הקם להורגך השכם להורגו

האם צה”ל הוא צבא מוסרי?

כיצד הביס חיל האוויר הישראלי, את מדינת ישראל…

הסבב הששה עשר של מדינת ישראל מול עזה, חזר והציף את המגבלות המונעות הכרעה, שהטילה על עצמה מדינת ישראל. מסתבר שכפי שאת ההפיכה הצבאית הפאסיבית, שקדמה לסבב, הובילו טייסים מחיל האוויר, גם את המגבלות המונעות הכרעה, הוביל החייל לאורך השנים והמגבלות הללו, הן שאיפשרו את התפתחות איום הטילים לכדי סכנה אסטרטגית ממשית לקיומה של מדינת ישראל.

*

לקראת סיומה ה”מוצלח” של ההפיכה הצבאית הפאסיבית, שחווינו לפני פסח, פרסם השבועון ‘עולם קטן’, התכתבות מתוך קבוצת ווטסאפ של טייסים וותיקים בחיל האוויר. 

רוב הטייסים בקבוצה – כך על פי הפרסום – הביעו תמיכה בטייסים הסרבנים. 

הבולט והמנומק שבהם, היה מכתבו של רן אייזנברג, אל”מ (מיל.) ובעברו טייס קרב, שהסביר בצורה הברורה ביותר את הההגיון המנחה את סרבנות הטייסים.

כשקראתי את מכתבו, הבנתי שמדובר בסוגיה רחבה הרבה יותר משאלת הרפורמה המשפטית. מכתבו של איזנברג מסביר היטב כיצד התדרדרה מדינת ישראל אל מציאות אסטרטגית איומה, מציאות המוגדרת על ידי האלוף יצחק בריק כקשה והמסוכנת ביותר בתולדותיה – ייתכן וקשה אף יותר ממלחמת העצמאות.

המיליציות הקטנות שהפכו לצבאות טרור

כשקראתי את המכתב נזכרתי באותו טייס מסוק שסירב להגיש סיוע באש ללוחמים על הקרקע בשל חשש כי יפגע באוכלוסיה אזרחית.

לוחמי היבשה במלחמת לבנון השניה (2006), מצאו עצמם מול חיל אוויר המתנהל כצבא בתוך צבא, מתעלם מבקשות סיוע ובוחר לעצמו את מטרותיו:

“הם צפצפו על כוחות הקרקע ובחרו את המשימות שלהם”, “חיילים פצועים התבוססו בדמם בשטח והם לא היו מוכנים בהכרח להסתכן בפינויים” – אלו הן רק חלק מההאשמות חסרות התקדים שהשמיעו שלשום מג”דים במילואים בכנס לסיכום המלחמה”((https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/471/857.html))

מסתבר שההפיכה הצבאית הפאסיבית שחוללו טייסי חיל האוויר כנגד ממשלה נבחרת, לא צריכה היתה להפתיע איש. מדובר בתהליך שהחל זמן רב קודם לכן, ושחיל האוויר הישראלי שימש כחוד החנית שלו.

ההפיכה הצבאית שהובילו בעיקר הטייסים, כנגד הממשלה הנבחרת, היתה סיומו של תהליך שבו אימץ חיל האוויר והטמיע בצה”ל כולו, סולם ערכים פרוגרסיבי קיצוני, סולם ערכים שסירס לחלוטין את יכולתו של צה”ל לנצח במערכה המתמשכת על המשך קיומה של מדינת ישראל.

אותם ערכי “מוסר” שבשמם סרבו לעיתים טייסים בחיל האוויר, להושיט סיוע לחיילים המקיזים את דמם על הקרקע במלחמת לבנון השנייה, הביאו לבסוף אל פתחנו את הסכנה הצבאית החמורה בתולדותינו – כשני עשורים מאוחר יותר. 

אותם ערכים פרוגרסיביים שאימץ החייל, הם שהובילו לבסוף גם את ההפיכה הצבאית הפאסיבית שחווינו, הפיכה נגד הרוב היהודי וממשלתו הנבחרת, כשזו רק ניסתה להוביל תהליך שיאזן במעט את ההומוגניות הערכית שלאורה צועדת כיום המדינה. 

לישראליות החדשה, זו שהתנתקה מיהדותה והמציאה עצמה מחדש, אין יכולת לעמוד מול הטיעון המוסרי הערבי (שאכן היה כאן לפניה).

אבל קודם לכל בואו ונקרא את המכתב (כפי שצוטט בשבועון עולם קטן((https://olam-katan.co.il/?p=9607))). הדגשים במכתב הם שלי (מ.פ.)

“שמי רן, בעברי הרחוק – טייס קרב בחיל האוויר הישראלי. כאשר החלו טייסי המילואים ‘הסרבנים’ לעשות כותרות בתקשורת, שאלו אותי לא פעם אנשים קרובים ורחוקים, כיצד הייתי מגיב למצב הנוכחי אילו עדיין הייתי טייס פעיל במילואים.
כדי לפזר את ‘ערפל הקרב’ מייד עם הפתיחה, אומר שאני תומך תמיכה מלאה במסר שמנסים להעביר טייסי המילואים המוחים, אבל מבקש את זכות הדיבור כדי להסביר ולהעמיד דברים על דיוקם – מדוע הייתי (אילו…) מצטרף למחנה ‘הסרבנים’.
ראשית, בואו ונסכים שבקרב המוחים אין אף אחד שמצהיר שלא יטוס אם פורצת מלחמה בזמן זה או אחר. יש לדייק ולומר שפעולת המחאה הייתה להחסיר יום/ימי מילואים כדי להעביר מסר לממשלת ישראל. מהו המסר – מייד נבין.
ב־1986 הייתי מפקד טייסת שביצעה רבות מהתקיפות של חיל האוויר על מפקדות מחבלים. לו אז הייתי מקבל פקודה לתקוף בלב דמשק בית ספר עממי בשעה 11:00 ביום לימודים רגיל, איך הייתי מגיב? שתי ידיים צמודות זו לזו ומושטות קדימה – שימו אזיקים, ויאללה לכלא 4, ואני בטוח ש־99% מטייסי חיל האוויר היו מגיבים בצורה דומה.
ומדוע? זוהי פקודה בלתי־חוקית בעליל בהיבט המטרה: אין מצב שאפשר להצדיק בו תקיפה מכוונת והרג של ילדים חפים מפשע, וכן, לא ניתן לקשור מטרה כזו לאיזשהו שיקול־על ‘אסטרטגי’, שכביכול אמור (למשל) להצדיק הרג ילדים עכשיו כדי למנוע הרג גדול יותר של ילדים (שלנו???) מאוחר יותר. בקיצור, פקודה בלתי־חוקית בעליל, ואני מקווה שיהיו מעט מאוד ישראלים שיתווכחו עם עמדה זו.
נשאלת השאלה: האם היבט המטרה הוא ההיבט היחיד ההופך פקודה לפקודה בלתי־חוקית? כדי ‘לצייר’ את התשובה בואו נדמיין את המצב הזה: הרמטכ”ל מבצע הפיכה צבאית ‘שקטה’, תופס את השלטון במדינה ומוציא פקודה לתקוף מחנה אימונים גדול של ארגון חבלני עוין ומסוכן. האם הפקודה חוקית? אין ספק בהיות המטרה לגיטימית לגמרי, ועדיין יש לשאול – האם הפקודה חוקית?
התשובה פשוטה וחד־משמעית – ממש לא!
כלומר, יש ממד נוסף לבדיקת חוקיותה של פקודה, והוא חוקיותו של נותן הפקודה. הרמטכ”ל ‘המהפכן’ תפס את השלטון באופן בלתי־חוקי, לכן מעמדו אינו נתמך בשום צורה בחוק כזה או אחר, ולכן כל הוראה שייתן אינה חוקית.
בואו נחזור אלינו – כאן ועכשיו. טייסי המחאה (וממש לא ‘סרבנות’), דיברו ואמרו בקול רם וצלול שאם המדינה תחדל מלהיות דמוקרטיה, המשמעות היא שבוצעה ‘הפיכה’ משטרית, ואי לכך השלטון אינו חוקי כמו פקודות המשימה היוצאות ממנו.
ואיך נדע שהמדינה חדלה להיות דמוקרטיה?
לגבי דידי, התשובה היא חד־משמעית וחדה כחרב – פסיקתו של בית המשפט העליון!
כל חקיקה שתאושר בכנסת אבל תיפסל בבית המשפט העליון – פסולה היא, ללא פשרות.
אבל אם – כפי שאמר שר המשפטים יריב לוין – במקרה כזה לא יישמע לבית המשפט אלא לכנסת – הרי לך הפיכה משטרית ‘שקטה’, הרי לך שלטון שאינו חוקי, והרי לך פקודות שדגל שחור של ‘פקודה בלתי־חוקית בעליל’ מתנוסס מעליהן בבירור.
ולמי שמחפש את המפלט שבמשפט “אבל העם אמר את דברו”, בכוונו לעליונות הכנסת על בית המשפט, יש לומר – במו פיך, ממש ברגע זה, הקמת דיקטטורה במדינת ישראל. נוצרה ישות שלטונית אחת, ואחת בלבד, שיש לה היכולת לחוקק, יש לה הכוח לבצע את החלטותיה, והושתקה כליל כל יכולת לבקר משהו מאלה. לא יקום ולא יהיה!
זהו המסר שאליו כיוונו הטייסים כאשר באופן הפגנתי ובמתכוון לא הופיעו ליום מילואים. הטייסים, ועימם כל שאר לוחמי המילואים המוחים, אמרו לחברי הממשלה בריש גלי ובפה מלא: שימו לב, אנחנו לא נבצע פקודות בלתי־חוקיות, ושלטון המתעלם מהחלטות בית המשפט העליון וממשיך לאמץ את החוקים שלו עצמו – הוא שלטון בלתי־חוקי וממילא הוראותיו אינן חוקיות. דעו לכם שביום שזה יקרה – נפסיק למלא את תפקידנו במילואים. וכדי שאתם, אנשי השלטון, תתייחסו ברצינות גמורה למה שיקרה (אולי) בעתיד, נשקף לכם עכשיו את המציאות ההיא.
וחשוב ביותר לזקק ולתמצת את המסר – טייסי חיל האוויר יטוסו לכל מקום, בכל זמן, בכל רמת סיכון, ובתנאי שפקודת המשימה חוקית!”
רן איזנברג (אל”מ בדימוס)”

ההפיכה הצבאית שהובילו בעיקר הטייסים, כנגד הממשלה הנבחרת, היתה סיומו של תהליך שבו אימץ חיל האוויר והטמיע בצה”ל כולו, סולם ערכים פרוגרסיבי קיצוני

מכתבו של אל”מ איזנברג, משלב רדידות אינטלקטואלית לצד התנשאות בלתי נתפסת. 

ניתוח עמוק של כל רובדי המכתב המזעזע הזה, מחייב מאמר נפרד, ואולם לא ניתן לצאת מן המכתב הזה אל הדיון בשאלת היסוד הערכית – שאלת מוסריות הצבא, ומה הן פקודות בלתי חוקיות – קודם שננקה את השולחן בקיצור נמרץ משלל טענות ההבל העולות בו.

1. “…בקרב המוחים אין אף אחד שמצהיר שלא יטוס אם פורצת מלחמה בזמן זה או אחר…”

ובכן זה בדיוק – אבל בדיוק ! – מה שמצהירים הטייסים הסרבנים ומפורט באופן שלא משתמע לשתי פנים בהמשך המכתב. התעלול הטכני הזה, לפיו ‘אנחנו לא סרבנו אלא רק התרענו בכך שלא התייצבנו ליום התנדבות וכו” הופך את הסרבנים למוגי לב. החלטתם לכופף את המדינה באמצעות סרבנות? (והצלחתם), הישירו מבט אל עם ישראל והודו בכך בלי התפתלויות.

2. נניח ו.. “הרמטכ”ל מבצע הפיכה צבאית ‘שקטה’, תופס את השלטון במדינה ומוציא פקודה לתקוף מחנה אימונים גדול של ארגון חבלני עוין ומסוכן. האם הפקודה חוקית? אין ספק בהיות המטרה לגיטימית לגמרי, ועדיין יש לשאול – האם הפקודה חוקית? התשובה פשוטה וחד־משמעית – ממש לא!”

הטייס, אל”מ אייזנברג, מערבב כאן לחלוטין בין המדינה, לבין המשטר. מבחינתו, מדינת ישראל אינה ראויה להתקיים אם המשטר שלה אינו המשטר הישר בעיניו. כלומר אם יקבל אותו טייס מבולבל פקודה מאותו רמטכ”ל שתפס את השלטון, להפציץ טורי שריון סוריים השועטים מנאפח לטבריה, רן אייזנברג יראה בפקודה, פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה… אילו טען איזנברג שבמקרה של הפיכה צבאית, הוא יסרב לעמוד לצד הקושרים ולסייע להם בהפלת הממשלה הנבחרת על ידי העם, היה כמובן בדבריו היגיון רב. גם אם היה טוען שבמקרה כזה, יתייצב עם מטוסו באופן אקטיבי על מנת לגרש את הקושרים מעמדת המנהיגות שתפסו בכח – ניתן היה להזדהות עם דבריו. אבל לא זו טענתו! איזנברג מסביר באופן הברור ביותר שבמקרה שכזה הוא לא יגן על מדינת ישראל מפני צבאות זרים! 

למותר לציין שרק מי שעבורו מדינת ישראל אינה מציאות קיומית אלא אופיוצנאלית בלבד, מסוגל לטעון טענה שכזו. כלומר רק מי שבידיו דרכון זר, נכס בחו”ל, ויכולת לדלג במהירות לארצות ניכר יכול לאיים בהפקרת המדינה להשמדה טוטאלית כפי שכולנו מבינים שתתרחש ביום בו תוכנע ישראל על ידי אויביה. לאיראנים, לסורים, ולחיזבאללא, ממש לא אכפת יהיה אם המשטר בישראל הוא דמוקרטי או דיקטטורי – לכולנו ברור מה יקרה אם צה”ל וטייסיו לא יעמדו על משמרתם.

3. “ואיך נדע שהמדינה חדלה להיות דמוקרטיה? לגבי דידי, התשובה היא חד־משמעית וחדה כחרב – פסיקתו של בית המשפט העליון!”

ובכן יצא המרצע מהשק. ב”דמוקרטיה” של הטייסים הסרבנים, הריבון הוא בית המשפט העליון. אין זה משנה כלל מה יחליט העם, מה אומר הרוב, ומה מספר המנדטים שקיבל. לא העם הוא הריבון באמצעות הנציגים שבחר לפרלמנט, אלא בית המשפט העליון, הוא הריבון, ובידיו נתונה המילה האחרונה – וגם הפקודה האחרונה לטייס איזנברג.

4. “דעו לכם שביום שזה יקרה – נפסיק למלא את תפקידנו במילואים.”

כלומר אחרי כל ההתפתלויות, והניסיון לומר שאין כאן סרבנות, אנחנו, טייסים בחיל האוויר הישראלי, מודיעים כי אם הרפורמה תעבור על אף התנגדות בית המשפט העליון, הממשלה תהפוך מבחינתנו לבלתי חוקית ואנחנו נסרב לטוס. אין איום בהפיכה צבאית פאסיבית, יותר ברור מזה –  ולמרבה הצער, זה הצליח.

טייסים שברגע האמת יסרבו לבצע את משימתם, מסוכנים לביטחונה של מדינת ישראל יותר מכל אויביה.

נחזור עכשיו אל שאלתנו – 

האם צה”ל הוא צבא מוסרי?

או – כיצד הביס חיל האוויר הישראלי, את מדינת ישראל…

וכך מספר אל”מ איזנברג במכתבו:

“ב־1986 הייתי מפקד טייסת שביצעה רבות מהתקיפות של חיל האוויר על מפקדות מחבלים. לו אז הייתי מקבל פקודה לתקוף בלב דמשק בית ספר עממי בשעה 11:00 ביום לימודים רגיל, איך הייתי מגיב? שתי ידיים צמודות זו לזו ומושטות קדימה – שימו אזיקים, ויאללה לכלא 4, ואני בטוח ש־99% מטייסי חיל האוויר היו מגיבים בצורה דומה.

ומדוע? זוהי פקודה בלתי־חוקית בעליל בהיבט המטרה: אין מצב שאפשר להצדיק בו תקיפה מכוונת והרג של ילדים חפים מפשע, וכן, לא ניתן לקשור מטרה כזו לאיזשהו שיקול־על ‘אסטרטגי’, שכביכול אמור (למשל) להצדיק הרג ילדים עכשיו כדי למנוע הרג גדול יותר של ילדים (שלנו???) מאוחר יותר. בקיצור, פקודה בלתי־חוקית בעליל, ואני מקווה שיהיו מעט מאוד ישראלים שיתווכחו עם עמדה זו.“

נבחן את הטענה הזו.

נניח שבתוך אותו בית ספר עממי בדמשק, מוצבים עשרה טילים מדוייקים, כשבראש כל אחד מהם, מטען של מאות ק”ג של חומרי לחימה כימיים (מן הסוג שבו השתמש אסאד במלחמתו הפנימית) והם מכוונים להפעלה באמצעות שעון עצר, אל לב ליבם של ריכוזי האוכלוסין הצפופים ביותר בישראל. בעוד כחצי שעה, ימצאו רבבות אזרחים ישראליים את מותם בתוך ענן גז רעיל, אם אל”מ איזנברג, לא יפציץ מיד את בית הספר ההומה ילדים בדמשק.

הבעיה היא שהטייס ה”מוסרי” שלנו, סובר ש “אין מצב שאפשר להצדיק בו תקיפה מכוונת והרג של ילדים חפים מפשע” ובכן מי הוא ה”מוסרי” במקרה הזה, מי שהורג את הילדים שלהם כדי להציל את הילדים שלנו, או מי שמפקיר למותם את הילדים שלנו בכדי שלא יאלץ להרוג את הילדים שלהם…?

עבור הטייס הוותיק ועתיר הקרבות, אל”מ אייזנברג, התשובה ברורה ובלא שום פקפוק: “לא ניתן לקשור מטרה כזו לאיזשהו שיקול־על ‘אסטרטגי’, שכביכול אמור (למשל) להצדיק הרג ילדים עכשיו כדי למנוע הרג גדול יותר של ילדים (שלנו???) מאוחר יותר. בקיצור, פקודה בלתי־חוקית בעליל, ואני מקווה שיהיו מעט מאוד ישראלים שיתווכחו עם עמדה זו ” .

חשוב מאוד שלא להתבלבל. איזנברג מתכוון לגמרי ברצינות. בעולם הערכים הפרוגרסיבי שאימץ ויישם יחד עם כל חיל האוויר כבר לפני שנים, אין משמעות למה שעיני אינן רואות ולמה שהרגש הטבעי אינו מרגיש ברגע זה. בעולמו הפרוגרסיבי יש רק מוסר טבעי. 

בדיוק כפי שצופי ה-CNN יתרמו מליונים להצלה בשידור חי של חתול שנתקע על העץ, אבל תערב עליהם שנתם כשכפר נשרף על יושביו במלחמת אזרחים ברואנדה – משום שהטבח ההוא אינו משודר בטלויזיה (ומה שלא בטלויזיה לא קיים…), כך גם הטייס שלנו, אינו מטריד עצמו בניסיון להתייחס למציאות האובייקטיבית. שהרי בעולמו הפרוגרסיבי, עולם שאין בו א-לוהים, לא תיתכן מציאות אובייקטיבית וממילא גם לא קיימת מציאות מוסרית אחת. כל אחד והאמת שלו, אין איזה עשרת דברות אקזיסצנטניאליות, ולכן (בין השאר) אין את העיקרון היהודי לפיו “הקם להורגך השכם להורגו”. יש רק מי שלובש מדים ומי שאינו לובש מדים, כלומר מה שרואות עיני כרגע. הפארמטר היחיד לצדק ולמוסר הוא מה שאני רואה וחש, ואל תבלבל אותי עם איזו מציאות ומוסר שמעבר…

האם מישהו מאנשי השמאל שדחקו ליציאת צה”ל מעזה, מכה עכשיו על חטא משום שלא האזין לאנשי ארץ ישראל שהסבירו כי יעופו טילים מעזה על אשקלון? 

הרעיון הזה של הודאה בטעות כלל אינו עולה על דעתם, פשוט משום שאיש שמאל אמיתי, אינו מסוגל לטעות! כי אין לו איזה אמת (מציאות) אובייקטיבית שאליה הוא מתייחס.

שמעתם נכון, בתודעה השמאלנית הפרוגרסיבית, לא ניתן לטעות, פשוט משום שכשאין א-לוהים, האדם בא בנעליו… וה”אלוהים” כידוע, יוצר את המציאות ולא מתייחס אליה ולכן –  לעולם אינו טועה…

ובכן נא לא להתבלבל, זו ממש לא בדיחה! טייסי חיל האוויר לא(!) יפציצו את אותו גן ילדים שמתחתיו מסתתרים אותם טילים כימיים לקראת שיגורם. 

החזק, החלש וההגנה העצמית

מהו בכלל מוסר? איך מחליט הטייס שלנו, ולמעשה כל אדם, מה מוסרי ומה אינו מוסרי. התשובה היא שהתרבות שבתוכה גדלנו, מטמיעה בנו עקרונות שאנו תופסים כמוסריים. אדם שמילדותו אכל בשר, אינו רואה בעיה מוסרית בכך. לעומת זאת, אדם שגדל בסביבה צמחונית יראה באכילת בשר בעיה מוסרית. יש מי שאינו רואה בעיה מוסרית ברצח – של יהודים למשל – ויש מי שיסכן את חייו בכדי להצילם. 

מהיכן שואב הטייס בחיל האוויר הישראלי את ערכיו?

התשובה היא, מהוליווד… כלומר מעולם הערכים של התרבות המערבית. תרבות מתפתחת בעיקר סביב תפיסות דתיות, ועולם הערכים המערבי מבוסס ביסודו על הדת הנוצרית.

הנצרות התייאשה מן היכולת לחבר שמים וארץ, חומר ורוח, ולכן המדד הנוצרי לצדק ולמוסר הוא החולשה והסבל שבדרכם להיפרד מן העולם הזה. 

אצל הנוצרים, החלש הוא הצודק, המתייסר הוא המקודש – והצלוב יוכיח.

(גם באיסלאם התייאשו מהחיבור בין שמים וארץ, ואולם שם פנו אל הקיצוניות השניה, באיסלאם – החזק הוא הצודק – ונביאם של אלה, הוא גיבור מלחמה, רוצח המונים וגן העדן שמבטיח הוא סוג של בית בושת.)

בהוליווד, צריך הגיבור לנצח מעמדת חולשה, כי החולשה היא שנותנת לו את הגב המוסרי להכות באויבו.

ובכן עבור הטייס הישראלי, האוייב חייב להיות חזק יותר, או לפחות שווה ערך. ומה עושה את האוייב שווה ערך? המדים שלגופו והנשק שהוא אוחז בידיו. 

“מי שלובש מדים תפקידו לסכן את חייו למען שאלו שאינם לובשים מדים – יחיו בשלווה. אין לי שום בעיה עם זה”. (יאיר גולן, 2006, בעת שהיה מועמד לתפקיד הרמטכ”ל!)”

ושוב, נא לא להתבלבל, דבריו של גולן כוונו ללובשי מדים ולשאינם לובשי מדים משני עברי המתרס. על פי הערכים הפרוגרסיביים של סגן הרמטכ”ל, אין כאן מלחמה בין טובים לרעים, צודקים ושאינם צודקים. אין כאן אמת כל שהיא. הפארמטר המוסרי היחיד שבנמצא הוא לבושם של המעורבים…סגן הרמטכ”ל גולן, האמין בכל ליבו כי מוסרי לסכן את חיי חייליו בכדי להגן על אוכלוסיית האוייב שאינה לובשת מדים. אם הג’יהאד יפציץ גן ילדים של החמאס, גולן ישלח את חיילי גולני בכדי להקריב את חייהם למען ילדי החמאס… (ממש כך!).

לסיכום:

אין -אלוהים

לכן אין צדק

לכן החלש הוא תמיד הצודק, 

והערך היחיד שבשמו ניתן להפעיל כח הוא ערך ההגנה העצמית…

צה”ל הופך לחיל אוויר

משאבדה למדינת ישראל ולציונות האחיזה בכל ערך מלבד ערך ההגנה העצמית, הפכה האחיזה בשטח כל שהוא (גם בתל אביב) למעשה בלתי מוסרי. הריבונות הישראלית בארץ ישראל הפכה לקולוניאליזם מודרני. לישראליות החדשה, זו שהתנתקה מיהדותה והמציאה עצמה מחדש, אין יכולת לעמוד מול הטיעון המוסרי הערבי (שאכן היה כאן לפניה). מכאן שצבא ישראלי שמתמרן וכובש שטח, הוא בהגדרה צבא לא מוסרי ולא לגטימי.

כך הלך צה”ל וצימצם את כוחות היבשה שלו תוך שהוא משליך את כל יהבו על חיל האוויר, חייל שהוא הגנתי בהגדרה. מהאויר לא כובשים שטח…

ואולם חיל האוויר אינו מסוגל להתמודד עם איום הטילים שהלך והתפתח – ובוודאי שאינו מסוגל לעשות זאת כשהוא לפות במסגרת ערכית ובמוסר לחימה פרוגרסיבי. האוייב למד זאת היטב ומיקם את כח האש שלו בלב אוכלוסיה אזרחית.

כך הזמינה המדינה החזקה ביותר במזה”ת, את יצירת המציאות האסטרטגית החמורה ביותר מאז מלחמת העצמאות.

אותם טייסים שהטמיעו לאורך שנים נוהלי קרב שלפיהם עוצרים הכל אם מופיע לפתע ילד בזירה, קיבעו כללים שאיפשרו את יצירת טבעת החנק של מאות אלפי טילים ההולכים ומתדייקים, הולכים ומשתפרים כל העת – סביב כל גבולותיה של ישראל.

כך הביס חיל האוויר הישראלי, את מדינת ישראל…

אין לישראל תשובה לאיום הזה. שום מערכת טכנולוגית לא תוכל להחליף את הצדק שאבד ועימו היכולת להתגונן.

הדרך היחידה להתמודד עם המציאות שנוצרה היא להדיח את כל הטייסים שסרחו. טייסים שברגע האמת יסרבו לבצע את משימתם, מסוכנים לביטחונה של מדינת ישראל יותר מכל אויביה.

לנותרים יש להעמיד סולם ערכים חדש וברור, סולם ערכים בו לא החזק צודק ולא החלש צודק, לא הלבוש קובע את המוסר וגם לא גיל הלוחמים. 

את סולם הערכים החדש, איננו יכולים לייבא מהוליווד, מהמערב ומהנצרות – את סולם הערכים החדש עלינו להביא מהבית, להביא מהיהדות. 

ישראל שלא קמה כדי לשרוד ישראל קמה כדי שהעם היהודי יוכל לקיים את ייעודו ולבשר את בשורתו.

מתוך הייעוד והבשורה שואב צה”ל את מוסריות פעולותיו ונלחם על פי עקרון הלחימה היהודי –   

‘הקם להורגך השכם להורגו’.