הרגע הזה של השבעת הממשלה, אחרי שנה מטורפת

הרגע הזה של השבעת הממשלה, אחרי שנה מטורפת של שלוש מערכות בחירות וכמעט מערכה רביעית – הרגע הזה עבורי, הוא רגע של אנחת רווחה.

כי באמת התחלתי לחשוש שהדבק שמחזיק אותנו כחברה וכמדינה לא יעמוד יותר במבחן.
אבדן האמון ביכולתה של הפוליטיקה לייצר מדיניות אחידה לעם בהתהוות, ששב לכאן מכל הגלויות ועם כל התרבויות והרעיונות הסותרים שרק ניתן להעלות על הדעת, אבדן האמון הזה יכול היה להיהפך אחרי מערכה רביעית ללא הכרעה, להתדרדרות אקספוננציאלית (כן, ממש כמו במגפה) למלחמת אחים של ממש.

אנחנו לא נוטים לחשוש מכך, כי אישית לא חווינו זאת, אבל העם המיוסר שלנו כבר חווה התדרדרויות שכאלה לא פעם בתולדותיו ומי שמצוייד בחוש ריח ובתודעה היסטורית, יכול היה לחוש היטב שנכנסנו אל המרחב האדום – מרחב הסכנה.

לטעמי ממשלת האחדות הזו כבר ביצעה את תפקידה. היא הורידה את אש השנאה, דחקה את מציתי האסמים שבשני המחנות אל פינות מרוחקות יותר – לעת עתה הסכנה חלפה.
חוץ מזה אין לי שום ציפיות מן הממשלה הזו. כל דבר שהגוף המסורבל ועמוס הסתירות הפנימיות הזה יצליח לעשות, הוא בעיני ‘בונוס’.

הלוואי ואטעה, אולם נראה כי בעוד שנה, שנתיים, או שלוש, כשיגיע יומה של הממשלה הזו, נמצא עצמנו מן הסתם בדיוק באותה נקודה, כלכלית, חברתית, מדינית ובטחונית –
שבה ניצבת
ישראל של היום.

את הזמן הזה בכוונתי לנצל היטב, בכדי להמשיך ללטש ולהכין, את האלטרנטיבה
לישראל של המחר.

בתפילת הצלחה גדולה לממשלת ישראל!