הפחד ומשול
ג׳ בניסן ה׳תשפ״א (מרץ 16, 2021)
“מי רוצה לשעבד?”, שאל אותי אברי גלעד קודם שהגיעו החיסונים.
“הפיתוי לקבל עולם צייתני, אינו מוגבל רק למשטרים טוטליטאריים”, עניתי, לכן הם זקוקים כל הזמן לאיזה אוייב מאיים, לאיזו מלחמה טובה, לאיזה פחד עסיסי שבעקבותיו מזדרזים האזרחים להפקיד בידי המשטר עוד ועוד מחירויותיהם…
“פתאום קיבלו גם המשטרים הדמוקרטיים, מלחמה דה-לוקס…”
השאלות שעוררה המדיניות הדרקונית, שבה נקטו רוב מדינות העולם כנגד נגיף הקורונה, הלכו והתעצמו מיום ליום.
● מדוע נדרש סגר מוחלט על כלל האוכלוסייה במקום הגנה ממוקדת על אוכלוסיות הסיכון?
● מדוע קולם של מומחים בעלי שם בתחום הזה, מומחים השוללים את הדרך הזו – מושתק?
● מדוע מסיכות שלא נדרשו בתחילה, הפכו לפתע להכרח?
● כיצד ייתכן שמדינות שנקטו רק בחלק מן האמצעים הללו, או שלא נקטו בהם כלל, הגיעו לתוצאות דומות, או אף טובות יותר, ממדינות שהחמירו מאוד – מדוע הדבר לא מוביל לחשיבה מחודשת?
● מדוע הנזק הנורא שגורמת מדיניות הסגרים, הבידודים והבדיקות, נזק שכולל גם פגיעה בחיי אדם((על פי נוסחאות סוציולוגיות מוכרות, אבדן שנות חיי אדם כתוצאה ממדיניות הסגרים והבידודים, גבוה פי כמה מזה שגרמה התפרצות הקורונה.)) , גם פגיעה כלכלית אנושה, גם פגיעה קשה במערכות החינוך – וכמובן גם פגיעה קשה בזכויות האדם, כלל אינו נלקח בחשבון לפני שנוקטים בצעדים הללו.
● ומשהגיעו החיסונים – מדוע אנו בישראל, מחסנים בחומר ניסיוני גנטי, שפותח במהירות שיא ובלי שום יכולת לחזות תופעות ארוכות טווח – מדוע אנו מחסנים בחומר הזה, שאושר על ידי ה- FDA רק באופן ניסיוני ולשימוש בעיתות חירום בלבד (עד גמר שלב הניסוי בעוד שנתיים), אוכלוסיות שאינן בסיכון ממשי ובעיקר נערים שהסיכון הממשי עבורם הוא אחד למיליון…פחות משפעת רגילה?
● מדוע איננו מידעים את האוכלוסייה באשר לסכנות האפשריות בחיסון, מדוע אנו רודפים ומשתיקים רופאים וחוקרים בעלי שם דבר, המדברים על כך?
● מדוע איננו מסבירים למתחסנים כי הם שותפים לניסוי ומחתימים אותם על טופס הסכמה מדעת?
● מדוע אנו מפעילים אמצעי לחץ כבדים על כלל האוכלוסיה להתחסן בחומר הזה, במקום להנגיש עבורם את המידע ולתת להם להחליט בעצמם?
● מדוע אנו מפרים בחקיקת בזק את זכות האזרחים לחסיון רפואי ומעבירים את המידע באשר למי התחסן ומי לא, לגורמים שאינם רפואיים (כמו הרשויות המקומיות) בכדי שאלה יפעילו עליהם לחץ?
● מדוע אנו מנסים לפתות את האוכלוסיה להתחסן תמורת הזכות לחופש תנועה ולטוס לחו”ל((רעיון שכשל משום שמדינות השוק האירופי – בהובלת גרמניה – סרבו ליייבא אל גבולן את שיטת ההפרדה והשיסוי הזו, שיטה שאין בה שום הגיון רפואי ואינה עומדת בקריטריונים האירופאים של זכויות אדם.)).
● והחמור מכל – מדוע אנו מייצרים הפרדה ושיסוי בין אוכלוסיות המתחסנים לאלה שלא חוסנו, ואוסרים על הבלתי מחוסנים להיכנס למרחב ציבורי סגור עם אלו שכן התחסנו – כאשר על פי כל המומחים בתחום, הבלתי מחוסנים, אינם מהווים סכנה לאלו שכן התחסנו?
● מדוע לא אמרנו למתחסנים כי מדובר בתהליך שלא ייגמר ומעתה יאלצו להתחסן באופן קבוע מפני המוטציות הבאות?
● ומדוע אנו מכוונים עכשיו גם אל ילדים (!) שהסיכוי שלהם להיפגע מן הקורונה שואף לאפס?!
למה? למה הם עושים את זה?
למה כל-כך מהר?
למה כל-כך יעיל?
למה בלי שום התנגדות?
למה כולם כולל כולם מגוייסים:
●כל הממשלה
●כל הכנסת
●כל הפקידות הבכירה והמנגנון המדינתי.
●כל התקשורת הממוסדת
●מערכת המשפט והיועצים המשפטיים (היודעים היטב כיצד לבלום חקיקה מוטרפת שכזו)
●ההסתדרות (שאמורה היתה להגן על העובדים הנרדפים במקומות העבודה).
מהו הכוח המניע את כל המערכות שאמורות לאזן זו את זו, להתייצב כחומה בצורה מול תהליך דרקוני ובלתי הגיוני שכזה?
הקונספירציה
האם יש כאן איזו קונספירציה עולמית מרושעת?
חוסר ההיגיון שבמדיניות הממשלות, התשובות שאינן תשובות, היעילות הבלתי נתפסת שהחליפה לפתע את העצלות הבירוקרטית הרגילה, הביאו רבים לחשוב שאכן יש כאן איזה מהלך מתוכנן. אולי איזו ממשלת על עולמית מרושעת שתיכננה את כל זה?
רעיונות כמו דילול אוכלוסין, מעקב באמצעות שבבים וכדומה, החלו להופיע מכל עבר. קונספירציות שונות ומשונות ניסו לתת הסבר לענן הרודני שהורידו ממשלות בכל העולם על אזרחיהן, ענן שהקשר בינו לבין המחלה, אינו מתקבל על הדעת.
אם בכל הנוגע ליעילות מדיניות הסגרים, עוד נחלקו אנשי המקצוע (רובם התנגדו), הרי שאת הדוגמה שהיא ככל הנראה הבולטת ביותר למדיניות אשר ניכר בעליל שאין לה כל קשר למגיפה או לחשיבה מדעית, נתנה ממשלת ישראל, כאשר התעלמה לחלוטין מדעתם של גדולי המומחים הבין לאומיים שבתחומה (ובתוכם חתן פרס נובל וכלת פרס ישראל) ויצרה מדיניות המפרידה בין אוכלוסיית המתחסנים לאוכלוסיית הבלתי מתחסנים תוך שהיא משסה את אלו באלו. שום אפידמיולוג או מומחה אחר בתחומים הרלוונטיים לא יצא להגנת הצעד הדרקוני הזה ולכל בר דעת ברור כי הוא לא נועד למנוע התפרצות אלא להביא לפיטורי עובדים שלא התחסנו, לדחיקת אוכלוסיות שלמות אל מחוץ לחיי היום יום, כגון האפשרות לשבת במסעדה, להיכנס לאולם בו מתנהלת חתונת קרובים וכדומה – והכול מתוך בולמוס בלתי מוסבר להגיע אל אחרון האזרחים ולאלצו להתחסן.
אווירת הפחד, הבהילות והיעילות לצד חוסר ההיגיון והמענה – תידלקו את הקונספירציות.
והיה להן גם לא מעט עובדות להישען עליהן. אכן אמירות מצמררות מצד ראש הפורום הכלכלי העולמי – קלאוס שוואב ומיסד ‘מייקרוסופט’ – ביל גייטס, ופיסות מידע מעוררות חלחלה שהלכו והצטברו, הקלו מאוד על יצירתן של תאוריות קונספירציה שכאלה.
אולם ככל הנראה, התופעה המוזרה ביותר שתדלקה את תאוריות הקונספירציה, היתה סיכומי התמותה הרב שנתית בישראל (וגם בעולם).
התברר כי בשקלול התמותה השנתית לאלף נפשות, שנת 2020 לא חרגה מן הממוצע הרב שנתי. אמנם היתה עליה קלה בשנת 2020 לעומת 2019, אך היו שנים גרועות יותר בעשור האחרון וגרף הנפטרים לאלף נפש הרב שנתי, לא הצביע בשום אופן על תמותה חריגה. כיצד מתיישבים הדברים עם זעקות השבר מבתי החולים? עם אלפי הנפטרים? עם אווירת המשבר והצעדים הדרקוניים שננקטו? היכן מסתתרת המגיפה בסיכום הנפטרים השנתי?
בעת כתיבת שורות אלה, ניצבת ישראל בין המקומות האחרונים בעולם ביציאה מן המגיפה. מדינות שלא נקטו בסגרים, בבידודים ובחיסונים מאסיביים – נמצאות במקום טוב ממנה((נכון ל 7 לפברואר, ישראל ניצבה במקום האחרון בעולם ביציאה מן המגיפה (לחץ לצפייה בגרפים).
נכון ל 15 למרץ ישראל ניצבת במקום המפוקפק ה 18 מלמטה…. מבחינת שיעור התמותה השבועי, ישראל היום במצב טוב יותר – מקום 60 (מלמעלה). שבדיה, שבה לא נעשו סגרים וחיסונים מקיפים – נמצאת במקום ה 55… אך כשמשקללים את גיל האוכלוסיה (בישראל האוכלוסיה צעירה בהרבה) היינו אמורים להיות במקום ה 30 לערך. כלומר גם במדד הפטירות השבועי, מצבה של ישראל – עם הסגרים, הבידודים, הבדיקות והחיסונים – הוא מהגרועים בעולם, כולל מדינות שלא נקטו במדיות שכזו.))
אולם הבעיה עם קונספירציות היא שעד שאינן מוכחות בצורה הרמטית, הן משיגות תוצאה הפוכה. תיאוריות קונספירציה מבקשות תמיד לשכנע את האדם הסביר במציאות שהוא מתקשה להכיל ולקבל. האדם הסביר רוצה להאמין שמנהיגיו – עם כל חסרונותיהם ומגבלותיהם – מעוניינים בטובתו ובוודאי שלא חורשים את רעתו. הוא רוצה לדעת שהשוטרים בכפר הם ‘טובים’ בסיפור, האדם הוא חיה חברתית והוא זקוק לאמונה שלפיה הקונסטרוקציה החברתית שהוא חי בתוכה, מגוננת עליו ולא מאיימת עליו. לכן, ברגע שמופרך קטע מסויים מן התיאוריה הקונספירטיבית, ממהרים האזרחים להסיק כי אין בה ממש, כולל בעובדות הכן נכונות שהסתמכה עליהן. ומכיוון שלשום קונספירציה, אין את היכולת להוכיח באופן הרמטי את התיאוריה כולה (כי אז זו כבר לא תאוריה אלא עובדה מוכחת), גורמות התיאוריות הללו נזק רב((לאחר רצח רבין, טענתי שאם לא היה קיים ברי חיימיש ז”ל (ששמו נקשר בתאוריות קונפירציה רבות) צריך היה השב”כ להמציאו. ככל שרבו הקונספירציות סביב רצח רבין, כך רחק הציבור מהדרישה להגיע לחקר האמת.)). יש אחוז קטן מאוד בציבור שמאמין להן, אך את כל השאר, מפשיטות התיאוריות הללו מן החשדנות הטבעית ודוחקות בחזרה לזרועות התעמולה הממוסדת.
לכן – גם אם יש ממש באי אלו מקטעים של אותן תיאוריות (ובדר”כ יש) איננו מתייחסים אליהן במאמר זה, אלא מבקשים למצוא תשובה רחבה ופשוטה יותר לשאלה – ‘למה?’.
אז למה ‘הם’ עושים את זה?
התשובה הפשוטה ביותר היא התשובה הפוליטית.
מובן שראש הממשלה נתניהו הנתון בלחץ פוליטי וציבורי קשה מאוד ובחשש מהליכה לכלא, יעוט על כל הזדמנות בכדי לשוב ולזכות באמון הציבור. ומה יכול להיות טוב יותר מן ההזדמנות ללכד את העם מאחוריך כנגד סכנה גדולה המאפילה על כל כעסי היום יום, ולבסוף להופיע כגיבור, שברגע האמת הושיע את עמו מן הקורונה באמצעות מבצע חיסונים שרק הוא יכול היה לארגן.
אולם התשובה הזו, שהיא בוודאי הגיונית, מסבירה רק חלק קטן מאוד מהמציאות.
היא לא מסבירה מדוע כל יריביו וחורשי רעתו הפוליטיים, מצטרפים אליו בעניין זה, ללא יוצא מן הכלל!
היא לא מסבירה מדוע כל הכנסת – כמעט ללא התנגדות – מתעלמת מזכויות הפרט ומאפשרת את העברת חוקי הבזק הדרקוניים שפוגעים פגיעה אנושה בחירויות הפרט הבסיסיות ביותר. שימו לב כמה חברי כנסת היו נוכחים בכלל בהצבעות.
בהצבעה על חוק האזיקים האלקטרוניים לבאים מחו”ל – חוק מטורף מכל בחינה שהיא – נכחו באולם המליאה 5 (!) חכ”ים… כולם כמובן הצביעו בעד
עבור הדרכון הירוק הצביעו 3 בעד
0 התנגדו…
התשובה הפוליטית גם לא מסבירה מדוע רוב מדינות העולם נקטו גם הן באותה מדיניות.
והיא בוודאי לא מסבירה מדוע התקשורת, שבוודאי לא ליטפה את נתניהו, מתייצבת עכשיו כחומה בצורה סביב מדיניותו ותוקפת ללא שום רסן את מתנגדיה:
בכדי להבין את העניין הזה, עלינו לשוב ולחפש את אותו “כשל חיסוני” המאפשר לחיידק השיעבוד להשתלט על החברה. כיצד הופכים כל הנוגדנים שהקימה הדמוקרטיה, כלומר האופוזיציה החופשית, חופש הדיבור, מערכת המשפט ומעל כולם, התקשורת – שרואה עצמה ככלב השמירה של הדמוקרטיה – כיצד הופכים כולם לכלב התקיפה של הדיקטטורה?
מה עובר לכולם בראש? איך יכולים הם שלא להבחין בצל הטוטליטרי המרחף מעל התהליך?
הרי לא ייתכן שכל ה’הם’ הללו, שבתוכם גם הרופאים המקצועיים, והאחיות המסורות שמגוייסים למדיניות המוזרה הזו, המורים, המנהלים, ראשי המועצות המקומיות וכדומה – לא ייתכן שכולם אנשים מרושעים וחלק מאיזו מזימה. חייבת להיות כאן איזו פסיכוזת המונים – משהו שגורם לחברות שלמות – להשתגע…
זה כבר קרה לא פעם בעבר
המאה העשרים סיפקה לנו לא מעט דוגמאות לשיגעונות שכאלה, לעננים רעילים של שיעבוד, שלכדו לפתע מרצונם החופשי, אנשים טובים ומשכילים וחברות מודרניות מתקדמות וסחפו אותם אל מחול טוטאליטארי בקנה מידה שלא יתואר.
למעשה, מכל ארבע ה”דתות” האזרחיות של עידן הנאורות, דתות ששלהבו את האנושות כולה (דמוקרטיה, קומוניזם, פאשיזם, נאציזם) רק אחת דגלה בחירות ובזכויות אדם. העמים שאימצו את ה”דתות” האחרות, לא היו מתורבתים ומפותחים פחות מאלו שאימצו את הדמוקרטיה. חלקם דילגו בקלות מעוררת השתאות, מן הדמוקרטיה וחירויות הפרט שנהנו מהן, הישר לזרועות הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם – ברגע שבשלו התנאים לכך.
כשיצר השררה פוגש את פיתוי השיעבוד
יש אם כן בטבעם של ההמונים – כולל המלומדים והמתורבתים שבהם – משיכה אל השיעבוד. יש בה, בעבדות, יסוד מושך. היא משחררת מאחריות.
לא בכדי נשארו 4/5 מעמנו במצרים ולא יצאו (“וחמושים עלו בני ישראל”) – שיעבוד הוא עניין ממכר.
יש סיבה לכך שתורת ישראל מעבירה עבד שממאן להשתחרר, תהליך השפלה והוקעה בשער העיר. התורה חוששת מהפיתוי האנושי להיסחף אל השיעבוד.
וכשמצד המנהיגים, קיים פיתוי השררה – פיתוי שהוא החזק שביצרים,
ומצד המונהגים קיים פיתוי השיעבוד,
נדרש גורם מאיץ אחד קטן בכדי לעשות את החיבור ולהוביל במהירות לאובדן חירויות הפרט כפי שהורגלנו אליהן.
הפחד.
כשנוצרת מסה קריטית של פחד, אנשים מבוהלים יוותרו בקלות על חירותם ויפקידו אותה ביד בעלי השררה המבטיחים להגן עליהם.
כך יצר השררה מחד, יפגוש את הרצון להשתעבד מאידך – והחברה החופשית תאבד במהירות את יסודות חירותה.
מסתבר שחלק הארי מן האוכלוסיות הנתונות למשטר טוטליטארי, כלל לא מבינות זאת. עבורן הסכנה לשלומם נמצאת דווקא באותם חלקים קטנים באוכלוסיה שמתנגדים לעריצות. כי העריצות נועדה להגן עליהם, הפחד גרם להם “לבחור” בהפקדת חירויותיהם בידי המנהיגים על מנת שיגנו עליהם מפניו – ולכן אין זו עריצות כלל – אלא בחירה חופשית…
מנגד – ייצר השררה המבקש לשעבד, אינו מוגבל לעומד בראש הפירמידה לבדו, הייצר הזה אופף את כל בעלי הסמכות.
פתאום לבירוקרטים יש הרבה יותר כוח, פתאום מעמדם של ראשי הערים עולה, פתאום כל בורג במכונת המדינה – מכונה שהפכה פתאום למושיעה הגדולה – הופך לבעל מעמד רם יותר. לא רק לראש הממשלה יש פתאום הרבה יותר כוח, אלא לכל מערכות המדינה ואנשיה.
רובם כלל אינם מבינים את התהליך שלתוכו הם נשאבים. ייתכן ואפילו ראש הממשלה עצמו אינו מודע לחלוטין לתהליכים העוברים על נפשו. אולם בסופו של דבר מדובר כאן בכוח – הרבה כוח שרוצה עוד ועוד כוח.
והתקשורת? – מדוע היא משתפת פעולה? הרי התקשורת אמורה לעמוד בשעה הקשה הזו לצידם של האזרחים? לא של מנגנון המדינה!
זוהי כמובן גישה נאיבית. התקשורת אינה עומדת לא לצד המדינה ולא לצד האזרחים.
התקשורת – ככל שחקן אחר (מערכת המשפט, המשטרה, הכנסת וכו), נמצאת בתוך המגרש ומשחקת את אותו משחק צבירת הכח שמשחקים הגורמים האחרים. אין שום “שומרי סף” במשחק הזה. כולם כולל כולם, חלק ממנו.
חוץ מהציבור כמובן…
כל עוד התקשורת יכולה לזכות ברייטינג ובמעמד מצד הציבור כשהיא תוקפת את המערכות ואת התופעות שהציבור סולד מהן, התקשורת תמהר לעשות זאת.
כך יצר השררה מחד, יפגוש את הרצון להשתעבד מאידך – והחברה החופשית תאבד במהירות את יסודות חירותה.
אבל במקרה הייחודי הזו, מריחה (מיד) התקשורת את הפחד שמשרת את הצורך הכפייתי לצפות בה ואת הרצון הציבורי למסור את חרויותיו ולכן היא מתמסרת להעצמת התהליך הזה – פשוט משום שהוא משרת את האינטרס שלה.
לכן ממדרים מהתקשורת את כל החולקים על דרכה של הממשלה, ממודרים את המדענים המסבירים את הטעות במדיניות הסגרים, ומעל לכל – מחרימים כליל את אלה מהם המסבירים את הסכנה האפשרית שבחיסונים החדשים.
כבר שנה שלמה נפתחת כל מהדורות החדשות בכל הערוצים, בדיווח על מספרי המתים והנדבקים, בגרפים המתארים את מקדמי ההדבקה ובאין סוף נתונים מחדר המצב של ה’מלחמה’ באויב הקורונה.
בדיוק כפי שמושתקים האפידמיולוגים המומחים, מושתקים גם מדענים בכירים הטוענים שאין ממש בתאוריית ההתחממות הגלובלית
למה זה לא קרה עד היום?
העולם כבר חווה התפרצויות של נגיפים לא מוכרים בעשורים האחרונים. מדוע התהליך הזה של ניצול התפרצות נגיפית לשם אימוץ סממנים טוטליטריים קורה דווקא עכשיו?
בכדי לענות לשאלה הזו עלינו להתרחק מרזולוציית הקורונה לבדה, להביט במבט רחב על המערכה הערכית והמשמעותית ביותר שמתקיימת היום. מדובר במערכה שקיבלה את ביטויה החריף ביותר בבחירות האחרונות בארה”ב. מדובר במלחמה העולמית שבין הערכים השמרניים לגל הפרוגרסיבי השוטף הכל.
מאז המהפכה הצרפתית, המלחמה הזו פושטת ולובשת צורות. קפטליזם נגד סוציאליזם, קומוניזם נגד דמוקרטיה, שמאל נגד ימין – כשהמכנה המשותף העמוק לכל אלה, הוא המאבק בעד ונגד נוכחות האל בחיינו.
לא בכדי, האידיאולוגיה הקומוניסטית תמיד מופיעה בכפיפה אחת עם אתאיזם. וכמובן העולם השמרני והקפיטליזם משמרים את האמונה.
תמיד האידיאולוגיות המבקשות לדחוק את מציאות האל, הן אותן אידיאולוגיות המבקשות להחליפו במדינה ובאדם ולכן מכרסמות ככל יכולתן בחירויות הפרט. אם לא האל אלא המדינה ותבונת האדם, הן הנותנות לאדם את זכויותיו – זכותן גם לשלול אותן כשנדמה לעומדים בראשן שהשעה מצדיקה זאת.
הגישה המדעית לפיה ניתן וראוי להילחם בנגיף הקורונה תוך כיבוד כללי המציאות – כלומר כיבוד הבריאה והבורא – נדחית על הסף משום שהרעיון הפרוגרסיבי יעדיף תמיד אסטרטגיה של “ניצחון” על הבריאה במקום התנהלות נבונה לצידה. כך קיבלנו קריאות קרב במקום מדיניות הגיונית – “ביחד ננצח”, “נדביר”, “נקטע” וכדומה.
בדיוק כפי שמושתקים האפידמיולוגים המומחים, מושתקים גם מדענים בכירים הטוענים שאין ממש בתאוריית ההתחממות הגלובלית ושמדובר בתופעה מחזורית ללא קשר לפליטת גזי החממה. הם מוקעים מיד מן העולם האקדמי, מאמריהם מורדים והקריירה שלהם נעצרת.
כי הרי הכל יודעים שהעולם הוא אקראי… אין בו בורא המשגיח על בריאתו ולכן על האדם לשאת בתפקיד…
מי שעומד בדרכה של תאוריית ההתחממות הגלובלית (המאוד בעייתית מבחינה מדעית), נדחק לשוליים באדיקות דתית כבמסע צלב של ממש.
בעולם הפרוגרס, הפך המדע (ושאר הדיסציפלינות) לשפה פוליטית בשרות המלחמה הלא מודעת במציאות האל.
אידיאולוגיות כפרניות, תמיד פותחות לבסוף לרווחה את השער לשיעבוד.
הז’אנר קולנועי מסוג ‘ארמגדון’ מבשר ומבטא היטב את הגישה הזו.
בעולם שאין בו אלוהים ואין בו השגחה של הבורא על ברואיו, נוצר סדק היסטורי צר ואקראי שרק בו מתאפשרים חיים. מטאוריט ענק שנכנס למסלול התנגשות בכדור הארץ מאיים להחריב את האנושות. גיבורי העל טסים בחללית אל המטאוריט ומפוררים אותו בפצצה גרעינית תוך הקרבת חייהם. האדם אחראי על הבריאה – לא האל.
ועכשיו הגיע אלינו “מטאוריט” שכזה בשם קורונה…
אפשר להתנהל מולו מתוך כבוד למציאות, כפי שהציעו האפידמיולוגים המומחים.
אך ההתנהלות הזו לא היתה משרתת את האג’נדה הפרוגרסיבית (כפי שההוכחות המדעיות לפיהן אין התחממות גלובלית, לא משרתות אותה)
משול הדבר לגולש גלים הממתין הרחק מהחוף לגל המתאים.
הוא יכול כמובן לחשוב שאין עוד מלבדו, ולנסות לבנות שובר גלים ולקטוע את שרשראות הגלים…
או אז יכול הוא כמובן לחבר מנוע רב עוצמה (תוצרת חברת פייזר…) לגלשן וכך להגיע לחוף –
אך אם הגולש מבין את המציאות ומבקש להתנהל בתוכה, אזי הוא ינסה כמובן ללמוד את הגלים, לכבד אותם, לדעת מאילו לחמוק ואת אלו מהם ניתן לנצל בכדי להגיע לחוף.
הפרוגרסיביות הגיע כיום לרמתה הרודנית ביותר וה”מדע” הפך לשפה דתית בשירותה. לכן עם בוא הקורונה (בדיוק כפי שאירע עם תיאוריית ההתחממות הגלובלית), התקרנפו חלקים נרחבים של ה”מדע”, והדהדו את הפתרון שמשרת את האג’נדה הפרוגרסיבית.
כך ניצחה הגישה הכופרת במציאות (מציאות היא שמו החילוני של הבורא).
ואידיאולוגיות כפרניות, תמיד פותחות לבסוף לרווחה את השער לשיעבוד.
האם זה כבר קרה בישראל ולאן פנינו מועדות?
מדינת ישראל ידעה משברים רבים. מחלוקות קשות יצרו מתחים קשים בין חלקי אוכלוסיה, החלטות ממשלה הביאו לפילוג ולהפגנות, השילומים מגרמניה, הנסיגה מסיני, הסכמי אוסלו, ההתנתקות – אולם תופעה מאין זו שאנו חווים כיום, מעולם לא חווינו.
מעולם לא היה מצב שבו לאחד הצדדים במחלוקת הגדולה, אין שום ביטוי ומשענת, לא בכנסת, לא בתקשורת ולא במערכת המשפט.
ומדובר במליוני אזרחים.
הייתי שם במאבק נגד הסכמי אוסלו – ציבור המתנגדים נדחק מאמצעי התקשורת הממוסדים, אך עדיין נהנה מן התמיכה הקהילתית ולפחות ערוץ 7 עמד אז לצידו.
כך היה גם במשבר ההיתנתקות.
במשבר הקורונה נותר ציבור ענק, מותקף ומאוים – בדממה מוחלטת.
בל נשכח שעם בוא החיסונים, כמחצית הציבור – כולל צוותי רפואה – הודיעו (בסקרים) כי יוותרו עליהם. כלומר לפחות כ2.5 מליון מהמתחסנים עד כה, לא עשו זאת מתוך תחושת צורך רפואית אלא בשל הלחץ שהפעילה הממשלה. הוסף לכך כמליון אזרחים בוגרים שבשעת כתיבת שורות אלה, עודם עומדים בלחץ הכבד ובוחרים שלא להתחסן, והרי לך לפחות כמחצית הציבור, שבשעה קשה זו מודחק לחלוטין מכל ביטוי ומשען.
ניתן להניח שהלחץ על הציבור שעודנו ממאן להתחסן, ילך ויגבר ללא עכבות.
כל דריסה חדשה של חירויות הפרט מהווה מיד בסיס להמשך. האוכלוסיה שלא התחסנה משמשת מראה לא נעימה כלפי המשטר וכלפי מי שכבר נלכד ברשת והתחסן. כך הופכים הלא מחוסנים לנרדפים על ידי המשטר, בעידודם של המחוסנים.
אולם ככל שקר – גם השקר הזה צפוי בסופו של דבר להתפוצץ.
לא ברור כיצד ומתי יקרה התהליך, אך במוקדם או במאוחר זה יקרה.
מאמר זה נכתב בערב חג הפסח תשפ”א
חמישית העם דבקו אז בחירות ויצאו ממצרים.
חמישית העם עודם דבקים בחירות כיום וסופגים את מלוא נחת זרועו של המשטר.
חמישית זו היא התקווה לחירות של מדינת ישראל.
בעתיד – יתגאו בהם ילדיהם, יתגאו במעטים שלא וויתרו על שפיותם וחירותם.
10 תגובות
מאמר יפה.
ועכשיו שאלה.למה אתה לא תומך ב’רפא’של דר’ אבני בבחירות האלה.?
מהן האמירות המצמררות של ביל גייטס?
מאמר מעולה!
קשה אתך משה,האמת משחררת אך גם מבודדת, נסה לפתח דיאלוג עמוק שכזה עם אנשים שצריך לשכנעם שאוסלו הוא אסון,זה כמעט בלתי אפשרי..מאמר מכונן!
תודה רבה לך על קול שפוי, אין סביבי אף חבר או בן משפחה שמסוגל לראות את המציאות העגומה, בבקשה אל תפסיק ותמשיך להפיץ אור בקרב אלה שמצליחים לראות את הטירוף, הרבה אנשים נושאים אלייך עיניים!
תודה אסף. לא הולך לשם מקום.
ניתוח יוצא מין הכלל. מפחיד איך שנראה שלרוב הציבור אין יסודות בסיסיים מובנים של חירות בנפשם וכפי שלמדנו שחמושים עלו ממצרים ושרק מעט עלו מגלות בבל. תמיד חשבנו שלכולנו יש גנים של חירות מעצם היותנו בני אדם. אך מסתבר שהגנים הללו נמצאים רק אצל המיעוט, ועל מיעוט זה מוטלת החובה להילחם ולשמור על ערכי החירות בעולם, שכפי שאני מגלים בימינו שערכים אלה למרות שנולדנו לתוכם אינם ברורים מאליהם.
בנימין,אני מסכים עם כל מילה שכתבת.
למשה,מאמר עומק רציני ומאד חשוב שעושה סדר ומחבר בין ״מגיפת״/משבר הקורונה לבין כל השאלות והתשובות שבמאמר.
הלוואי ולחמישית מהאוכלוסיה,כיום,יש גנים של חירות/אחריות/זהות.
אני מתקשה למצוא אותם מסביבי,אלא רק כאן באתר -״ישראל מחר״.בישראל של המחר יהיה רוב לבעלי הגנים האלה.
אמן כן יהי רצון
אני מאמין שלעל יהודי יש את הבחירה לבחור בחירות.