כשהמנהרה היא האויב – השמדתה הופכת למבצע

כשהמנהרה היא האויב – השמדתה הופכת למבצע…
בזמן מבצע צוק איתן, כששימשתי חבר בוועדת חוץ וביטחון, עסוק היה החיזבאללה בלחימה בסוריה ועמדותיו בגבולנו הצפוני היו ריקות. “מדוע לא מנצלים זאת כדי להתמודד עכשיו במחיר נמוך עם אתגר הטילים שהוצבו בצפון?” שאלתי אז ונעניתי במשיכת כתף.
מאז הסכמי אוסלו, השתנתה התודעה הצבאית ללא הכר ויציאה למלחמה בכדי להסיר איום אסטרטגי – כפי שעשתה ישראל במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים – אינה נמצאת כלל, לא במרחב החשיבה האזרחי ולא בצבאי.
הבריחה הפופוליסטית שהבריח ראש הממשלה אהוד ברק את צה”ל מלבנון בשנת 2000 (בלחץ שדרנית ‘הכל דיבורים’ – שלי יחימוביץ’), יצרה בגבולנו הצפוני איום אסטרטגי שכמותו לא נודע עד אז (הערה מס’ 1). על פי הערכות שונות מדובר בכ-150,000 טילים ויותר, המכסים את כל שטחה של ישראל ושחלקם מונחי GPS כלומר מסוגלים לפגוע בצורה מדויקת בכל מטרה אסטרטגית בארץ. לא בכדי בחר החיזבאללה להציג בסרטון האיום שלו, מסלולים חשופים של חיל האוויר במקומות שונים בארץ – רוצה לומר: אנו מסוגלים לשתק את זרועכם הארוכה בלחיצת כפתור – ועוד לא דיברנו על נתב”ג, על עורקי תחבורה מרכזיים, תחנות כוח, קומוניקציה, מרכזי גיוס, בתי חולים וכדומה. כשמדובר בטילים “טיפשים”, מערכות היירוט נותנות מענה מסוים משום שהן יודעות לסנן את המטרות שפגיעתן זניחה ולהתמקד בטילים הבודדים העתידים לגרום נזק ממשי. אולם מול מטח מדויק אין למערכות הללו משמעות רבה. כפי שלמדנו בתבוסתנו האחרונה, גם בעזה כבר למדו לחדור אותן – באמצעות שיגור כמותי, ומול מטחים שהם גם כמותיים וגם מדויקים תאבד מערכת ‘כיפת ברזל’ את כל שנותר מיעילותה.
הסיפור האמתי – אם כן – אינו המנהרות, שמזה שנים תושבי הצפון שומעים אותן נחפרות תחתם. נזקן, מזעזע ככל שיהיה (וכמובן שיש לטפל בהן) אינו נזק אסטרטגי – אלא מורלי. הסיפור האמתי הוא הטילים ושדרוגם הנרחב לטילים מדויקים.
וכאן, בנקודת המפנה האסטרטגית הזו, בנקודה בה הופך ארסנל הטילים החיזבללאי למדויק, קטלני ובעל פוטנציאל לנזק אסטרטגי בסדר גודל של נשק גרעיני (הערה מס’ 2), פוגש האיום החדש הנהגה ישראלית – אזרחית וצבאית, שהיא רופסת, מורתעת ושספק אם שיקולים שמחוץ לטווח הקדנציה מעניינים אותה.
מאז הפלת המטוס הרוסי בידי הסורים, זנחה ישראל את ניסיונותיה לעצור את תהליך השדרוג. מטוסי ג’מבו איראניים נוחתים הישר בנמל התעופה של בירות ופורקים את מערכות הנווט המדויק שנועדו להרכבה בארסנל הטילים החיזבללאי. דומה כי ישראל מורתעת מן היכולת הטילית הקיימת של חיזבאללה בלבנון, מנהיגיה מעדיפים לרכוש שקט ויציבות פוליטית עכשיו תמורת סיכון ללא תקדים של ביטחון המדינה בעתיד. הם מעדיפים לגלגל את התפוח הלוהט למנהיגות העתידית – על אף שזו תיאלץ כאמור להתמודד עם מציאות קשה פי כמה.
לשבחה של המנהיגות הישראלית יש לומר כי הכינה את הצבא לקראת האיום. גם לצה”ל יש טילים מדויקים ולחיל האוויר יכולות פגיעה מדויקות ומהירות ביותר – בו זמנית ובשטח נרחב. נראה כי בהקשר זה לקחי לבנון השנייה הופקו היטב.
מבצע ‘מוקד’ שבו השמיד חיל האוויר הישראלי בשלושת השעות הראשונות של מלחמת ששת הימים, את חיל האוויר המצרי ולמעשה הכריע את המלחמה, יכול היה להסתיים כיום, עם היכולות המודרניות של החיל – בתוך מספר דקות.
ככל הנראה, מסוגלת ישראל להשמיד את מערך הטילים החיזבללאי במתקפת פתע כוללת ולהוציא מכלל שימוש את רוב הטילים טרם שיגורם.
אם כן מדוע אין היא עושה זאת?
שתי סיבות מונעות מן ההנהגה הישראלית לבצע את המוטל עליה.
הסיבה הראשונה היא טראומת הפגנת ה-“400,000”. מלחמת לבנון הראשונה שהובילו בגין ושרון הייתה המלחמה הראשונה והאחרונה של הנהגת הימין. השמאל הישראלי הבהיר אז לימין שהמנדט שלו הוא לעשות “שלום”, לא מלחמה. כדי שהעם כולו יהיה מוכן למלחמה, המנהיגות צריכה לבוא משמאל. ובמילים פשוטות, נתניהו חושש מהשמאל יותר מהחיזבאללה והפגיעה בביטחון המדינה. אין ספק שמבחינתו האישית יש הגיון בסדר העדיפויות הזה.
הסיבה השנייה היא שבדומה לעזה, גם בלבנון מסתתרים הטילים בתוככי מסגדים, גני ילדים ובתי ספר. בשונה מ’מבצע מוקד’, הפעם יהיה צורך לפגוע באופן קשה באוכלוסייה אזרחית בכדי להגיע בהפתעה אל היעד. משמעות הדבר היא שהדרג האזרחי והפוקד, יאלץ אולי להישאר בארץ שנים רבות ולוותר על שופינג בלונדון… (כפי שמוותר על כך זה עשור, כותב שורות אלה…)
גם הדרג המבצעי עשוי להפתיע לרעה. ידוע המקרה בו טייס מסק”ר במלחמת לבנון השנייה, סירב לסייע לכוחות קרקע במצוקה מחשש לפגיעה באוכלוסיה אזרחית. מאז רק הועמק החינוך מחדש ל”ערכי צה”ל” הפרוגרסיביים. מי לידיו של ראש הממשלה יתקע, כי טייס ה F-15 החמוש לא רק בנשק מתקדם אלא גם ב”חינוך מתקדם” (הערה מס’ 3) יבצע את הפקודה ויפציץ גן ילדים שבתוכו טילים המוכנים לשיגור אל עזריאלי?
אם כן, מה נותר לו לראש הממשלה לעשות, בכדי להצדיק את תבוסתו המהדהדת בעזה? הרי לתקוף את החיזבאללה בכדי להסיר את האיום אינו מעז בשל הסיבות שמנינו. נותר רק לבצע פעולת חישוף עלובה בתוך שטחנו ולכנות זאת “מבצע” – משהו כמו ‘מבצע קדש’ או ‘מבצע שלום הגליל’…
“מי האויב?” – שאלתי בייאושי את סגן הרמטכ”ל גדי אייזנקוט במהלך ‘צוק איתן’ כשהטילים המשיכו לנחות בתל אביב. אייזנקוט בלע את לשונו וכמעט נחנק, בדיוק כפי שהגיב קצין בכיר אחר כששאלתי אותו את אותה שאלה בשידור (ראו בסרטון המצורף).
אולי אם נהפוך את המנהרה לאויב, יעלם לו האויב האמתי… מן תפיסה צבאית פוסט מודרנית שכזו – האופפת כיום את כל דרגי הפיקוד הבכיר – “הכל כזה כאילו כזה…”
מה צפוי להתרחש עכשיו?
כבר הסביר צ’רצ’יל, שמי שמשלם בחרפה תמורת שקט, מקבל לבסוף גם את החרפה וגם את המלחמה – ובתנאים הגרועים ביותר.
זה קרה לנו בעימות האחרון בעזה (הערה מס’ 4) ובמוקדם או במאוחר זה יקרה גם בלבנון. אקדח המופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית – אומר הפתגם. לצערנו, הטילים בלבנון לא יחלידו על המשגרים…
ה”מבצע” שעושה עכשיו צה”ל במרחב ה”לגיטימי” (עבורם שום מטר יהודי בארץ ישראל אינו לגיטימי) ייתן לחיזבאללה את התירוץ להסלמה. כמו בעזה, צה”ל ינסה שלא להגיב אך אי אפשר לדעת איך ומתי יפתחו שערי הגיהינום. מה שברור הוא שניצחון מוחץ ובהפתעה, ניצחון שינטרל את האיום קודם שייגבה המחיר הקשה מכל מאזרחי ישראל – ניצחון כזה לא יהיה כאן.
אולי חושב נתניהו שאת המלחמה ההכרחית בלבנון ניתן לנהל רק לאחר שנותקף, מתוך קונצנזוס של מלחמת אין ברירה. “יראתי את העם” אמר שאול לשמואל הנביא ובזה איבד את מלכותו. ברגע האמת, מנהיג צריך להוביל את העם, לא להיות מובל על ידו.
אם כך הם פני הדברים וזהו השיקול של נתניהו, אנו עתידים לשלם חלילה מחיר נורא בשל גדול הפחדנים שכיהן אי פעם בראשות ממשלת ישראל.
—————————
הערה מס’ 1: לשם ההגינות נציין כי המפולת האסטרטגית שהוביל ברק נופלת בעוצמתה מזו שהוביל נתניהו בהמשך, כשגלגל אל האמריקנים את האחריות לקיומה של ישראל ולהגנתה מפני איום ההשמדה האיראני.
הערה מס’ 2: פצצה גרעינית מן הסוג שנפלה על הירושימה, מסוגלת להשמיד עיירה ולהרוג רבבות. מבחינה אנושית זו כמובן זוועה ומכה נוראה. גם חימושם של הטילים בחל”כ (חומרי לכימה כימיים) – אפשרות סבירה שצריכה אף היא להילקח בחשבון – לא יעמידם מול כוח הקטל של נשק גרעיני. אולם הנזק האסטרטגי ליכולות הצבאיות של פגיעה טילית מדויקת ורחבת היקף עשוי להיות גדול יותר. מסלולי חיל האוויר ימשיכו לתפקד מספר קילומטרים מפגיעה גרעינית. צירי תנועה מרכזיים יישארו פתוחים ויכולת ההתגייסות והתגובה הצבאית תיפגע פחות מפגיעת פצצה גרעינית אחת, לעומת מכה טילית מדויקת, מתואמת ומתוכננת בכל נקודות התורפה האסטרטגיות בכל רחבי הארץ.
הערה מס’ 3: בתשובה לטענות תלמידי מכינת ‘עצמונה’ על כך שצה”ל מסכן את חייליו בכדי לשמור על אוכלוסייה עוינת, ענה סגן הרמטכ”ל דהיום: “מי שלובש מדים תפקידו לסכן את חייו למען שאלו שאינם לובשים מדים – יחיו בשלווה. אין לי שום בעיה עם זה”. (האלוף יאיר גולן, 2006)
הערה מס’ 4: הפעולה ההירואית בעזה, שבה נהרג בקרב גבורה סא”ל מ’, נועדה להביא מודיעין שיאפשר להמשיך ולנהל את האיום במקום להכריעו. בדיעבד אסטרטגיית אי ההכרעה הובילה ל”סבב” האחרון, ל-500 טילים על הדרום ולתבוסה מהדהדת ששולחת מסר רע מאוד לכל חורשי רעתנו.