כשישראל משחררת רוצחי יהודים על רקע לאומני, במסגרת ‘עסקת שבויים’

כשישראל משחררת רוצחי יהודים על רקע לאומני, במסגרת ‘עסקת שבויים’,
מה שהיא אומרת בעצם,
הוא שלא מדובר ברוצחים, במחבלים או בטרוריסטים – אלא מדובר בשבויים שהיו פעם חיילים לגטימיים במלחמה לגטימית.
כלומר בשחרור המחבלים, מודה ישראל שרצח יהודים הוא לגטימי.
כשישראל מסרבת לשחרר במקביל רוצחי ערבים על רקע לאומני, במסגרת אותה ‘עסקת שבויים’,
אז מה שהיא בעצם אומרת,
הוא שלא מדובר בחיילים שפעלו במסגרת מלחמה לאומית לגטימית, אלא בעבריינים פליליים.
כלומר כשאינה משחררת במקביל את הרוצחים היהודים, אומרת ישראל ובצדק, כי רצח ערבים אינו לגטימי.
מדובר ב’פלונטר’ מוסרי.
הבעיה אינה כליאתם של היהודים
הבעיה היא משמעות שחרורם והעדפת דמם של הערבים.
מי שחושב שאין לדבר השלכות מעשיות צריך לשאול את עצמו מדוע מסתירים את זהות המציל והקורבן בפיגוע האחרון בכפר סבא. מדוע יהודיה שהותקפה והגיבור שהיצילה צריכים להסתתר?
התשובה היא שקיבענו את התודעה לפיה רצח יהודים הוא לגטימי וממילא ניטרול המחבל הוא הוא הפשע המצדיק את המשך הטרור.
אז מה הפתרון?
הפתרון היחיד האפשרי הוא ביטול תהליך אוסלו שנתן לגיטימציה לריבונות זרה בארצנו. שם – באותו הסכם ארור – נוצר מצב הביניים הזה שאינו פלילי ואינו מלחמתי. שם – באותו הסכם ארור – נתנו לרוצחי אש”פ להינות מכל העולמות, גם להתנהל כגרועים שברוצחים וגם להינות מכל זכויות השבויים.
מי שהורג יהודי, או מסייע להרג יהודי, אינו רוצח או טרוריסט, הוא חייל במלחמה נגד קיומה של מדינת ישראל. במעשהו זה, הוא הכריז מלחמה, ובמלחמה הורגים ונהרגים. אם הוא יוצא חי, המשמעות היא שהפסדנו בקרב.
בשבוע שעבר בכפר סבא – הפסדנו.
ואת חמאס צריך לחסל,
אסור לעשות עמם שום עסקה.
לא משום שהם רוצחים מתועבים – בכל מלחמותינו אויבינו התנהלו כך – אלא משום שאין כאן שום מלחמה בין צדדים שווים ולגטימיים. הם יושבים על אדמתנו ולכן דינם להיעלם.