אמרו בחדשות שצה”ל החליט לשחרר מהשירות חייל שכתב בדף הפייסבוק שלו, שהשוטרים שהביאו למותו של אהוביה סנדק, הם רוצחים.
מאוד התפלאתי כששמעתי את זה.

כי מה זה עניינו של צה”ל מה הן דעותיו של החייל? האם מדובר כאן בביטחון שדה? נחשפו סודות צבאיים? האם קרא החייל להצטרף לחמאס? הצדיק את פעולות האויב? – מה בדיוק הבעיה בכך שחייל השמיע את דעתו לגבי שוטרים, שלהבנתו רצחו את אהוביה ז”ל.

עכשיו תראו – למה שהתרחש שם בדיוק, אין קשר לעניין. אותו חייל משוכנע שמותו של אהוביה ז”ל נגרם כתוצאה מנגיחת המכונית שבה שהה על ידי מכונית השוטרים. כלומר, מנקודת מבטו, הם אלו שגרמו למותו (ואני מעריך בוודאות גבוהה שהוא צודק) ולכן הוא מכנה אותם רוצחים – ושוב! מה זה עניינו של צה”ל?

אז יגידו – אפילו אם זה נכון ובאמת נגיחת המכונית היא שהביאה למות הנער, הרי לא מדובר כאן ברצח, כי הרי בוודאי שלא זו היתה כוונת השוטרים. מדובר לכל היותר בהריגה.
נו טוב, ככל הנראה החייל שכתב את הפוסט לא התעמק בהבדלים הפליליים בין הרג לרצח כפי שהם באים לידי ביטוי בעברית המודרנית. במקורותינו – אגב – גם רוצח בשגגה עדיין מכונה רוצח” וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. ” (במדבר, לה, י”א ).
נו? אז בשל הפילפול הזה החלטתם לזרוק את החייל מהצבא? מה הקשר?

אז יגידו – כן אבל בל נשכח שהם זרקו אבנים על מכוניות וסיכנו חיי אדם.
נניח שזה נכון (בוודאות הרבה פחות גדולה). נניח שעלה להם הדם לראש אחרי רצח אסתר הורגן הי”ד, הם כבר הבינו מזמן שלרצוח אותם זו העסקה הכי משתלמת כיום לערבים ביש”ע (פרנסה מובטחת למשפחה, מאסר לוקסוס ושחרור בעסקת השבויים הבאה) ומחליטים לייצר בעצמם איזו הרתעה ילדותית שכזו.

האם זה מתיר לשוטרים להרוג את הנערים האלה?
האם מותר לחייל לירות במי שעכשיו לא מסכן אותו?
האם אריה שיף מערד, לא מואשם עכשיו ברצח כי ירה בפורץ בדואי שלטענת הפרקליטות כבר לא סיכן אותו?
ושוב – מה הקשר של צה”ל לכל זה? למה צה”ל נכנס לסוגיה האזרחית הזו?

טוב אז תרשו לי להוריד לרגע את הכפפות ואת הלשון העדינה.
החייל הזה פשוט צדק והשוטרים האלה הם ככל הנראה רוצחיו של הנער אהוביה סנדק ז”ל.
איך אני יודע?
אני יודע כי פיתחתי חוש ריח שמעולם(!) לא הטעה אותי באירועים כאלה, וכל עוד לא אראה חקירה אמיתית ובלתי משוחדת, ברירת המחדל שלי היא שאכן השוטרים האלה הם שרצחו את אהוביה.

אני יודע כי הם מטייחים את החקירה ומכוונים אותה לכל מקום מלבדם.
אני יודע, כי הם מעלים כל הזמן את רמת האישום במחשבה שככול שישחירו את הנערים כך ילבינו את עצמם.
אני יודע כי מהרגע הראשון הם עושים את כל הפעולות כדי שהאמת לא תצא לאור.
אני יודע כי ניגוח מכוניות הפך לנוהל בגזרה.
אני יודע כי גם מח”ש מסרב לבדוק, בתירוץ מדהים שהנערים שותקים בחקירה (מה הקשר? זו זכותם החוקית לשתוק, וזו חובתו של מח”ש לחקור).

אני יודע כי כולם נורא נורא מפחדים מהאמת ולכן מאיימים על הצעירים הללו שלא מוכנים לשתוק ועוד עלולים להביא לחקר האמת – מאיימים עליהם בדבר היקר להם מכל, מאיימים להם ביכולת לשרת בצה”ל. אתם מבינים? נשלח פה רמז למפגינים למען חקר האמת – אם תמשיכו, לא נגייס אתכם… מפעילים את צה”ל כדי לסתום להם את הפה.
והנורא מכל – אני יודע, כי הם נעשים יותר ויותר אכזריים, כי הם כבלו את הנערים פצועים בשטח והתחילו מיד “לחקור” ולטייח תוך מניעת טיפול רפואי ומניעת כל קשר עם העולם החיצון כולל חברי כנסת שאמורה להיות להם חסינות בדיוק בשביל מקרים כאלה.

אני יודע כי אני חש את איבוד העשתונות שלהם, את האובדן הטוטאלי של המוסר, את ההבנה שהדרך היחידה לברוח מהאמת, היא להסיט את הזרקור בצורה בזויה ביותר אל עבר קורבנם.
אני יודע – כי ה”צדיקים” האלה מעזים עכשיו, לזמן לחקירה,
את אימו של הילד שרצחו…

(בתמונה – הממצא שמסרבים לחקור – מקום פגיעת מכונית השוטרים במכונית הנערים)