זמן להתכנסות
י״א בניסן ה׳תשפ״ג (אפריל 2, 2023)
לפני כחודש וחצי, התרעתי שהרוב היהודי משאיר את הרחוב פנוי להפגנות השמאל.
"אנחנו משאירים את השער ריק" – הסברתי
"מי שחושב שהאחריות שלנו הסתיימה כשהכנסתי פתק לקלפי, ועכשיו ישחקו לוין ורוטמן לפנינו, טועה! "
הסברתי זאת בערוץ 14
הסברתי את זה בכינוסים של הליכוד
אבל כמאמר השיר – 'איש לא שמע איש לא ראה איש לא הבחין בקולות מלחמה'. הציבור נותר בביתו, באחד הכינוסים אף עלה אחד מחברי הכנסת של הליכוד לדבר אחרי וחלק עלי וביקש מהקהל שלא לצאת עכשיו להפגין.
זמן קצר אח"כ התחלתי לזעוק מעל כל במה – "אנחנו נמצאים בהפיכה צבאית' – הם הצליחו לשלול לחלוטין את הלגטימיות של המהלכים החוקיים, ההצבעהה שלכם כבר לא משנה, קחו עכשיו את כל המהלך אל משאל עם, החזירו את המאבק אל המרחב הדמוקרטי,
שוב נתקלתי בהתנגדות – מה פתאום משאל עם – הבחירות הן שהיו משאל העם…
כשנתניהו השהה, כהגדרתו, השהה ב 'ה' את החקיקה, כבר התפוצצתי.
עכשיו אנחנו כבר לא בתוך הפיכה צבאית, עכשיו אנחנו כבר אחריה.
למילים היוצאות מפיו של ראש הממשלה אין שום ערך, גם אם משום מה הוא מתכוון לקיים אותם,
לפחות עכשיו, אחרי שחטפנו את המכה המטלטלת, בואו ונישיר מבט למציאות, נפיק את הלקחים ונהפוך את התבוסה בקרב, לניצחון במלחמה.
חברים – לא תהיה רפורמה, תוציאו לכם את זה מהראש.
להפגנות הימין שפתאום מתעורר, אין שום ערך – להיפך, האוליגרכיה שתפסה כאן את השלטון רוצה את המסיכה הדמוקרטית, המשטרה בעצמה כוונה אתכם אל נתיבי איילון, מאוד התאים להם להראות ש – הנה – גם למפגיני הימין נתנו לחסום את הכבישים…
אני לא אומר זאת כדי לרפות ידיים, אני אומר זאת כדי שלא נעאשה טעיויות.
אסור ללכת אל הנשיא, ללכת אל הנשיא – כל מה שממתין שם הוא הסכם כניעה, שיהפוך את כל יוזמת הרפורמה לכזו שתציב את האוליגרכיה במקום טוב יותר משהיתה קודם ליוזמה.
וחס וחלילא – אל תתחילו עכשיו בדיונים על חוקה. לא אאריך עכשיו אבל הרעיון הזה הוא רעיון רע מאוד. אם אינך יודע לאן אתה רוצה להגיע, אל תכתוב מפת דרכים, ובוודאי שאל תיתן ליריביך לכתוב לך אותה כשלמעשה אתה כבוש לחלוטין על ידם.
חברים יקרים – אין שמחה כהתרת הספיקות.
לפחות את ההישג החשוב הזה, ההבנה שאנחנו חיים אחרי הפיכה צבאית שבה הפסדנו, את ההבנה הזו אל תנסו לטשטש ולהתנהל כאילו יש כאן דיון דמוקרטי. אין ולא יהיה.
