וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: (שמות ל"ה, א-ג)
שוב ושוב חוזרת ומשתלבת מצוות השבת בתוך מכלול מצוות המקדש, מה הקשר בין השתים?
בית המקדש הוא ארמון המלוכה, עניינו המלכת הבורא על עולמו. גם השבת עניינה הכרה במלכות ה' על עולמו. "אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ".
בצלם א-לוהים ברא ה' את האדם, האדם דומה לבוראו, במה? ביכולת היצירה. האדם רואה בדמיונו מציאות שאינה קיימת ובורא אותה. את היכולת הזו אין לשום נפש חיה מלבד האדם. ציפור בונה קן, אבל הקן כבר צרוב ב"חומרה", היא לעולם לא תיצור קן משולש או תתעקש לצובעו בצבעים פסיכדליים… האדם רואה בדמיונו מזלג עם חמש שיניים – משהו שלא היה מעולם, ומוליד אותו במציאות.
אלא שאז עשוי האדם – כפי שבד"כ קורה – להחליט שהוא לא רק 'בצלם', אלא שהוא הא-ל עצמו. הסכנה הזו רובצת דווקא לפתחן של תרבויות מפותחות, תרבויות שהולידו יצירות אדירות כמו מוצארט וצ'אייקובסקי. לכן באה השבת שבה אנו מצווים – היום לא יוצרים. ל"ט אבות המלאכה, אבות היצירה המושלמת הלא היא המקדש עצמו – אסורות עלינו. בכך אנו מעידים על הסדר הנכון, מי הבורא, אבי היצירה, ומי רק 'בצלם'.
אגב – התרבות של מוצארט וצ'ייקובסקי ניסתה להשמיד את עם ישראל ולא בכדי. מי שהחליט כי הוא הבורא, כבר אינו יכול לחיות בעולם בו קיים העם המעיד על קיומו.
שבת שלום
