בדרך לאשקלון

בדרך לאשקלון היו שלטים. כביש שש ע”ש רבין. תחנת הכח ע”ש רבין, וגם באשקלון עצמה – רבין, רבין – חצי מדינה קרויה ע”ש רבין. הרהרתי לעצמי, האם ניתן להפסיק את הטילים הנורים על מדינה הסוגדת לאיש שהביא אותם עליה. לא – זו לא איזו התחשבנות מעצבנת עם אותו “מר ביטחון” שהלך לעולמו. מדובר בתודעה שמדינה שלמה השתעבדה אליה מאז לחץ רבין את ידו של ערפאת, תודעה שמתוכה לא ניתן להילחם וממילא לא ניתן לנצח. יצחק רבין דחה בזלזול את כל האזהרות מפני הקטיושות שיעופו על אשקלון. האם ניתן לגלגל עכשיו את ההיסטוריה לאחור כשהקונספציה האוסלואידית עודנה שולטת בכיפה?

קשה להסביר את הקשר. מה אתה רוצה – שנתחיל לשנות כאן שמות של רחובות בכל פעם שמתחלף שלטון? מה זה פה רוסיה?

נו כן – הרי אמרתי שקשה. אפשר להתווכח – אבל הקטיושות לא מתבלבלות מהדמגוגיה הזו – הן ממשיכות ליפול על אשקלון.

תבינו – זה לא רבין האיש – אם הוא באמת היה משהו מקביל לרח’ הרצל, שד’ נורדאו, בגין, או בורוכוב – ההתעקשות הזו היתה אולי קטנונית. מדובר במשהו אחר – מדובר במישהו שמסמל יותר מכל את קונספצית אוסלו המכתיבה את דרכנו ב 15 השנים האחרונות. רבין האיש היה די מסכן בסך הכל – לא בטוח שהוא בעצמו הבין מה הוא עושה, הוא הרי הובל בידי אנשים חזקים, חכמים, וערמומיים ממנו. אבל באמצעות הסמל הזה אכפו כאן במדינת ישראל צורת חשיבה אחת בלבד. זה ה ‘שיחדש’ האורווליאני בהתגלמותו. ה ‘שיחדש’ שאין בלתו – אסור לחשוב מחוץ לתודעה שהאיש הזה מסמל. ומי שמעז לעשות זאת משלם מיד מחיר כבד. הוא מחוץ למיין-סטרים, הוא קיצוני, הוא שקוף – כבר לא קיים למעשה. מאז רבין, איש ציבור בישראל יכול לפעול אך ורק בתוך כלוב תודעתי מוגדר מראש. אם יעיז לסטות מהשפה החדשה – האקדמיה, התקשורת, וגם מערכות הביטחון מיד נסגרים בפניו – משטרת המחשבות הישראלית דפקה לנו בראש את הרביניזם הזה ולא הותירה מילימטר יכולת לחשיבה אחרת.

נסה להזכיר כיום בשידור, שעזה היא חלק מארץ ישראל ההיסטורית. נראה אותך אומר בשידור שאין דבר כזה עם פלסטיני… הרי אם אתה מנסה לעשות משהו במסגרת הישראליות המשותפת שלנו, אזי ברגע שסטית – אתה נלקח אחר כבוד ונזרק מהספינה – לך תשיג אותה עכשיו בשחיה.

אז זהו שעכשיו עם דת אוסלו שרבין הוא האיקונין שלה, אי אפשר להתמודד עם הקסאמים והגרדים – אי אפשר להתמודד עם כלום. כל הקישקושים האלה על ניכנס בהם מפה, ונראה להם משם – כל המחשבות על להפציץ מהאוויר, ולהפסיק את החשמל. זה הכל הבלים. כי האלמנט המרכזי בכל המורשת הזו הוא – שהם צדקו. הם – כלומר הערבים – סליחה ה”פלסטינים”. הרי רבין לחץ את ידו של ראש הארגון לשחרור כל ארץ ישראל (סליחה “פלסטין”) מאיתנו. את מה שגולדה וכל ראשי השמאל לפניה הבינו – רבין שבר. הוא הצדיק למעשה את הטיעון הערבי על ארץ ישראל. אגב – אצל רבין זה עוד היה טוב – כי הוא דיבר ולחץ יד. מי שהשלים את התמונה במעשים היה אריאל שרון. כל העולם ראה כיצד היהודים מגרשים (סליחה “מתנתקים”) ומחריבים את ארצם במו ידיהם. נו מה אתם רוצים מהעולם – שייתן לכם עכשיו להפסיק להם את החשמל? הרי אתם בעצמכם אמרתם שהארץ איננה שלכם. הם אולי לא כל כך נחמדים, החמסניקים האלה, יורים על אזרחים, באמת לא יפה, אבל מה לעשות – בויכוח הגדול, הם צודקים, וזה מה שחשוב. – האם אנחנו – האנגלים והאמריקנים – לא הפגזנו אוכלוסיה אזרחית כשחשבנו שאנו צודקים?

אז נותר לכם רק הצידוק העלוב הזה של הגנה עצמית, מן שיטור שכזה, ובמסגרת ההגנה העצמית לא מרעיבים אוכלוסיה “חפה מפשע” – תשלחו את החיילים שלכם לצוד את הפושעים בין הסמטאות אין לכם שום דרך אחרת לפעול.
אם כניסת אשקלון למטווח הברווזים, עומדת אוכלוסיית המדינה שבכרטיס הטווחים החמסי על רבע מליון בני אדם. רבע מליון ישראלים משמשים כרגע בני ערובא בידי החמאס ולישראל אין תשובה. כי התשובה היא שעזה היא ארץ ישראל. ושארץ ישראל שייכת ליהודים – רק ליהודים. ושערביי יש”ע צריכים למצוא את עתידם במקומות אחרים בעולם. והאמת היא שעל פי הסקרים שלהם עצמם – הם מאוד מעוניינים לעזוב. והאמת היא שמדינת ישראל מוציאה על הקונספציה האוסלואידית – כלומר הניסיון לפתור את הבעיה על ידי חלוקת הארץ ומסירתה לאוייב – כ מאה וחמישים מליארד דולאר בכל עשור, שהם כעשרה אחוז מהתל”ג, שזה מספיק כסף בכדי לשלם לכל משפה ערבית שתעזוב – רבע מליון דולר. ויש בהחלט מדינות מערביות המעוניינות בהגירה מקצועית ומבוססת שכזו. ורק צריך להחליף דיסקט ולהפנות משאבים לפתרון הבעיה במקום להנצחתה. ובמקביל לפתרון בעיית הפליטים, צריך להשמיד את כל ההנהגה החמסית פוליטית – צבאית – רוחנית – כלכלית – הכל מכל כל. וצריך כמובן לספח את כל השטח למדינת ישראל – בדיוק כמו שעשינו ברמת הגולן אחרי שגרשנו משם 60,000 אזרחים סורים (ולכן הרמה היא המקום השקט והבטוח ביותר במדינת ישראל כיום). והדבר הכי חשוב – צריך להקים במקום מאה גוש קטיפים כשכול חיילי הגירוש מנדבים את זמנם ומשכורתם לעניין, וכל התקשורת העולמית מוזמנת לצלם את תהליך התשובה הלאומי הזה.

אבל כל הדיבור הזה הרי הפך אותי כרגע למטורף גמור. הוציא אותי לחלוטין אל מחוץ למשחק. ולא משום שהוא לא הגיוני – זהו הפתרון הרציונלי היחיד. אבל זה בערך כמו לספק בדיחה על חשבונו של סטאלין במוסקווה בשנות החמישים.

כשיצאתי מהפגישה אצל ראש העיר – עצרה אותי גברת אחת ושאלה, נו מה עושים? מחליפים את שמות הרחובות אמרתי לה.
אבל היא בכלל לא הבינה באיזו שפה אני מדבר. עליתי על דרך רבין בחזרה הביתה – זה עוד ייקח זמן – אמרתי לעצמי – זה לוקח זמן להחליף שפה.