התאונות הקטלניות שעליהן התבשרנו בתקופת החגים – תאונות הפגע וברח ותאונות האופניים החשמליים – חזרו והציפו את הצורך בהתמודדות אחרת עם הקטל בדרכים.
התגובה הפבלובית היא עוד ועוד חקיקה. אבל מה שחסר בכבישים אינו חוקים, מה שחסר זו אחריות. כיצד מחזירים את מימד האחריות לכבישים? הנה מה שאומר על כך מצע זהות:
המלחמה בתאונות הדרכים
השבת מימד האחריות לנהגי ישראל.
זהות תתמודד עם שורש הבעיה של תאונות הדרכים, על יסוד העיקרון היהודי של ‘רוצח בשגגה’, לפיו האדם אחראי לתוצאות מעשיו ולא רק לכוונותיו. המטרה היא לשמור על מלוא הכיסוי הביטוחי ההולם לנפגעים, ועם זאת, להחזיר את האחריות המלאה לנהגים וליצור בישראל תרבות נהיגה אחרת.
אנו מאמינים שאימוץ העיקרון המובא כאן, והשבת מימד האחריות האישית לכבישי ישראל, יציל ממוות ומנכות קשה אחוז ניכר ממאות ההרוגים ואלפי הפצועים בכל שנה.
בשנת 2005 הוגש דו”ח ועדת שיינין לשר התחבורה. בדו”ח נכתב שממחקרים אירופיים עולה שיותר מ- 80% מתאונות הדרכים נגרמות בשל ‘הגורם האנושי’. כלומר, נהג שאינו עומד בדרישות כמו נהיגה ערנית, הבנת תנאי הדרך, וציות לחוקי התנועה. במחקר של משרד התחבורה
האמריקאי מ-2015 נקבע ש-94% מתאונות הדרכים נגרמות בגלל הנהגים.
נהוג לייחס לגורמי הרכב, הדרך והסביבה את מקצת הסיבות לתאונות הדרכים, בעוד שהגורם האנושי נושא ביותר
מ-80% מהסיבות” – דו”ח שיינין, סעיף 1.2.
גורמי התאונות בישראל:
5.1% – ליקויים טכנולוגיים
5.3% – בעיות תשתית
89.6% – הגורם האנושי
בשנת 2004 התפרסם מחקר שערך מכון מתת עבור משרד התחבורה. תוצאות המחקר הראו כי בשנים 2002-2000 הסתכמה העלות הממוצעת של נזקי תאונות הדרכים ב-6.12 מיליארד ש”ח בשנה, שהם כ-5.2% מהתמ”ג. אם מחשבים נתון זה ביחס למספר התושבים בישראל,
העלות מסתכמת ב-880,1 ש”ח בשנה לכל תושב, זהו בערך הסכום שכל נהג משלם עבור ביטוח החובה שלו.
בשיטה הנהוגה כיום, הנהג לא חש שעליו מוטלת האחריות למניעת תאונות הדרכים. המערכת, קרי המדינה, המשטרה ובתי המשפט – הם האחראים לנעשה בכבישים. הם קובעים את החוקים, הם המתריעים, הם המחנכים, והם המענישים. לעומת זאת “תפקידו” של הנהג הוא
לנהוג על פי החוק ו/או להשתדל ששוטר לא יתפוס אותו. הוא לא חש באחריות כלשהי מפני שהוא לא מתמודד ישירות עם תוצאות מעשיו. יכול אדם לפגוע בהולך רגל, ולא ייווצר כל מגע, במישור הכלכלי או הרגשי, בינו לבין האדם הנפגע. ביטוח החובה משלם אוטומטית לנפגע, ואילו מערכת המשפט אולי תעניש את הפוגע על רשלנות.
הנהג הישראלי רואה סביבו ‘עונשים’ – לא אנשים. במציאות כזאת לא ניתן לצמצם את מספרן של תאונות הדרכים.
רפורמה בביטוח החובה המלחמה בתאונות הדרכים צריכה להתחיל בכינון מחדש של יחס של אחריות כלכלית ישירה בין אדם למעשיו. הצעד הראשון בבניית יחס זה הוא רפורמה מהפכנית במבנה פוליסת
ביטוח החובה. כאשר אדם הגורם לתאונה חשוף לתביעת נזיקין מצד הנפגע – הזהירות בדרכים איננה עוד מחויבות של האדם כלפי המחוקק, אלא אחריות שלו למעשיו שלו.
בכדי להתחיל ולהשיב את מימד האחריות לנהגי ישראל, הגדרנו בהתייעצות עם מומחי משרד התחבורה 7 עברות שיסודן בריונות מודעת בכבישים. בעברות אלו – ייענש העבריין שייתפס על פי העונשים הקבועים בחוק. אם בשל ביצוע העברה ייפגע גם צד שלישי, תפצה חברת הביטוח את הנפגע כפי שהדבר נעשה כיום, אולם לאחר מכן תוכל חברת הביטוח לתבוע את הנהג הפוגע על מלוא הסכום ששילמה לנפגע.
עם פרסום דבר הנהגים הראשונים שמתוך נהיגה בריונית פגעו בבני אדם ונאלצו לשלם בשארית חייהם את כל מלוא סכום הנזק שגרמו, צפויה תרבות הנהיגה בישראל להשתנות במהירות. חיים רבים יינצלו – כמו גם הון עתק המעיק כיום על תקציב המדינה.
הכוללות בין היתר – עקיפה על פס לבן, כניסה לצומת שבו הרמזור האדום כבר דולק למעלה משניה, נהיגה בשכרות כבדה ועוד עברות מסכנות-חיי-אחרים במובהק.
דברי ההסבר להצעת חוק פ/1236/19 – התשע”ג –2013 שהוגשה על ידי ח”כ פייגלין:
”מטרת התיקון המוצע היא להשיב לנהגים בכבישי ישראל את מימד האחריות האישית. על פי כל ההערכות, הגורם המרכזי לתאונות הדרכים למעלה מ-80% מהמקרים הוא הגורם האנושי, אשר ניתן ליחסו גם ל”תרבות הנהיגה”.
התיקון המוצע מבקש להתמודד עם היסוד העמוק ביותר, היוצר את תרבות הנהיגה השלילית בישראל – יסוד האחריות. מסקר שערך מכון “גאוקרטוגרפיה” עבור המגזין “מחר”, התברר שככל שאוכלוסיית הנהגים צעירה יותר ונוטה יותר לנהיגה חסרת אחריות, כך חשוב לה יותר הכיסוי הביטוחי. משמעות הדבר היא שהחשש מההשלכות הכלכליות מטריד נהגים צעירים יותר מהאחריות לזולת. התיקון נועד להבהיר לנהגים, ובמיוחד לצעירים שבהם, כי אם ינהגו בצורה מסוכנת, הם עשויים
לפגוע בבני אדם, בהולכי רגל ובנהגים אחרים, ובמידה ויעשו כן, הם יהיו האחראים הישירים למעשיהם.
לפיכך, הצעת החוק קובעת כי במקרים שבהם נפגע אדם עקב נהיגה מסוכנת במיוחד, הנהג הפוגע לא יזכה בכיסוי ביטוחי וחברת הביטוח תתבע את הוצאותיה מן הנהג הפוגע לאחר שתפצה את הנפגע.
יודגש, כי התיקון המוצע אינו מחליף את העונש המוטל בעקבות ביצוע העבירה, אלא מטיל את האחריות הכספית על הפוגע כלפי הנפגע, וזאת כדי לעודד נהיגה באחריות בכבישי הארץ.
לאחר דיונים עם גורמי מקצוע, לרבות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התיקון המוצע נועד להוסיף לרשימת המקרים שבשלהם אין הנהג הפוגע זכאי לכיסוי ביטוחי, את המצבים שבהם עבר הנהג אחת מן העבירות החמורות הללו:
נהיגה בשכרות כשריכוז האלכוהול בגוף הנהג עולה על פי שניים מהמותר
הפקרה אחרי פגיעה
נהיגה במהירות 50 קילומטרים לשעה מעל המהירות המותרת בכביש בינעירוני
ו-40 קילומטרים לשעה מעל המהירות המותרת בכביש עירוני
חציית קו הפרדה רצוף
אי-עצירה לפני מפגש מסילת ברזל
הובלת מטען, כשהמטען חורג ביותר מ-40% מהמשקל המותר.