הקם להורגך השכם להורגו

שני צידי המתרס הפוליטי מנסים עכשיו לגלגל את אשמת האסון הקרב בחתימת הסכם הגרעין החדש – אל הצד השני.

נתניהו מאשים את לפיד, לפיד מאשים את נתניהו – והאמת היא ששני הצדדים אשמים באותה מידה.

משום שבשורה התחתונה, זה או שתוקפים בגלוי את איראן – כפי שעשתה ישראל בעיראק – או שאיראן תהפוך למעצמה איזורית ולבסוף גם גרעינית. האם שמעתם את לפיד קורה לתקוף באיראן ב 20 השנים האחרונות?

תמיד הסברתי שנתניהו שוגה שגיאה אסטרטגית כשהוא בוחר להעביר את האחריות לאמריקנים. ההסכם הגרוע שאנו עתידים לקבל עכשיו, הוא התוצאה של העברת האחריות הזו.

אבל האם מישהו מהשמאל ומהמרכז, מהמוסד ומצמרת הפיקוד הצבאית – קם והצטרף אל עמדתי?

בלי שום דיון של ממש, לא מקצועי ולא ציבורי – גלשה ישראל כולה בשקיקה, מאסטרטגיה של רק חיילי צה”ל יגנו עלינו, לאסטרטגיה של רק האמריקנים יגנו עלינו.

כל קריאות האזהרה שלי נותרו ככל קורא במדבר. וזה ממש לא רק נתניהו!

כשנתניהו רק ביקש מהרמטכ”ל אשכנזי, ומראש המוסד, מאיר דגן להתכונן למתקפה – הם פשוט סירבו פקודה.

אמנם בסופו של דבר האחריות היא של ראש הממשלה – הוא צריך היה לפטר אותם, לפוצץ את העניין – לא לתת למערכת הביטחון להמשיך ולהפיל לתהום את מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל בצורה שכזו –

אבל זו חכמה קטנה מאוד להיות מן גיבור מקלדת שכזה כשאינך נושא באחריות – אני לא מכיר ראש ממשלה שפיטר רמטכ”ל וראש מוסד… לזנב הביטחוני, יש כח ציבורי עצום, והוא מכשכש בכלב השלטוני הרבה יותר מאשר הכלב מכשכש בזנב.

וודאי תאמרו – הרי אינך יודע את כל הפרטים, אולי אין היתכנות מבצעית למתקפה? אולי פשוט לא ניתן לעשות לאיראנים את מה שעשינו בדור הקודם בעירק?

ובכן כאן נשאלת השאלה מי האוייב שבו אנו צריכים להכות?

האם האוייב הוא מתקני הגרעין האיראנים?

לא ולא – מתקני הגרעין הם הנשק של האוייב – הם לא האוייב! האוייב הוא האיראנים. והקם להורגך השקם להורגו.

ברגע שהמנהיגות האיראנית הודיע שבכוונתה להשמיד את ישראל, נותרו באוויר שתי אפשרויות – או שהמנהיגות הזו, הופכת ליעד לגטימי וגלוי לחיסול ישראלי – או שאזרחי ישראל הופכים ליעד לגטימי וגלוי לחיסול בידי איראן וגרורותיה.

את האיום הגרעיני של איראן צריך לנטרל – אבל האיום על עצם הלגטימיות של מדינת ישראל להתקיים בעולם, הוא איום חמור פי כמה. וכשישראל מחשבת את מהלכיה הצבאיים רק בהקשר הטכני של האיום המעשי, היא מפסידה לבסוף את המערכה הגדולה.

כתוצאה מהאסטרטגיה השגויה הזו, הצליחה איראן לבנות סביבנו
בסבלנות ובנחישות מעוררת השתאות, טבעת חנק של טילים וכטבמים, שהמשמעות האסטרטגית שלהם אינה פחותה מסכנת הפצצה הגרעינית.

במקום להאשים זה את זה – צריכים כולם – גם המנהיגים הפוליטיים וגם הבטחוניים, להכיר בכך שהנחות היסוד של כולם היו שגויות לחלוטין.

אין לנו ברירה אחרת מלבד לאמץ את האסטרטגיה היהודית הפשוטה וההגיונית – “הקם להורגך, השכם להורגו”.