הברכה שבקללות

שעת בין הערביים ערביים של תשפ”א היא השעה לנסות ולסכם את מהותה של השנה הזו.
רבים רואים בה שנה רעה.
קודם כל רעה לבריאות.
זוכרים את שבדיה? המדינה המעצבנת ההיא שהתעקשה לשלוח הביתה, עם פתק להורים, ילדים סוררים שבאו לבית הספר – עם מסיכה?…
המדינה המשוגעת ההיא שלא היה בה שום סגר, ולא בידוד ולא בדיקה ולא זריקה…
ובכן המדינה ההיא סיימה את 2020 עם רבע מהתמותה העודפת בישראל ובערב ראש השנה שלנו, הם אוסרים על ישראלים להיכנס לשטחם
אנטישמים…
כלומר בבריאות איך נאמר – תשפ”א לא היתה משהו…

 
תשפ”א גם לא היתה מי יודע מה מוצלחת בביטחון

נפתחה עלינו מלחמת עצמאות חדשה – כאן בתוך הארץ – ובסבב הראשון שלה הפסדנו.

זו בוודאי היתה שנה רעה לחינוך – ילדי ישראל הושבתו מלימודים יותר מכל מדינה אחרת בעולם

ובוודאי שגם בכלכלה נכנסנו השנה לחובות גדולים מאוד

אבל יש גם דרך אחרת להביט על כל קללותיה של תשפ”א

בתשפ”א – הוציא לנו שר ההסטוריה, אבינו שבשמים, כרטיס צהוב.
הוציא – אבל המשחק עוד לא נגמר.
כל מה שקרה לנו בתשפ”א ניתן לתיקון.
מכל הטעויות הללו, בכל התחומים שמניתי ושלא מניתי, ניתן ללמוד, לשנות כוון ולתקן.

הדבר הטוב שקרה לנו בתשפ”א הוא ששום דבר לא שבר אותנו. וכשלומדים מהטעות ומתקנים, גם השבר מתברר בדיעבד כמשהו שווה היה שיקרה.

הרשו לי אם כן לברך אתכם

שנדע לראות את הברכה הגדולה שמשפיע עלינו הבורא בכל רגע
ואת הקללות נדע להפוך לברכות

תכלא שנה וקללותיה
תחל שנה וברכותיה

שנה טובה.