תוכנית רמת הגולן
כ״א באדר ב׳ ה׳תשס״ח (מרץ 28, 2008)
האם יש פתרון למצב בעזה? האם ניתן להתמודד עם הקסאמים? או שמה צודק רוה"מ ועלינו פשוט להתרגל…
אין כל צורך בהברקות מיוחדות או תוכניות חדשות בכדי לפתור את בעית עזה. יש כבר לישראל מודל מוצלח שעובד בצורה מושלמת, לפחות מאז מלחמת יום הכיפורים. מדובר במודל השלום האמיתי המיושם ברמת הגולן. האם אי פעם שאלתם את עצמכם היכן הוא המקום הבטוח ביותר בישראל? היכן האיזור בו אין חשש כי מכוניתכם תירגם באבנים על ידי ערבים ישראליים או ערביי יש"ע? היכן המקום בו אפשר להסתובב בבטחה בלילות בלי לפחד ממבריחי נשק, סמים, ונשים החוצים את הגבול? היכן המקום בו לא עפות קטיושות ולא מונחים מטענים – ובקיצור מהוא המקום בו אנו בטוחים גם מפני האוייב החיצוני וגם בפני הטרור והפשיעה הערבית הפנימית? המקום הזה הוא ללא ספק רמת הגולן. בלי כוונה, ככה בטעות כזה… הגענו ברמה שלשלום אמיתי. תוכנית מדינית מוצלחת צריכה לשחזר את העקרונות שהביאו לשלום האמת ממנו אנו נהנים ברמת הגולן.
חמשה עקרונות יושמו ב "תוכנית" רמת הגולן.
1 – עידוד הגירה
2 – כיבוש
3 – החלת ריבונות
4 – התיישבות
5 – אין הסכם שלום!
60 אלף ערבים סורים שהיו פזורים בכפרים רבים ברמת הגולן, נעלמו ואינם קודם לשחרור הרמה. היחידים שנותרו הם הכפרים הדרוזים שבצפונה. כפרים אלה הם היוצא מן הכלל שמקלקל את ה"חגיגה" ומוכיח בהתנהגותו את הצורך ביישום העיקרון הראשון.
העיקרון השני, עקרון הכיבוש, יושם במלואו ברמת הגולן. שום כוחות זרים לא נותרו שם, השליטה הבלעדית בשטח נותרה בידי ישראל.
ישראל החילה את ריבונותה על כל הרמה, יישבה את שממותיה ביישובים עבריים והחשוב מכל – בין ישראל לסוריה לא נחתם מעולם הסכם שלום. כך נמנעת בגבולנו הצפוני, המלחמה בחסות ה"שלום" אותה מנהלת נגדנו מצריים.
אלו אם כן העקרונות שיישומם יביא לשלום ולביטחון גם ברצועת עזה, ביהודה ובשומרון.
נותרה כמובן השאלה כיצד מעודדים את ערביי יש"ע להגר שלא מתוך סערת מלחמה. את התשובה נתנה אוניברסיטת אה-נג'ח שבסקר שפרסמה הראתה כי למעלה מ 60% מערביי יש"ע אינם זקוקים לשום עידוד – הם איבדו עניין בשלטון הכנופיות שנכפה עליהם על ידי חבורת אוסלו. יעדי הגירה המועדפים עליהם הם מדינות המפרץ וקנדה. מדינות רבות במערב סובלות כיום מצמיחה דמוגרפית שלילית, כלומר פחות משני ילדים למשפחה. פשוט אין שם מי שיפעיל את המדינה והן משוועות להגירה של אנשים מקצועיים כמו ערביי ישראל שלמדו משהו מהישראלים בשישים השנים האחרונות. זרם המהגרים המוסלמים האדיר שהציף את העולם המערבי בעשורים האחרונים מלמד על היתכנות הפתרון הזה, וישראל צריכה להעמיד את כל המשאבים הנדרשים בכדי לעודד את המגמה הזו בקרב הערבים שברוב איוולתנו עודדנו להישאר בארצנו.
כ 10% מהתקציב הישראלי נזרק בכל שנה על פתרון הנפל המבוסס על התפיסה האוסלואית של חלוקת הארץ. ( ראה פירוט במאמרי "שמאלנים יקרים"). מדובר בסכום שהולך ותופח משום שסעיפי עתק כגון גדרות הפרדה, מתבררים במהירות כחסרי תוחלת. מחליפים אותם סעיפים גרנדיוזיים יותר של מיגון, וטכנולוגיות חלל להגנה בפני צינורות מעופפים. מדובר בסכומים המאפשרים להשקיע כרבע מליון דולר בכל משפחה ערבית שתמצא את עתידה מחוץ למעגל הסכסוך. כמה מתוך עשרות מליוני המהגרים המוסלמים הגיעו ליעדם עם רבע מליון דולר בכיס?
ניתן אם כן ליישם תוכנית מדינית על פי מודל רמת הגולן, תוכנית שיישומה תלוי אך ורק בשינוי תודעתי בישראל פנימה. כל שאנו צריכים להבין הוא שזו ארצנו ולא ארצם. השאלה היא אם ישראל בכלל מעוניינת בשלום אמיתי, או שמה כל "תהליך השלום" לא נועד אלא למטרה אחרת – להיפטר מה"שטחים" התנכ"יים האוכפים על העשירון הישראלי ה'נאור' את זהותו היהודית.
בהתחשב בעקשנות התמוהה להמשיך ולצעוד במסלול הדמים והטרור של אוסלו, נראה כי תהיינה תוכניות הימין הגיוניות ככל שתהיינה, הן עתידות להידחק מסדר היום, משום שהמיעוט השלט בארצנו – פשוט אינו מעוניין בה.