03/05/2022 – ב׳ באייר ה׳תשפ״ב

רק משיח?

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

6 תגובה

image_print
שיתוף ב print
הדפס

המציאות הישראלית הנחזית כחסרת מוצא, מעלה שוב ושוב על שפתי הבריות את צמד המילים – ‘רק משיח’.
קטונתי מלעסוק בענייני משיח, ואולם המשפט ‘רק משיח’, יותר משהוא מבטא צפייה, הוא מבטא ייאוש. תדירותו הגוברת מסמנת ככל הנראה את ייאושם של הבריות מן היכולת לפעול במציאות ולשנות לטובה את הכיוון הרע שאליו נראה שהיא מתקדמת.

וזה מאוד מוזר. ביום הולדתה ה- 74, מונה מדינת ישראל הישגים חסרי תקדים. נסו למצוא באירופה או בארה”ב “יערות” של מנופי בניין בריכוז שכזה. מחלפים שהולכים ונבנים בכל פינה. שיעור ילודה מבין הגבוהים בעולם גבוה ביותר. העליה הגבוהה ביותר מזה שני עשורים, תל”ג לנפש גבוה מהתל”ג של מדינות כמו בריטניה, צרפת ויפן. צבא מודרני ומשוכלל –
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?
וכיצד כל זה מתיישב עם הייאוש הזה? עם אווירת הנכאים המלווה את יום הולדתנו ה-74?

ובכן, את מצב הרוח האישי והלאומי, קובע הרבה פחות המקום שבו אתה מצוי כעת, והרבה יותר המקום שאליו נראה לך שאתה הולך. אין ספק שלמרות כל הקשיים והעיוותים הקשים בישראל, מצבה של ישראל יכול בהחלט להיחשב טוב. כשאנו משווים את המצב כיום למצב שבו היינו עם הקמת המדינה, אז מצבנו מצוין. כשאנו זוכרים היכן היה העם היהודי רק לפני 77 שנים, בסיומה של מלחמת העולם השניה, אז מדינת ישראל יכולה בהחלט להיחשב לנס העולה על כל דמיון. שום חייל רוסי, אמריקאי, או אנגלי, שנכנס בשערי מחנות המוות, לא יכול היה להעלות בדמיונו הפרוע ביותר, כי השלדים המתנועעים כאן בין ערימות האפר, יעלו לארץ ישראל, ובעוד שלוש שנים ינצחו את חמשת צבאות ערב שפלשו אליה ויקימו את אחת המדינות החזקות והחיוניות בעולם (רוב הרוגי צה”ל במלחמת השחרור היו ניצולי שואה).

חיילי גח”ל – גיוס חוץ לארץ של יהודים לוחמים במלחמת העצמאות

ואולם כאמור, לא המצב האובייקטיבי קובע את מצב הרוח, אלא הכיוון, והמשליכים ביאושם את כל יהבם על המשיח, נואשו מן היכולת לשנותו.

התפוררות היסודות
בזו אחר זו התפוררו והיו לאבק, כל היסודות בהם בטח הישראלי.

מערכת המשפט, המשטרה, הכנסת, מערכת הבריאות, הפקידות הבכירה, צה”ל – עוד ועוד יסודות שבעבר בטח בהן הציבור כמעט ללא עוררין, התבררו שוב ושוב כמשענת קנה רצוץ ואיבדו עכשיו את אמונו.

אובדן האמון בדמוקרטיה הישראלית
ארבע מערכות בחירות לא הצליחו לשחרר המערכת הפוליטית מן התיקו המשתק שאליו נקלעה. הממשלה שהוקמה לבסוף היתה כל דבר חוץ מביטוי דמוקרטי של רצון העם. איש לא העלה על דעתו כי ראש מפלגה שהציגה עצמה כ’ימינה’ לליכוד, תיקח את שבעת המנדטים שהצליחה בדוחק לזכות בהם, ותעשה יד אחת עם השמאל הקיצוני והערבים בכדי להעביר את השלטון מן הרוב היהודי אל קואליציית מדינת כל אזרחיה.

היה זה אקורד הסיום של ‘פוטש’ שביצעה תקשורת הגמונית בשילוב עם מערכת המשפט והתביעה, נגד מנהיגו הנבחר של הרוב היהודי בישראל, מתוך תקווה כי חיסולו של המנהיג, יחסל גם את המחנה כולו. כלל לא מפתיע שהרוב היהודי, איבד את האמון בכללי המשחק הבסיסיים שמאפשרים למדינה להמשיך ולשמור את האמון הבסיסי במערכותיה.

אבדן האמון במערכת המשפט ובמשטרה
מדדי האמון במערכת המשפט הישראלית, ובמשטרת ישראל, צונחים ללא הרף. מדובר במערכות שלאזרח אין כל השפעה על האופן שבו הן נבחרות, על הערכים שאותם הן מבטאות, על סדר העדיפויות שלהן ועל המוטיבציות שמניעות אותן.
בתי המשפט והמשטרה, עובדים במידה רבה אצל התקשורת, והיא שקובעת את סדר יומם. פרעות תשפ”א כמעט שלא זכו למענה משטרתי והעצורים הבודדים מקרב הפורעים הערבים, שוחררו מיד על ידי מערכת המשפט – פשוט משום שהתקשורת סימנה את האירוע כעניין שיש להתעלם ולטייח. הרוב היהודי צפה בעיניים כלות כיצד מערכת המשפט מקדמת בעקביות ערכים פרוגרסיביים העומדים בסתירה לכל אמונותיו.
עוד ועוד פרשיות שחיתות בתוככי המערכות הללו, השימוש לרעה בכוחן, הפקרת הביטחון והצדק לטובת שימור המערכת ויוקרתה – שיכנעו רבים, כי אין שם באמת מדינה שתשמור על ביטחונם האזרחי.

אובדן האמון בצה”ל
ואולם חוסר האמון גולש הרבה מעבר לביטחון הפנימי.
צה”ל, שהציבור הישראלי רגיל היה להשליך עליו את יהבו, הלך ואיבד את אמון הציבור. דיווחי הצבא, שנחשבו בעבר אמינים, כבר אינם נחשבים ככאלה. בכל סבבי הלחימה מול חמאס בעזה, יצא חמאס כשידו על העליונה. מערכת הביטחון לא הצליחה לחסל את האיום הגרעיני האיראני ואף סירבה להכין עצמה לפעולה, כשראש הממשלה נתניהו דרש מן הרמטכ”ל וראש המוסד לעשות זאת. ישראל מצאה עצמה נסמכת על הגנת ארה”ב והתוצאה לא איחרה לבוא, במקום שצה”ל יאיים על איראן המורתעת, איראן וגרורותיה (למרות כל הסנקציות ופעולות המניעה הנקודתיות) היא זו שמאיימת באופן אסטרטגי על ישראל – המורתעת מכל צדדיה באיום טילים אסטרטגי שאין לו מענה.
ביום העצמאות ה-74, מוצאת עצמה ישראל ללא יכולת לגבות צבאית את המשך קיומה הריבוני. למרות המשאבים העצומים שהושקעו בו, אין כיום לצה”ל את היכולת להבטיח זאת. אזרחי ישראל הולכים ומבינים את המציאות הזו ורבים מהם מפקפקים ביכולתה להמשיך ולהתקיים לאורך זמן[1]https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001055588.

אובדן האמון בבירוקרטיה
הכלכלה הישראלית התוססת, מבוססת במידה רבה על ניצול לרעה של ‘מי שהיו כאן קודם’, כלומר ניצול לרעה של הדור הצעיר העמל נואשות בכדי להמשיך ולממן את זכויות היתר של קודמיו. לחייל שהשתחרר מצה”ל, אין שום סיכוי להגיע לדירה משלו ללא תמיכה משמעותית של הוריו. מחירה של דירה ממוצעת כבר מגיע ל-2 מיליון ש”ח והוא גבוה בכ- 200,000 ש”ח ממחירה לפני שנה בלבד! הפער בין הביקוש להיצע הולך וגדל ואולם המדינה באמצעות רמ”י (רשות מקרקעי ישראל) משחררת את קרקעות בבעלותה לבניה ביד קמוצה, תוך מגבלות בירוקרטיות מטורפות[2]הזמן שלוקח לקבלן שרכש קרקע לקבל היתרי בניה בישראל, הוא מהגבוהים בעולם ועשוי להימשך אף יותר מ10 שנים… רוכשי הדירות מוצאים עצמם מממנים, גם את עודף המשרות בשירות המקורבים, שדואגות לסחבת הזו בכדי להנציח את הצורך בהן, והן את הריבית ועלויו ההמתנה הממושכת שהקבלן מגלגל כמובן אליהם ואף משיתה בנוסף למיסים הרגילים, מיסים יחודיים על רוכשי הדירות. כ-50% מערכה של כל דירה בישראל הוא למעשה מס. מדובר בנתח גדול מהכנסות המדינה המושת כולו על האוכלוסיה החלשה ביותר כלומר מחוסרת הדיור. אותו חייל משוחרר שיבקש לבנות את ביתו בפריפריה, ימצא כי זו נועדה לישראל הערבית בלבד. תוכניות המתאר הארציות הפכו באופן מודע את מחירו של מגרש לבניה יהודית בגליל, לגבוה פי 40! ממגרש זהה במרחק 300 מטר משם, ושנועד לבניה ערבית…
למעשה התכווץ עתידו של הישראלי לגבולות החלוקה – בין גדרה לחדרה, והדירה הקטנה שירכוש במחיר מטורף במגדל צפוף בבת ים, תממן את זכויות היתר (כמו הפנסיות התקציביות) של הדור שכבר יש לו דירה – הדור שקובע את כללי המשחק. גם את השקט מול ישראל הערבית – כלומר זכויות היתר של הצעירים הערביים[3]כל צעיר בפזורה הבדואית, מקבל מגרש מפותח בחינם באחת הערים שהוקמו עבורם – וזו רק דוגמה מני רבות., משלמים בעלי זכויות היתר במיסי ילדיהם וחסרי הדיור.
זוהי התוצאה של המדיניות ה”חברתית”, והסוציאליזם רב השנים שחנק את השוק החופשי בישראל ויצר פער בלתי נסבל בין המקורבים לצלחת לשאר חלקי העם.
גם למקצועות המבוקשים באקדמיה, סיכוייו של חיל משוחרר להתקבל, נמוכים מזה של צעיר ערבי שמגיע ללימודים הישר בגיל 18. רבים נאלצים ללמוד רפואה ומקצועות אחרים – בחו”ל.

הצעיר הישראלי הצופה בעיניים כלות בשיגשוגה של ישראל, מבין כי יכולתו ליהנות מפירותיו מוטלת בספק גדול והתור לדרכון פורטוגלי הולך ומתארך.

עד כאן תיאור קצר ועל קצה המזלג של כמה מן המערכות המרכזיות היוצרות יחדיו את מדינת ישראל – ניתן להוסיף עוד כהנה וכהנה, ואולם נראה כי די בכל שתואר עד כה, בכדי להבין את תחושת התיסכול הגובר.

אבל למה הייאוש?
למה ‘רק משיח’…?

לכאורה, צריכה מציאות, שאותה פוגשת אוכלוסיה צעירה וחזקה במדינה דמוקרטית, להצמיח תנועת התנגדות רחבה שתוביל למהפך ולתיקון.
מדוע זה לא קורה? ומדוע נואש הישראלי מכך שזה יקרה?

מסתבר שהדמוקרטיה הישראלית לא מאפשרת באמת מהפך שכזה. זוהי דמוקרטיה על תנאי. דמוקרטיה הנתונה לחסדיהם של “שומרי הסף” – כלומר נתונה לחסדי האליטות שמינו עצמן כשומרות הציבור מפני נבחריו…
הן גם מהנדסות את תודעתו, וגם קובעות את סדר יומו הרוחני והערכי – באקדמיה, במערכת החינוך, בצבא, ביד ושם וכדומה. מתי ראיתם לאחרונה מתנחל בודד הנאחז בגבורה בגבעה סחופת רוחות, מדליק משואה ביום העצמאות? מתי ראיתם שם תלמיד חכם שהגיע להישגים תורניים כבירים? האם הארכיאולוג שגילה השנה את הכתב העברי ואת שם א-לוהי ישראל הקדום ביותר מימות יהושוע בן נון (!), ימצא שם את מקומו?

האליטות הללו אוחזות למעשה את המערכת הפוליטית ומנגנוני המדינה בגרונן ומוודאות כי מי שמאיים עליהן יורחק ממנה.
לא רק מנהיגו הנבחר של הרוב היהודי הורחק השנה, גם מינויו של אפי איתם נתפס כאיום על שליטת ההגמוניה בעיצוב הזיכרון – כלומר העבר, ומתוך כך בעיצוב העתיד. על אף שהחובשי הכיפות הסרוגות הם המגזר הדומיננטי ביותר בדרג המסתער, ייצוגם בפורום מטכ”ל, אפסי.
צעיר סרוג שמבקש להתקדם מעבר לדרגת סא”ל, מבין היטב כי עליו להסתיר את אמונותיו – ועדיף פשוט לוותר עליהן.

מדוע משה כחלון, שכיהן כשר אוצר ובאמת ובתמים ביקש להוזיל את מחירי הדיור, לא פנה אל דרך הישר של שחרור השוק ועידוד הקבלנים לבנות ככל שרק יוכלו?

מדוע שום ח”כ לא מעז לנסות לתקוף את שיטת הפנסיות התקציביות?

התשובה היא ששום נבחר ציבור לא ירצה להפוך עצמו למטרה של אותן אליטות.

74 שנים חלפו, רבים הבטיחו, רבים עוררו תקווה, נבחרו, ומשהגיעו אל עמדת הכח בכנסת, התברר כי הכוח האמיתי מהם והלאה.

ואולם הסבר זה אינו מקיף את כל מימדי המשפט – ‘רק משיח’…
זהו הסבר נכון – אבל כשעומד בפני הציבור חזון גדול מספיק בכדי לעורר את תקוותו, צומחים בו כוחות שמסוגלים לשנות את המציאות גם נוכח רודנויות קשות מבישראל.

למה בישראל זה לא קורה? למה אצלנו – ‘רק משיח’?

אחד ההסברים הם לחם ושעשועים. דירה אמנם אין, אבל כל עוד בתי הקפה מתפוקקים, כל עוד נוסע הישראלי לשתי חופשות מעבר לים בכל שנה – טווח הביטחון של השלטון מפני התפוצצות אזרחית מוסיף ומתקיים. הציבור הישראלי מתבשל על אש קטנה בתוך תרבות השפע. כסף לביזבוזים יש. על אופק כלכלי אמיתי – כבר לא חולמים.

וכאן הגענו אל נקודת היסוד.
בכדי לחולל שינוי של ממש, נדרשת זהות מוצקה. עבד יילחם על חירותו, אם חיי החירות עודם שמורים בזיכרונו. עבד ללא זהות של בן חורין, יישאר תמיד עבד.
היסודות שעליהן נבנתה מדינת ישראל, היו יסודות ששללו את זהותה היהודית וניסו לייצר זהות ישראלית חדשה במקומן. מדובר היה בזהות חדשה ועוצמתית שנדרשה בכדי להתנער מעול השלטון הזר וקצרה הצלחה גדולה בימי הראשית.
ואולם היתה זו זהות קצרת מועד שהלכה והתפוגגה והיכן שהוא לאחר מלחמת יום כיפור, איבדה את יכולתה לספק תוכן ומשמעות לתחייה הלאומית. כשאיבד השמאל ב-1977 את השלטון הפוליטי, הפכה האנרגיה המהפכנית שלו ששרתה באמונה את תקומת ישראל, לאנרגיה הרסנית[4]לימין הישראלי לא היתה שום תשובה מהותית לכך. שמזינה תהליך מואץ של התפתחות פרוגרסיבית, המכרסמת בכל הזהויות ובכל המהויות. כל קונסטרוקציית הזהויות הבונה את כבוד האדם וחירותו – הזהות האנושית, הזהות המינית, הזהות המשפחתית והזהות הלאומית – מצויות כולם תחת מתקפה קשה של אותו תהליך. זהותו המעורערת של הישראלי, מותירה אותו כיום בהלם ובאלם, כשהוא מוצא עצמו בקרון רכבת בירושלים כשכל הנוסעים הערבים קוראים יחדיו קריאות דתיות ולאומניות, אין לו תשובה.

כשילדיו חוזרים מהגן וכבר אין שם אמא של שבת ואבא של שבת, אלא הורה אחד והורה 2, אין לו תשובה.

גם אם הקריב את היקר לו מכל למען ביטחון ישראל, ינחם אותו משרד הביטחון ביצירה עמוסה בקודשי האיסלאם שאין בה ולו מוטיב יהודי אחד. 

שעון שקיבלו המשפחות השכולות ממשרד הבטחון

ומה נותר מהזהות שהיא תנאי הכרחי לכל מאבק חירות, כשיסוד הזהות הלאומית שלנו, סלע הקיום והייעוד – מקום המקדש בהר הבית בירושלים, מופקר לעיניו בצורה מובהקת שכזו, על ידי ממשלה שבראשה עומד חובש כיפה, וכל מערכות הנדסת התודעה מסבירות לו השכם והערב כי כל שינוי בהר לטובת היהודים יוביל להתפוצצות שתשמיד הכל.

השילוב הזה של שפע קצר מועד ואובדן יסודות הזהות, חונק כל סיכוי להתעוררות מאבק של ממש – מה הפלא שנותרה רק התקווה למשיח?

לא אבדה זהותנו
והנה מתברר שמתחת לפני השטח, ממש לא אבדה זהותנו (ותקוותנו…ׂׂ)
בסקר שפרסם לאחרונה המכון הישראלי לדמוקרטיה – שאינו חשוד בהטיה לאומית – מתברר כי למרות כל שטיפת המוח, 75.5% מקרב מצביעי הליכוד תומכים בשינוי הסטטוס קוו ובמתן אפשרות ליהודים להתפלל בהר הבית!
שיעור דומה, אם כי מעט נמוך יותר, נמצא גם בקרב הציונות הדתית.
גם בקרב מצביעי תקווה חדשה וישראל ביתנו, אחוז התומכים נע בין 65% ל- 69%.
כלומר בקרב הרוב היהודי (אצל ליברמן נכון יותר לומר ה’ימני’), רוב עצום מוכן למרות כל שטיפת המוח, לקחת סיכון בכדי לשמר את זכויות היהודים בהר הבית.
אפילו אצל כחול לבן, יש עתיד והעבודה, אחוז התומכים עולה על 30% וגם עשרת האחוזים התומכים בתפילת יהודים מקרב מצביעי מר”צ, הם סוג של הפתעה גמורה.

זרם העומק הישראלי נושא זהות יהודית עמוקה הפוכה לחלוטין לכיוון אליו מושכת אותו אליטת כל אזרחיה וערביה.
הזהות הזו, תפרוץ ותהפוך למהפכת חירות של ממש ברגע שיבשילו לכך התנאים.

לא אבדה זהותנו
ולכן לא אבדה ולעולם לא תאבד – תקוותנו.

image_print

הערות

הערות
1 https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001055588
2 הזמן שלוקח לקבלן שרכש קרקע לקבל היתרי בניה בישראל, הוא מהגבוהים בעולם ועשוי להימשך אף יותר מ10 שנים… רוכשי הדירות מוצאים עצמם מממנים, גם את עודף המשרות בשירות המקורבים, שדואגות לסחבת הזו בכדי להנציח את הצורך בהן, והן את הריבית ועלויו ההמתנה הממושכת שהקבלן מגלגל כמובן אליהם
3 כל צעיר בפזורה הבדואית, מקבל מגרש מפותח בחינם באחת הערים שהוקמו עבורם – וזו רק דוגמה מני רבות.
4 לימין הישראלי לא היתה שום תשובה מהותית לכך.
4 15 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
6 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
איריס
11 days ago

שלום משה יקר. פעמיים מילאתי טופס התפקדות לליכוד. כולל פירטי כרטיס אשראי. מסתבר שאינני חברה. במפלגת הליכוד, אין מענה לטל. גם במרכז הליכוד בעירי. אין עם מי לדבר. אשמח לעזרה. מעוניינת להתפקד אך ורק בגללך. אנא עזרה. תודה מראש איריס 0544210672

אשר
אשר
14 days ago

קטונת מלעסוק בביאת המשיח?

זה מעיקרי האמונה (רמב”ם, רמב”ן, מנחת חינוך, גמרות שלמות, זוהר)

איך נפלט ליהודי מהמקלדת משפט שכזה?

אני יאתגר אותך משה – תעשה שיחה או פודקאסט עם הרב יצחק גינזבורג בנושאי משיח גאולה ולהבדיל ציונות.

אני חושש שלא תסכימו הרבה אבל זה יפקח לך את העיניים.

שרון
שרון
14 days ago

משה מה הבעייה אם האמירה ”רק משיח” ???
זה כידוע לך העיקר הי”ב של הרמב”ם מתוך ה י”ג עיקרי היהדות שניסח”אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא”.זה בדיוק מתאים למה שכתבת בסוף
”והנה מתברר שמתחת לפני השטח, ממש לא אבדה זהותנו (ותקוותנו…ׂׂ)”
התקווה למה ? – התקווה לגאולה שהמילים רק משיח הן ביטויה המובהק ביותר
כן אומר ולא אבוש ”רק משיח ” לאחר יותר מעשורים ובמיוחד זה יותר משנתיים שמדינת ישראל מתגלית בהן ביתר שאת וביתר בוגדנות בעם ישראל ,ואף בתפיסת הציונות המקורית והמעשית עצמה (כפי שהבינוה האנשים ”הפשוטים” מייבשי הביצות ומפריחי השממה החולמים והלוחמים שנתנו פה טונות של ”דם יזע ודמעות ” למען הקמת הבית הלאומי הזה, כן רק משיח או כל כלי שיבחר הקב”ה להשתמש בו כדי לתקן את המצב המקולקל והרקוב בו אנחנו נמצאים כאן , ולהביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו
”כי ידין ה’ עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלהימו צור חסיו בו , אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, יקומו יעזרוכם ,יהי עליכם סתרה ,ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי , אני אמית ואחיה , מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל , כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנוכי לעלם” .
נבואה מפורשת בתורת משה – שירת האזינו – לב דברים
להבנתי בפסוקים המסומנים (לז’ ולח’ ) אומר הקב”ה בפי אדון הנביאים משה , שלפני הגאולה יהיו בעם ישראל כאלו שיבקשו גאולה בידי שמים ”צור חסיו בו” (”הצור תמים פעלו” שכתוב בהתחלת השירה ) , ויהיו כאלו שיבקשו את העבודות זרות הקודמות שיצילום מעת הצרה והצוקה עליהם אומר נביא ה’ ” יקומו יעזרוכם”, וכבר כתב הרב אלחנן וסרמן הי”ד בקונטרס שלו ”בעקבתא דמשיחא” על העבודות הזרות בהן נפל עם ישראל בתקופה המודרנית והציונות (נטולת האל ) היא אחת הראשיות בהן ,והוא בהחלט צדק לגמרי , אם כי אני חייב שלא להסכים לגמרי עם המסקנה המעשית של דבריו – לא לעלות לארץ ישראל שבה הנהגת עם ישראל נתונה לשליטת הציונות בגרסא הכפירתית, וזאת בניגוד לדעת רבו המובהק ”החפץ חיים ” שסבר וקרא להיפך וציטט ” ובהר ציון תהיה פליטה” , הרב וסרמן העדיף למות על קידוש ה’ והלך עם המונים שדבקו בדעה זאת בוודעות אל מזבח האשמדאי ,מאשר להיות תחת שליטת הציונות טעה לדעתי טעות קשה מאוד.
כדעת רבי אליעזר הגדול דעתי
”השרץ אינו מטמא את תנורו של עכנאי” – השרץ הוא הכפירה שנכנסה במובילי הדעה בציונות כבר מראשיתה , אינו צריך לגרום לביטול ”התנור ” – אמצעי זמני לשמירת הקייום הפיזי .

Last edited 14 days ago by שרון
קובי
קובי
15 days ago

“רוב הרוגי צה”ל במלחמת השחרור היו ניצולי שואה”
במידה וזה נכון, זה לא פחות ממדהים. ולא שמעתי התבכיינות שלהם ושל צאצאיהם על זה. עדות אחרות, בלי לנקוב בשמן, מתבכיינות על הרבה פחות מזה עד היום.

אפוי
אפוי
16 days ago

המנופים והמחלפים בכל פינה לא מראים על בנייה ענפה ומואצת אלא על בנייה איטית ועיכובים לא נגמרים, התרגלנו לחיות בתוך אתרי בנייה/פיגומים. עוד מעט תטען שהעובדה שתל-אביב היא העיר היקרה ביותר בעולם ב-2021 זה מעיד על היוקרה שלה או על האיכות שלה. לא, זו עיר דוחה, ערים אחרות בעולם הרבה יותר יפות, מהנות, בטוחות וזולות – ואם בפייק תנופת בנייה עסקינן תראה כמה שנים תושבי תל אביב סובלים מבניית הרכבת הקלה, חצי עיר פיגומים. במדינה נורמלית באים בונים הולכים לא חיים בתוך אתר בנייה.
העובדה שהכל פה נראה כמו אתר בנייה זה מחדל והעובדה שתל אביב כל כך יקרה זה מחדל. אין תנופת בנייה, אם הייתה תנופת בנייה משמעותית גם היה דיור בר השגה לצעירים.

Last edited 16 days ago by אפוי
איתי סנדרוב
איתי סנדרוב
16 days ago

קצת על השעון ההזוי של משרד הביטחון ההזוי שלנו… יש שם את “סמל השלום” עאלק. זה הסמל של התנועה הפציפיסטית להתפרקות מנשק גרעיני שנוסדה בשנות השישים באנגליה ומאז התפשט לכל מחוזות השמאל העולמי. יש שם חמסה, שאינו סמל יהודי, הוא פפולארי באותה מידה אצל מוסלמים, לא יודע את מקורו.

הרהורים על ה”תיקו המשתק” בין ימין לשמאל בדמוקרטיה הישראלית. יש כאן אמת מטפיסית שתמיד נחזור לתיקו הזה. הוא לא מקרי. הוא גם חוזר על עצמו בעוד מדינות דמוקרטיות. הסיבה, היא שאם הציבור נע לכוון מסויים, ומפלגה , לא משנה מאיזה צד רואה שהיא מתרחקת מהסיכוי לתפוס את השלטון, אז היא משנה את הכרזותיה לכיוון התנועה של הציבור, ימינה או שמאלה, ותמיד תנסה לגנוב קולות מהמרכז. יוצא שהתיקו הזה הוא כאן כדי להשאר. צריך לנסח שיטת בחירות וממשל שתתפקד גם כשיש תיקו. סיבוב שני בין שני המועמדים ? המנצח גם אם על קוצו של בוחר לוקח הרבה יכולת ממשל ? מה עושים עם התרמיות? בעיה קשה!!

שוק הדירות אינו סובל ממחסור בהצע מול ביקוש, המחיר מאזן את שני הכוחות וגורם שלא יהיה מחסור, לא קשה להשיג דירה, הבעיה היא המחיר הגבוה מידי ובכל מה שאמרת צדקת. אני מתקן את הסמנטיקה.

כרגיל למרות הקשיים אתה מעודד, כל הכבוד וחג שמח.

בלי שום דיון בכנסת (ובתקשורת) תוותר ישראל על חלק נרחב מריבונותה, ותפקיר את חירות אזרחיה, לידי אנשים שמעולם לא בחרו בהם.
המערכה על חירות האדם מתקיימת גם בחזית האישית וגם בחזית הלאומית בינואר 2022, שנה לאחר היבחרו, הגיש ממשל ביידן לארגון הבריאות העולמי, ה WHO,

סימן קריאה #38

המציאות הישראלית הנחזית כחסרת מוצא, מעלה שוב ושוב על שפתי הבריות את צמד המילים – ‘רק משיח’.
המציאות הישראלית הנחזית כחסרת מוצא, מעלה שוב ושוב על שפתי הבריות את צמד המילים – ‘רק משיח’.קטונתי מלעסוק בענייני משיח, ואולם המשפט ‘רק משיח’,

סימן קריאה

איך חוזרים מיובל נח הררי ומדן אריאלי, אל משה רבינו…
איך חוזרים מיובל נח הררי ומדן אריאלי, אל משה רבינו… “אדם יכול לומר – ראו! יש אלוהים מעל העננים”, מרצה הררי – “אבל זו

סימן קריאה #37

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית הועניב היושבב שערש שמחויט – שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.
שנתיים מפרוץ טרפת שיעבוד הקורונה, הפסיקו המחקרים והנתונים לעניין אותי. אם מישהו נוהג לבדו במכונית סגורה בשטח פתוח – כששתי מסיכות חוסמות את נשימתו,

סימן קריאה #35

קו ישר מחבר בין נתי עוזרי הי”ד לעמירם בן אוליאל. שניהם הופקרו לנפשם על ידי הממסד הציוני דתי. בחירת הסרוגים לשתוק נוכח החרבת ביתו של נתי, הובילה להחרבת בתים רבים בארץ ישראל. בחירת הסרוגים להאמין לבנט ושקד נוכח עינוי הנערים, הובילה את בנט לבסוף לראשות הממשלה – ולהחרבת ריבונות היהודים – במדינת ישראל.
עם קומץ חברים, התהלכתי בין חורבות ביתו של נתי עוזרי הי”ד.  חודשיים קודם לכן, בט”ו בשבט 2003, קרבו שני מחבלים לבית ונקשו בדלת. נתי

סימן קריאה #34