איך נצא השנה מעבדות לחירות?

בעור החמץ השנה כולל את החשוב שבבעורים.
בעור השיעבוד מתוכנו, והיציאה שלנו, אבל בעיקר של בנינו,
משיעבוד לחירות.

ולמה אני מדבר דווקא על ביעור החמץ השנה?
כי השנה קיבלנו סטירת לחי
סטירת לחי מצלצלת
סטירת התעוררות בכדי להבין שאיננו בני חורין במדינה שלנו,
ושכוחות אחרים הם שמנהלים אותנו
עכשיו, כשאנחנו מבינים היטב את המצב עכשיו אנו יכולים לצאת באמת מעבדות לחירות.

כי הרי עבד שאינו יודע שהוא עבד, הוא עבד חסר תקנה.

אבל עבד שמתעורר להבין היטב את מצבו
עבד כזה, כבר ימצא את הדרך אל החירות.
אם יש דבר שלמדנו מסטירת הלחי המצלצלת שחטפנו, הוא את כוחה של הסרבנות.

אנחנו מבינים שהבחירות אצלנו הן רק משחק אנחנו גם מבינים שאיננו בעלי הבית של המדינה.

אבל לנו, אין את הפרווילגיה לסרב לשרת את המדינה כי המדינה הזו היא באמת שלנו
אנחנו האם האמיתית, אנחנו לא יכולים לחתוך את התינוק – אם לוקחים לנו אותו
כי התינוק הזה הוא התינוק שלנו.

אז מה נעשה?
נחנך בפסח הזה את עצמנו ואת בנינו לקיים רק פקודה שמועילה לתינוק,
נקיים רק חוקים ופקודות שתואמים את ערכינו.
אנחנו נתגייס לצבא,
ואנחנו נשמור על חוקי המדינה
אבל אם בלשכת הגיוס יבקשו מאיתנו – לחתום על טופס שבו מחקו לנו את אבא ואמא
נסרב לחתום!

ואם יבקשו מאיתנו לפזר הפרת סדר שמתוכה נורות יריות – ולהעדיף את חיי האוייב על חיי החיילים
נסרב כמובן.

אנחנו נתגייס
ואנחנו נשמור על המדינה היקרה שלנו,
אבל נפעל רק על פי צו מצפוננו ורק על פי ערכינו.

וכך נישאר בני חורין באמת וכך נהפוך באמת – מלמטה למעלה – את הקערה על פיה

נחצה את המיצר שבתוכו אנו נמצאים ונצא משיעבוד לגאולה אמיתית.

חג חירות שמח.