אפשר להבין את הערבים הזועקים חמאס כנגד נאומו ה”גזעני” של נתניהו

אפשר להבין את הערבים הזועקים חמס כנגד נאומו ה”גזעני” של נתניהו.
“לציוני הימין יש 58 מנדטים” – אמר נתניהו
“לציוני השמאל שליברמן הוא חלק מהם – 47
ולתומכי הטרור שאינם מכירים בישראל כמדינה יהודית – 15”.
פתאום אתם מחריגים אותנו?
פתאום אנחנו לא אזרחים שווים?
תחליטו –
או שהקמתם מדינה דמוקרטית, שבה אנחנו חלק מרוב של 62,
או שהקמתם מדינה יהודית, שבה אנחנו לא יכולים להיות אזרחים.
אם לא היה את הערבים צריך היה להמציא אותם. הם מאלצים אותנו לחזור ולברר לעצמנו מי אנחנו ומה אנחנו עושים כאן בכלל.
לא שבנו אל ארצנו לאחר 2,000 שנה בכדי להקים מדינה דמוקרטית.
מרבי יהודה הלוי שערג לציון ועד אחרון הפלמח”ניקים וניצולי השואה שהקיזו את דמם בקסטל ובלטרון, איש מהם לא זעק בצאת נשמתו – “תחי הדמוקרטיה”…
חלומם היה מדינה יהודית. יהודית נקודה.
הרצל לא רצה דמוקרטיה. הוא חלם על סוג של אליטה משרתת נאורה.
החלוצים בוודאי שלא. הם חלמו על קומוניזם.
הדתיים חלמו על בית מקדש, בנו מושבות וחיכו למשיח.
בסוף אימצנו את השיטה הדמוקרטית, שהיא גרועה מאוד – אבל נכון להיום, אין לנו טובה ממנה (צ’רצ’יל).
השיטה הדמוקרטית אינה מתחרה באתוס היסוד של מדינה יהודית. השיטה הדמוקרטית אמורה לשרת אותו.
לא הרי הדמוקרטיה האמריקנית, כדמוקרטיה האיטלקית או ההודית. מדובר במכסים שונים לסירים שונים. ישראל קמה כדי להיות מדינה יהודית.
מכאן (!) מתחילה הדמוקרטיה. ליהודים, וגם לשאינם יהודים אשר מקבלים את העיקרון – את אתוס היסוד – הזה, שמורה הזכות להשתתף במשחק הדמוקרטי.
לכן צדק ראש הממשלה כשהחריג את המשותפת.
אבל גם כעסם של הערבים מוצדק.
כי כששופט עליון ערבי מסרב לשיר את ההמנון הלאומי ולומר את המילים ‘נפש יהודי’, וכשחבריו היהודים מכשירים שוב ושוב – בניגוד לחוק – את התמודדותם של חכ”ים השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית,
כשהתקשורת והאקדמיה מקדמים כל העת את הנראטיב הרואה בישראל מדינת כל אזרחיה
וכשנשיא המדינה מתמרח בכל הזדמנות בנרטיב הזה,
כיצד אפשר להתלונן כלפי טיבי ויזבאק לאחר שהולכנום שולל…