הערבים לטייס

פיו של ח”כ רם בן ברק ממפלגת ‘יש עתיד’, ממשיך להפיק ‘מרגליות’ בענייני ישראליות ערבית.

“אם מוחמד מכפר מנדא רוצה להיות טייס, צה”ל צריך לאפשר זאת” מסביר יו”ר וועדת חוץ וביטחון בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

כלומר האליטות שאינן נבחרות, אלו שהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא בהחלט דוגמה מובהקת שלהן –

אותן אליטות שהובילו עד היום את גוש המיעוט של מדינת כל אזרחיה –

מקבלות עכשיו בזכות בגידת בנט בבוחריו, גם את השליטה הפוליטית מצד הממשלה הכביכול נבחרת –

ואם אתם חושבים שדבריו של בן ברק יישארו בגדר אמירה בעלמה – חישבו שנית על התהליכים שעבר צה”ל בעשורים האחרונים.

אין טירלול שלא הופך למציאות, אם השפויים אינם מבינים אותו לעומקו ומתייצבים לעוצרו.

רם בן ברק אינו אדם הזוי. מדובר באדם בעל עבר ביטחוני עשיר, בסגן ראש המוסד לשעבר ובאיש שדבריו אינם נאמרים מן הפה ולחוץ – מה גם שבווארייאציה כזו או אחרת האיש חוזר על אותו רעיון שוב ושוב.

צריך אם כן להבין את יסוד הטירלול הזה.

הרי בנמל התעופה, אזרחים ערבים עוברים בידוק שונה. קוראים לזה “פרופיילינג” וזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט, אבל בלי הפרופיילינג הזה, הטיסות מישראל יהפכו למסוכנות מאוד,

כולנו מבינים את המציאות ובעצימת עיין מבינים היטב מדוע הבידוק של מוחמד מכפר מנדא, לוקח יותר זמן מזה של שלמה מנתניה.

אבל איש הביטחון, סגן ראש המוסד, רם בן ברק, לא רואה את מה שכל חמור מבין מייד – ומבחינתו, אפשר לוותר על הפרופיילינג הזה, לא רק בעליה למטוס, אלא גם בהטסה שלו – ולא רק במטוסי נוסעים, אלא גם במטוסי קרב…

האם השתבשה על האיש דעתו?

ממש לא.

בן ברק הוא ישראלי. הוא חבר במפלגת יש עתיד – כלומר במפלגה שהיא זיקוק הישראליות החדשה. בן ברק הוא ישראלי במקום יהודי.

והוא זקוק לערבי בכדי לממש את הזהות הזו.

‘הישראלי זקוק לערבי בכדי לשכוח שהוא יהודי’.

והצורך הזה חזק יותר מכל הגיון מבצעי.

הצורך הזה מביא את מדינת ישראל אל מחוזות האבסורד.

הצורך הזה הוא הסיבה לכך שבגץ לעולם לא יפסול מפלגה ערבית.

הצורך הזה מביא להקרבת ביטחונם וחייהם של אזרחי ישראל.

עד שנות ה 90 (עליית ממשלת רבין השניה), הצורך הזה התאזן באיזו הבנה שבשתיקה.

ישראל היתה מדינה יהודית – נקודה.

אבל יחד עם טרפת אוסלו שהביאה הממשלה ההיא, בישרה אותה ממשלה מהפך חמור ועמוק פי כמה. באותן שנים נוספה להגדרת המדינה כמדינה יהודית, גם המילה ‘ודמוקרטית’.

מאותו רגע החל התהליך שבו הפכה למעשה ישראל למדינת כל אזרחיה.

רם בן ברק נלחם למעשה את מלחמת הזהות החדשה הזו. הוא וחבריו, לא חיים בערים המעורבות, לא נוסעים באוטובוסים, לא חווים את הרמת הראש הלאומנית של ערביי ישראל שהם יוצרים במו ידיהם, וכמובן שלא משלמים את מחיר טעותם.

אם לא נבטל את הסכמי אוסלו שאומרים למעשה שזו לא ארצנו,

אם לא נחזור אל הגדרת המדינה כמדינה יהודית – ללא שום התנצלויות ותוספות,

אם לא נשוב אל זהותנו הלאומית הנשענת על ברית הנצח ההיסטורית שלנו –

נותיר לבנינו איי חורבות של מדינה יהודית, ונאלצם בסופו של דבר לשוב ולהילחם ולשלם מחיר יקר –

בכדי להקים את המדינה היהודית מחדש.

לידיעה המלאה לחץ כאן