זה לא על דמוקרטיה, זה על זהות

הפגנות הזעם נגד הרפורמה הן הפגנות אוטנתיות.
כמובן יש גם מניפולטורים, מחפשי ריגושים ושלל טיפוסים מוזרים, מתלהמים, אלימים ורודפי כותרות.

אבל כאלה יש להודות, נמצאים בכל מקום.

הסך הכל של ההפגנות הללו מבטא חש אמיתי, ובתוך המפגינים אפשר למצוא אנשים שהם אכן מלח הארץ, אינטלגנטים, אכפתיים ותורמים.

אתמול פגשתי אחד כזה.
אדם שעזב משרת הי טק בכירה בכדי לעבור השתלמות ולהפוך למנהל בית ספר –

אותי זה מרשים יותר מכל דרגה צבאית או רקורד קרבי.

ואז צפה ועולה בייתר שאת השאלה, איך אנשים כל כך רציניים ואינטלגנטים, יוצאים לרחובות בטענות שאין להם כל אחיזה במציאות?

כיצד קורה שראשי אוניברסיטאות, טוענים שהרפורמה תפגע באקדמיה – היכן מוזכר משהו שבכלל מתקרב לזה בהצעת החוק?

כיצד קורה שמאות כלכלנים תוקפים רפורמה שלא מוזכר בה דבר וחצי דבר על כלכלה – כי “אולי בעתיד יחליטו לפקח על בנק ישראל” – כדברי …
וכך גם רופאים בשם הרפואה שתיפגע, וגנראלים בשל הפגיעה בביטחון , ואנשי איכות הסביבה בשל פגיעה “חמורה” (ממש כך!) בטבע –

כולם כולם תוקפים את הרפורמה במן טענה סיבובית הזויה שכזו, טענה שמניחה את המבוקש – כלומר הרפורמה תפגע בדמוקרטיה – את זה בכלל לא צריך להוכיח – ומכיון שכך אז הכל כאן יתדרדר…

אז מכייוון שמדובר באנשים רציניים, חייבים להגיע למסקנה שהויכוח הוא בכלל לא על רפורמה הוא על משהו הרבה יותר יסודי.

זוכרים את הד”ר רון פונדק?
 ב 2014, שבועות ספורים לפני מותו, נשאל אדריכל אוסלו האם הסכמי אוסלו לא נכשלו? שהרי לא שלום הביאו אלא מלחמה ושפך דמים כפול ומכופל?

“אוסלו לא נועד להביא שלום” – השיב פונדק בכנות מפתיע – “הוא נועד לייצר ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה”

אתם מבינים

כמו שאוסלו וההתנגדות אליו, לא היו על שלום מול ביטחון
– אלא על זהות ישראלית מול זהות יהודית.

כך גם לרפורמה ולהתנגדות לה
אין דבר וחצי דבר עם דמוקרטיה

המאבק כאן הוא על זהות

ישראליזציה של המדינה מול ייהוד שלה.

ואין דבר יותר אותנטי – מאבק על זהות.