דרך קצרה

בסיומו של עוד “סבב” – אני מזמין אתכם לשוב ולקרוא על העובדות ועל הפתרון האמיתי.

נכתב ב8/10/2007

אנו מוציאים בגין תפיסת המציאות המתנתקת באופן שוטף, בכל עשור – סכום המספיק לפיצוי של למעלה מרבע מליון דולר (!) לכל משפחה ערבית ביש”ע שתמצא את עתידה במקום אחר

עדיין מסבירים לנו כי עלינו “להתכנס” מיהודה ושומרון, מירושלים ומהר הבית, בשל הבעיה הדמוגרפית כביכול, ועדיין בורחים אנו מלהודות בפה מלא – כי לא דמוגרפיה ולא שלום, לא ביטחון ולא זכויות אדם הם הבעיה, כי אם אותה מלחמת חורמה שמנהל הישראלי כנגד היהודי, אותו מאבק בין העולם החדש שבא להחריב את הישן עד היסוד – לבין האלטרנטיבה היהודית המבקשת להיבנות על בסיס מקורותיו של אותו עולם ישן.

לכאורה הפתרון לבעיה הערבית שמעבר לקו הירוק – והיא פחותה בחומרתה מן הבעיה הערבית שבתוך גבולות המדינה – פשוט ביותר: עידוד חיובי של ההגירה הערבית מארץ ישראל, ועידוד ההגירה היהודית לתוכה. זה נשמע אולי כטיוח במילים יפות של רעיונות הטרנספר למיניהם – אך מתברר שכיום המצב שונה באופן יסודי מן המצב בתקופות בהן הועלו רעיונות אלה על ידי הרב כהנא זצ”ל ורחבעם זאבי (שניהם הי”ד…).

ההבדל הראשון הוא שכיום – כתוצאה מתהליכי אוסלו, ממילא מתחוללת הגירה ערבית משטחי יש”ע. הערבים ביש”ע מהגרים מלחץ שלטון הכנופיות שכפתה עליהם מדינת ישראל הנאורה והליברלית. אפילו הצווים הדתיים שמוציאים כוהני הדת בכדי לעצור את התהליך – ושהם ההוכחה הטובה ביותר למגמה זו– אינם עוזרים. הטרור ברחובות מחד – והמידע החופשי והמפתה הזורם דרך האינטרנט מהעולם החיצון מאידך, עושים את שלהם. היעדים המבוקשים הם מדינות הנפט במפרץ וכמובן – קנדה. על פי נתוני אוניברסיטת ביר-זית – למעלה מ-60% מהצעירים רוצים לעזוב. נתוני האמת חריפים מן הסתם הרבה יותר. בדיעבד ייתכן ויוסי בילין צדק – ערפאת לא היה הבעיה אלא הפתרון.

ההבדל השני הוא בכך שהיום אנו מסוגלים להשקיע למעלה מרבע מיליון דולר (!) בכל משפחה ערבית שתצטרף לגלי ההגירה של מיליוני המוסלמים המהגרים ממילא למערב בעשורים האחרונים. חלק בתשלום ממש, וחלק בסיוע במציאת מקומות אלטרנטיביים ובתהליך ההגירה. כמה מתוך עשרות מליוני המהגרים המוסלמים שהציפו את המערב בעשור האחרון, הגיעו ליעדם עם רבע מליון דולאר בכיס?

מחיר האשליות

מה השתגענו – מאיפה יבוא הכסף? אין לנו בעיות משלנו? ובכן, אנו כבר מוציאים אותו ממילא, בכדי להגדיל את הבעיה במקום בכדי לפותרה.

כתגובה למפעל ההתנחלות, בחרה הציונות הישנה להתמודד עם הבעיה הערבית בדרך של חורבן הישובים היהודיים והתנתקות מחבלי ארץ התנ”ך. זכות הראשונים המעשית למימוש הדרך הזו שמורה למנחם בגין בקמפ-דיויד וליד ימינו דאז – שר הביטחון אריאל שרון. דרך זו קיבלה תאוצה רבה בהסכמי אוסלו שנסמכו על עקרונות ותקדימי קמפ דיויד. מחיר הדמים היה נורא – אך איש לא ניסה ברצינות לכמת את העלויות הכספיות של המהלכים הללו. הסכמי אוסלו על נגזרותיהם – עלו למדינת ישראל בעשור האחרון, כמאה מליארד דולר (!) וסביר להניח שבעשור הבא המחיר עוד יעלה. בואו נראה מה כלול בתחשיב הנכון:

הכפלת כוחות הבט”ש ביש”ע לפחות פי 10. מה שעשו שתי פלוגות מג”ב קודם לאוסלו ולאינתיפדה הראשונה, עושה היום אוגדה.
הוצאות ארגוניות – מנהלות תאום, מפגשים בכל העולם, מלונות, קוקטילים ושאר שחיתויות.
עשרות אלפי מאבטחים בכל בית קפה, תחנות אוטובוסים, רכבות וכו’.
ביטוח לאומי ותשלומים שונים ליותר מ-1000 משפחות חללי אוסלו. בעשור שקדם לאוסלו מספר הנרצחים עמד על 41. במלאת עשר שנים להסכם עמד מס’ הנרצחים על 945 – יותר מפי עשרים!
ביטוח לאומי ותשלומים שונים לעשרות אלפי הפצועים.
פיצוי נזקי רכוש מפגיעת אבנים, בקבוקי תבערה, עלות המבנים, המסעדות והאוטובוסים המפוצצים.
עלויות הכספים המועברים באופן קבוע ל”רשות הפלסטינית”.
עלויות החשמל, המים, הטלפון, ותשתיות נוספות המועברות ל”פלסטינים” ללא הקפדה יתרה על תשלום.
עלויות המים המועברים באופן קבוע לירדן.
הוצאות הפגיעה בתיירות, גנבות חקלאיות, גנבות רכב, הצתת יערות וכו’
גדר ההפרדה
ה”התנתקות”
מלחמת שלום ההתכנסות, זו המכונה מלחמת לבנון השניה, שהיא פרי ישיר של קונצפציית אוסלו.
מיגון גגות בדרום, פיצויים לנפגעי הטילים בצפון, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים.
שונות

הנתונים רובם מעורפלים, אולם העלויות החד פעמיות והשוטפות של סעיפי ה”התנתקות”, “גדר ההפרדה”, והאבטחה האזרחית בעשור האחרון די ברורות, והן עוברות כנראה לבדן את הסכום המבהיל של 88.9 מליארד שקל – על פי החשבון הבא:

אם נניח שרק 50,000 בתי עסק תחנות אוטובוס וכדומה, נאלצים להעסיק מאבטח בעלות שכר ציוד והוצאות של כ 8000 ₪ בחודש, הרי שאנו מדברים על כ-48 מליארד ₪ בכל עשר שנים.

גדר ההפרדה היא בכלל סיפור מטורף. עלות כל קילומטר מוערכת כיום בכשמונה מליון ש”ח. ויש לנו כ- 750 קילומטרים כאלה. כלומר מדובר בהוצאה ישירה של כ ששה מליארד ₪. אבל זה רק הכסף הקטן. את הגדר צריך לתחזק, וצריך להקים עבורה מערך צבאי שלם שפועל סביבה, בעלות שנתית של לפחות עוד מליון ₪ לקילומטר. הרמטכ”ל לשעבר בוגי יעלון הודה שיש לו דרכים יעילות וזולות יותר למנוע את הטרור: את הטרור מונעים השב”כ והחיילים שבתוך שטחי יש”ע, סביב ובתוך ערי הטרור – לא הגדר. הגדר איננה אלא אקט פוליטי של קביעת קו הגבול, הנעשה במעטה מניפולציה טחונית. המפלצת המזיקה והמכוערת הזו – שממילא תפורק לבסוף – תעלה לנו בעשור הראשון (קבוע +שוטף) כ: 13.5 מליארד ₪.

ראוי לציין כי עלות ההתנתקות הוערכה בתחילה ב-4.5 מליארד ₪, תוך שנה הודיע מבקר המדינה כי העלות תגיע ל- 9 מליארד, ובתחשיבי אמת שנערכו על ידי הכלכלן נחום טביומי – כבר טיפסו העלויות ל-27.4 מליארד ₪.

הוסף לכך את הוצאות הביטחון השוטף ביש”ע שהתעצמו בעקבות אוסלו, את הוצאות הביטוח הלאומי והפיצויים, את המלחמה האחרונה שהיא תולדה ישירה של בריחות אוסלו, לבנון וההתנתקות, וכל שאר הסעיפים האחרים שהוזכרו, וגם את אלה שלא מנינו, וכפי הנראה ניתן לדבר על סדרי גודל של לפחות מאה מליארד דולר בכל עשור. כלומר ישראל משלמת כל שנה כ-10% מהתוצר שלה – בעבור החלום של השמאל. אגב – ההיגיון של אוסלו מחייב כיום אחת מהשתים: או הגבהת הגדר לגובה שיוט טילי הקסאם, או מיגון כל גגות המדינה – מה שמבטיח שההוצאות רק יעלו.

וראוי לזכור: הקונצפט של אוסלו הוא בעצם בור בלי תחתית – לא רק במובן הטריטוריאלי והמדיני – אלא גם במובן הכלכלי. הוצאות אלה ימשיכו ללוות אותנו עוד עשורים רבים, ורק ילכו ויתעצמו עם הזמן.

ביהודה ושומרון נותרו כיום על פי נתוני האמת של יורם אטינגר וצוות הדמוגרפים שלו – 1.4 מליון ערבים (המכונים פלסטינים). מדובר לכל היותר ב-250,000 משפחות (וכנראה פחות). מאה מליארד המחולקים למאתים וחמישים אלף משפחות הם כ-400,000 דולר לכל משפחה.
אנו מוציאים אם כן באופן שוטף, בכל עשור, בגין תפיסת המציאות המתנתקת – סכום המספיק לפיצוי של למעלה מרבע מליון דולר (!) לכל משפחה ערבית ביש”ע שתמצא את עתידה במקום אחר.

הבעיה הלא נכונה

עד כאן התחשיב, אבל בעצם הוא לחלוטין לא רלוונטי. יש עם הפתרון הזה בעיה יסודית אחת: הוא פתרון מצויין, אבל לבעיה הלא נכונה. הוא משאיר את האליטה הישראלית עם המתנחלים ועם ארץ ישראל ועם חזרת היהדות אל המציאות וההיסטוריה. שם – בגבעות ובמאחזים שבמחוזות התנ”ך צומח דור חדש ו”מבהיל”. הדור החדש של המתנחלים כבר משוחרר מן הצורך להסביר את עצמו במושגי הציונות הישנה. במאחזים מתפתחת תרבות חדשה, אותנטית, אקולוגית, חקלאית;תרבות המניבה יצירה מקורית, תרבות שאינה משועבדת לאלילות הצריכה – זרעים של תרבות הבית השלישי. מובן שפתרון השלום שהוצע כאן – לא ייושם. הוא לא פותר לאסכולת ההתנתקות את הבעיה המטרידה אותה. הם באמת אינם מוטרדים מן הערבים, אלא מן היהודים. לכן הדמים תרתי משמע יוסיפו לזרום עד שהכמהים לתרבות הבית השלישי יקבלו על עצמם את האחריות לנהגת האומה הדוויה השבה לציון. תהליך זה עוד יארך זמן, אבל הוא ינצח בסופו של דבר. רק חבל שעם הנצח מפחד כל כך מדרך קצרה.