הארי פוטר מכה שנית

ב”ה חנוכה תשס”ח

הארי פוטר מכה שנית משה פייגלין / מקור ראשון

ככל שקרב חג החנוכה, ברור היה שלא נוכל להתחמק מזה. זאטוטנו ארך הפיאות, כבר מזמן שכח את ציוץ הציפורים, את זיו קרני החמה, שלא לדבר על משחקי כדור. אפילו משחקי מחשב כבר לא דיברו אליו. ששת הכרכים הראשונים של הארי פוטר בלו מרוב שימוש – הוא הסתובב כארי בסוגר, מונה את הדקות והשניות לרגע שבו נרכוש עבורו את התנ”ך השביעי של הגברת רולינג. עוד קודם לשעה היעודה הוא כבר ישב במכונית מאיץ בי להזדרז אל ביתו של הסוכן המקומי. כחץ מקשת הוא פרץ מהמכונית, וכשחזר עם ה’הארי פוטר’ החדש – לא היה מאושר ממנו. כבר היה לילה, במכונית שרר חושך, אבל איך שהו, לאור פנסי הרחוב החולפים על פנינו – הוא כבר היה בעמוד 20 לפני שהגענו הביתה. חלף עוד יום וחצי, והוא כבר התחיל מהתחלה. בסוף החג הוא כבר גמר את ערמת הניירות הללו בפעם השלישית.
פעם – לפני השינה, הוא ביקש ממני לקרוא לו ,לשם שינוי, איזה פרק מהארי פוטר. בדרך כלל אני מתמרן אותו אל מעשיות רבי נחמן, או דון קישוט, או הנסיך הקטן, או סתם מקשקש לו משהו משלי. אבל נכנעתי ללחץ, נטלתי את המשקולת הזו והתחלתי לקרוא. אחרי עמוד וחצי התייאשתי. זה לא שאין לי רקע קודם – הזאטוט כבר סחב אותי בעבר לאיזה סרט בעקבות הספר הראשון – כך שאני מכיר פחות או יותר את הנפשות הפועלות, אבל המשימה הזו של קריאת הארי פוטר בעצמי, התבררה מהר מאוד כבלתי אפשרית. פשוט לא הצלחתי להתקדם יותר מחצי עמוד. השפלתי מבט נוכח עיניו המאשימות של הדור הצעיר.
ניסיתי לגמול אותו מזה. קניתי לו את סביב לעולם ב 80 יום של ז’ול וורן. גם אני הייתי פעם תולעת כמוהו. לא נותר ספר של וורן שלא קראתי – ואחר כך את כל שאר מדפי הילדים והנוער בספריה העירונית ברחובות. דור העתיד התלהב מאוד מהכדור הפורח המצוייר על כריכת הספר, אבל אחרי עמוד וחצי הוא הניח את הספר וחזר אל הדפים המתפוררים של הפוטרים הישנים.
“איך אתה מסביר את התופעה הזו?” שאלתי את חברי – חוקר התרבות אריה וודקה. “זה מאוד פשוט” – הסביר וודקה – “פעם, תיארה האומנות והספרות את ה ‘יש’, בעוד שהיום היא מתארת את ה ‘אין’ “. האנושות מתייאשת מן העולם ובורחת אל הפנטאזיה. אז מה ההבדל בין הפנטאזיות של ז’ול וורן לאלו של רולינגס. ההבדל גדול – כאן מדובר בדמיון המושך אחריו את המציאות – ואכן כל הדמיונות של וורן התממשו בסופו של דבר – ואילו הארי פוטר לא מתיימר לעולם להתממש. אני משתייך כנראה להוזים ההם, בעוד שבני כבר נולד אל תרבות ההזיה לשמה.
מה פתאום החלטתי “להתעלק” על איזה אגדה קסומה לילדים. העניין הוא שזה נמשך אל ילדים בני חמישים פלוס. כלומר אנו מנוהלים כיום על ידי ילדים חסרי אחריות שבראו לעצמם פנטאזיה מטורפת, והם מנותקים לחלוטין מכל אחריות לתוצאותיה. בכלל – בעידן ה’פוסט מודרני’ (הפוסט ז’ול וורני) כבר אין בכלל דבר כזה – מציאות, וממילא, גם נקודת ייחוס לקביעת תוצאות המדיניות – כבר לא קיימת. “דברים שרואים משם לא רואים מכאן”, אין אמת ואין שקר, העיקר שמישהו ימשיך להזין אותנו בעוד ועוד פנטאזיות. הארי פוטר באנאפוליס – למשל…
כבר כשיצא ה’הארי פוטר’ הראשון, שמתי לב שאחד האדריכלים הראשיים של הסכמי אוסלו – הוא פשוט כפיל של הגיבור הספרותי החדש. הדמיון הפנימי גלש גם אל המראה החיצוני. כתבתי אז פרק קצר משלי – תוספת לעלילות הארי פוטר – פרק המתאר את המתחולל כשהאוטופיה של השמאל, משתלטת ומחליפה את המציאות. לרגל הוצאת הספר השביעי – הריהו שוב לפניכם.

הארי פונדק ואבן החכמים

כ”ד בכסלו תשס”ב
9 בדצמבר 01′
“ד”ר רון פונדק יוצא עם תוכנית חדשה”
– מתוך עיתוני סוף השבוע
הארי פונדק הוא לא ילד רגיל. פונדק הוא קוסם. יש לו תספורת נערית שובבה, שגולשת ישר על מצחו, לעיניו משקפיים עגולים גדולים, וחיוך שובב נסוך על פניו. הארי אמנם נראה כמו ילד בן אחת עשרה, וגם נחמד לו להיות כזה, אבל גם זה בעצם כישוף: הארי כבר בן חמישים בערך, אבל הוא ילד נצחי – כמו בחלומות.
הארי פונדק גר עם הוריו המאמצים בראש מגדל מכושף הנקרא גם מגדל השן. יש לו, לפונדק, אח חורג בשם ‘דוסלי’. ‘דוסלי’ מגעיל נורא, אין לו אף טיפת קסם בדם: הוא לא מאמין לקסמים של פונדק, וכל הזמן צורח וצווח ומקלקל לכולם את החגיגה.
ולכן כישף אותו פונדק באמצעות נוסחת הכישוף ‘אוסלו – דוסלו’, והדביק לו לטוסיק זנב של חזיר. כמו כן הוסיף הארי באותה הזדמנות לדוסלי המגעיל פרופלור על הראש ופרצוף של פרנקנשטיין. כשסיים עם דוסלי התפנה הארי לחזור ולהשתעשע בקסמיו.
הוא עלה על מטאטא הקסמים שקיבל ממנהל בית הספר לקוסמים שמעון דמבלדורס (מטאטא משוכלל מדגם נימפרס – 2000), התעופף בכל העולם והצליח לרקוח קסם מיוחד.
הארי פונדק הוא הקוסם הראשון שהצליח להפוך רוצח מועד (שאת שמו אסור לומר) ליונה שוחרת שלום. עד כדי כך הצליח הקסם שאפילו נורווגיה הקפואה הפשירה מרוב נחת, והעניקה לרוצח (שאת שמו אסור לומר) ולהוריו המאמצים של הארי את פרס נובל לשלום.
הרוצח (אתם יודעים מי) הובל אחר כבוד אל המגדל המכושף, והוא שוּכן בחדרו של דוסלי.
את דוסלי וחבריו מוגי הלב (לכן הם נקראים ‘מוגלים’) – אחז שיתוק. איש לא הקשיב יותר לדוסים הללו עם זנב החזיר על הטוסיק והפרופלורים על הראש.
אך נסגרה הדלת, החל – אתם יודעים מי – לרצוח את הדוסלים.
מר דמבלדורס הסביר שמדובר בקורבנות השלום – ואם אך נאמין מספיק בכישוף, הוא יעבוד, אפילו על המוגלים.
אבל אז יצא – אתם יודעים מי – והתחיל להרוג גם את מי שלא היה פרופלור.
הארי פונדק לא התבלבל לרגע. הוא שוקד עכשיו על קסם משוכלל עוד יותר, שלטענתו יפתור את כל הליקויים הקלים שהתגלו בקסם הראשון. חוץ מזה, מסביר פונדק, זה לא שהקסם לא עבד, זה פשוט מפני שהמוגלים (שאין להם טיפת קסם בדם) לא מספיק שיתפו פעולה, ובכלל הם אלו שאשמים.
הוא ממשיך להשתובב על גבי הנימפרס 2000 המשוכלל שלו, מתדלק אותו באירופה ונהנה מכל רגע.
מגדל השן מספק לו שפע של תעסוקה וכבוד, ודמבלדורס כבר סידר לו אחוזים שמנים מפירות קסמיו המוצלחים.
בינתיים כבר מתו אלף מוגלים, אבל עבור הארי העולם כולו הוא בסך הכול מגרש משחקים, שדה ניסויים לקסמי הטיפש-עשרה שלו.
דוס אחד יותר
דוס אחד פחות –
כולם הרי פרופלורים בסך הכול,
בלי טיפת קסם בדם.