמדו של יוסף אינו כשהיה. בתחילת הפרשה הבאה – פרשת ‘שמות’, נקרא:” ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף.” (‘שמות’ א’). נראה כי בתיאור ירידת מעמדו של יוסף, אנו מתחילים לחוש ברוחות הפורענות עוד בשלהי ימיו.
אין חדש תחת השמש. לאורך כל שנות גלותם נדמה היה ליהודים בתחילה, כי מצאו מנוח לכף רגלם. תמיד קידמו את הכלכלה כיוסף, התגייסו ראשונים והיו הפטריוטים הגדולים ביותר. אחוז היהודים שנהרגו בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, היה כפול מאחוז ההרוגים הגרמניים. אך כל הדרגות והמדליות שהציגו בתחינה, לא הואילו כשנדחקו אל קרונות המוות.
אין לבניו של ישראל, מקום תחת השמש, מלבד בארץ ישראל.
