אם אשכחך ירושלים

אם אשכחך ירושלים.
לסיכום שבוע ירושלים, הודיע נתניהו שישראל תשמור תמיד על ריבונותה בכותל ובהר הבית.
הבוקר התפרסם במעריב כי נתניהו מקדם בברכה תוכנית לויתור על שכונותיה המזרחיות של העיר, תוכנית שמצטרפת לשדרוג מעמד הווקף והריבונות הירדנית בהר הבית ולאיסור הגורף שהחל בימי נתניהו לבנייה כל שהיא ברחבי העיר ללא אישורו האישי – כלומר להקפאת הבניה בפועל.
נו-טוב… נתניהו גם התחייב שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני – ואז מסר את המפתחות לאובמה ונשאר מחוץ לחדר כשנסגרה העסקא עם האייתולות.
אין ראש ממשלה שסלל את הדרך לנשק גרעיני בידי איראן ולחלוקת ירושלים – יותר מנתניהו.
למי שמתקשה להפנים את העובדות – הנה מאמר קצר המסביר מדוע מנע נתניהו את העברת השגרירות האמריקנית לירושלים – בדיוק כפי שחזינו:
למה השגרירות לא עוברת
“הייתה כוונה של הממשל החדש בוושינגטון להכריז על העברת השגרירות ממש בתחילת הקדנציה שלו, אבל מסיבות שמובנות, גורמים כאן באזור שלנו ביקשו מהנשיא לחכות, ללכת לאט, וככה הוא עושה”.
יו”ר הכנסת יולי אדלשטין 27 אפריל 2017 גלי צה”ל
“כל מי שדיברתי איתו בוושינגטון בנושא העברת השגרירות לירושלים אומר שבנימין נתניהו אמר לנשיא טראמפ שלא להעביר את השגרירות בשלב זה”
קונור פאוול – רשת פוקס ניוז
“מי צריך את כל הוותיקן הזה”
משה דיין – יוני 1967 לקראת שחרור העיר
האמנם ה”סיבות מובנות”?
כיצד ייתכן, שראש ממשלה ישראלי, ידחה את המתנה ההיסטורית שמגיש לו נשיא אמריקני לקראת יובל ה 50 לשחרור העיר, יטרפד את העברת השגרירות של המעצמה מס’ 1 מתל אביב לירושלים – וימנע את ביסוס מעמדה של ירושלים כבירת ישראל?
אילו מדובר היה בממשלת שמאל קיצונית, עוד יכולנו לתלות את האשם בליקוי מאורות ערכי/פוליטי. אבל הרי מדובר כאן בראש הליכוד! בממשלה הימנית ביותר בעשורים האחרונים! בממשלת ימין בלי אילוצים קואליציוניים, בממשלה נטולת לבני ולפיד… ובל נשכח – אנו במפלגת ‘זהות’ צפינו במדויק את הסיטואציה הזו – כלומר לא מדובר בחולשת דעת מקרית אלא בעקרון המאפשר חיזוי.
ובכן מה באמת קורה כאן?
שמחת תושבי הרובע היהודי הנצור, ארכה זמן קצר בלבד. הפלמחניקים שפרצו את המצור הירדני, עזבום לנפשם ושבו אל מערב העיר. לוחמי חטיבת הראל (1948) שחירפו נפשם בשיירות אל העיר הנצורה, חקקו על המשוריינים את שבועת הדורות “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”, אולם דומה שאצל הנהגת היישוב, מסירות הנפש כוונה אל העיר המערבית בלבד – שבועת החתנים לא ממש כללה אצלה את “כל הוותיקן הזה”…
19 שנים אח”כ – בתחילת מלחמת ששת הימים, עשתה ישראל כל מאמץ להימנע משחרור ירושלים. גם כשכבר החלו הקרבות ונכבש ארמון הנציב מידי הירדנים שהשתלטו עליו, הציע שר הביטחון דיין לחוסין מלך ירדן לסגת מן הארמון תמורת הפסקת הקרבות. אמנם משה דיין ומנחם בגין ביקשו לנצל את ההזדמנות ההיסטורית לשחרור העיר – אך הקו השלט היה הקו של דיין. גם קולו של השר שפירא – נציג המפד”ל, נמנה על המהססים.
מבט היסטורי חטוף ונקי מסופרלטיבים – מגלה אם כן יחס אמביוולנטי (במקרה הטוב) כלפי ירושלים – שלא לומר, ניכור.
מאז איחודה של העיר במלחמת ששת הימים, מקפידות כל ממשלות ישראל לשוב ולהישבע אמונים לשלמות העיר תחת ריבונות ישראל. בשנים הראשונות, עם הקמת השכונות הראשונות במזרח העיר (רמת אשכול, הגבעה הצרפתית) נראה היה ששבועת האמונים הזו משקפת מציאות בלתי הפיכה, אולם כמו בתש”ח גם עכשיו – נעצרה תנופת האיחוד ביצירת רחבת הכותל ובשיפוץ הרובע היהודי החרב.
את הר הבית מיהר דיין למסור לניהולו – ולמעשה לריבונותו- של הווקף המוסלמי ומאוויי הקודש של ההמונים תועלו ביעילות אל כותלו המערבי של ההר. הרצון להרחיק את היהודים מהר הבית הצדיק אפילו את חורבנה של שכונה מוסלמית שלמה – שכונת המוגרבים – בכדי לייצר את רחבת הכותל.
ישראל לא יצאה מגדרה בכדי להביא להכרה בין לאומית בירושלים. לצרכי פנים – כלומר עבור אותם המונים שבשבילם יוצר שסתום פריקת הלחץ בדמות רחבת הכותל – דיברו הממשלות גבוה גבוה על ירושלים המאוחדת, אולם כלפי חוץ הפגינה ישראל השלמה מוחלטת עם אי ההכרה בירושלים – גם זו המערבית – כבירתה.
ירושלים הוכרזה מיד כעיר כל הדתות, היא לא בירת היהדות המכבדת את פולחנם האינדיווידואלי של האחרים, היא לא בירת היהדות כמו שהוותיקן הוא בירת הנצרות ומכה בירת האיסלאם – ירושלים היא עירם של כווולם…
כלומר לא ממש שלנו.
שבועות הנאמנות לירושלים ניתנות תמיד לצרכי פנים אולם זרם העומק הציוני, זה הפוחד ממטען הזהות ומאופק המשמעות והייעוד שמבשרת ירושלים, נותן תמיד ל”גויים” להוציא עבורו את הערמונים מהאש. זה לא שאנו מעדיפים את ירושלים החדשה בלבד, אנחנו רוצים מאוד את לב העיר – זה הלגיון הירדני שגבר עלינו ב 48 או האנטישמים באירופה שפשוט לא מוכנים להכיר בכיבושי 67 …
כשמנע נתניהו את העברת השגרירות ותמרן את טרמפ בחזרה אל מדיניות קודמיו, לא היה בכך שום חידוש. תודעת הנהגת ישראל לדורותיה, אינה מסוגלת באמת להתמודד עם בשורת ירושלים. גם נתניהו לא רוצה את כל הוותיקן הזה.
בעניין זה אין ולא היה שום הבדל בין הימין לבין השמאל הישראלי ולכן ברור היה לנו שלא יאפשר לטרמפ להעביר את השגרירות.
כך הגענו למצב בו לא רק שכונה יהודית חדשה אינה יכולה להיבנות בירושלים, אלא כל בניין חדש בעיר נזקק לאישור אמריקני, באו”ם כבר לא מכירים בקשר של עם ישראל לירושלים, ובאוניברסיטאות הנחשבות – ישראל כולה כבר נחשבת ל’טעות’.