מבוא לספר ‘זהות וחירות’

מי אתה?

אני?

כן אתה!

אתה מתכוון איך קוראים לי?

לא לא – את זה אני יודע,
אני מתכוון, איך אתה מגדיר את עצמך.

אתה מתכוון – במה אני עוסק? אני גרפיקאי, וגם נגן סקסופון. אפשר גם לומר שאני טניסאי – כן! אני משוגע על טניס, הטניס בהחלט מגדיר אותי.

אתה גם אבא – לא?

בטח! וגם נשוי באושר לאורית.

אז מה אתה, אבא? טניסאי? בעל? גרפיקאי?

תגיד, למה אתה משגע אותי עם השאלות האלה? עד לפני חמש דקות הכל היה אצלי בסדר, פתאום אתה מגיע ומתחיל ‘לערבב’ אותי?

להיפך, אני לא רוצה לערבב אותך, אני מנסה לעשות אצלך סדר בבלגן.

אף פעם לא הרגשתי שאני ב’בלאגן’, הכל היה ברור עד שהגעת…

נכון – פעם הכל היה בסדר. לא היינו צריכים להוכיח שיש אוויר – כי פשוט נשמנו אותו. הדגים – כנראה – לא יודעים מה זה מים… הם פשוט שוחים בתוכם. הם שם וזהו, הם לא צריכים שום הסבר. וגם הזהות שלנו, היתה מן אויר ומים שכאלה. לא צריך להסביר אותה, לא צריך לסדר אותה, אפילו לא צריך לחשוב עליה – היא ברורה מאליה.
אבל אז החלו לעלות מתחת לפני השטח, לאט לאט ובלי ששמנו לב, מי תהום עכורים שערערו את כל היסודות שהכרנו. זה היה תהליך איטי, זה היה תהליך שלא חשבנו שהוא נוגע לנו, חשבנו שזה עסק למשוגעים שאם רק נפנה את מבטנו מהם ונמשיך במסכת חיינו השלווים, השגעון הזה יחלוף ככל אופנה. אלא שבנתיים המים העכורים הללו הציפו הכל ושטפו הכל – ופתאום אין יותר שירותים נפרדים לגברים ונשים במסעדה, ופתאום כל הארץ דגלים דגלים – דגלי ‘גאווה’ כמובן (מה פשר העניין הזה?) ופתאום כולם ‘גי’, ופתאום כולם ‘טרנס’, ופתאום ‘מגדר’, ופתאום להט”ב (מן שמות קוד שכאלה ליודעי ח”ן) ופתאום מיניות לילדים ופתאום אתה יכול לבחור לעצמך איזה זהות שתרצה, וגם הילד שלך יכול – ומוטב שתזרום עם זה….פתאום אנחנו חייבים להתעדכן ולהתאים את עצמנו היטב למציאות המתהווה ומשתנה במהירות – להישאר מעודכנים, כי מי שלא מעודכן, עלול להיכשל בביטוי לא מעודכן, ואז! או אז! פשוט הלך עליו! הוא פשוט מחוסל! שפה מעודכנת הפכה לעניין קיומי, התקינות הפוליטית הפכה לשער הכניסה ללימודים, לקריירה, למעגלי החברה!
אז בתוך הסער והסופה שטרפו הכל, אנחנו צריכים ללמוד מחדש את שנדמה היה לנו כמובן מאליו.
אנחנו צריכים ללמוד –
מי אנחנו?
מי אנחנו באמת?
ממש כמו ילדים בכיתה א’. להתחיל מבראשית.
כי כל עוד השאלה הזו תבלבל אותך, כל עוד התשובה לשאלה מי אתה? תעורר אצלך תימהון, מי התהום הללו ימשיכו להציף ולשטוף אותך ולא יהיה לך שום מצוף ושום עוגן להיאחז בו ואם נדמה לך שבמה שקורה עכשיו זה נגמר – טעות בידך. בכל רגע יצוצו עוד ועוד זהויות וזהויות משנה ואתה תאבד את זהותך המקורית –
ועמה גם את חרותך.

את חירותי? מה הקשר!

כי אין חירות בלי זהות.

לי נראה שדווקה להיפך, כמה שאתה יותר מחובר לזהות, ככה אתה פחות בן חורין. אנשים דתיים – למשל – יש להם הכי הרבה זהות והכי פחות חירות – לא?

אין ספק שלדתיים יש פחות חופש לעשות את כל שליבם יחפוץ. אבל האם חופש משמעו חירות?

אף פעם לא חשבתי שיש הבדל ביניהם.

ובכן ‘חופש’ ו’חירות’ אלו מושגים שונים לחלוטין – במובן מסויים אלו מושגים סותרים.
‘חופש’ ו’חירות’ אלו שני צידיה של מטבע ה’אחריות’. אנחנו משילים מעלינו לזמן מה את האחריות (ללימודים/לעבודה) ויוצאים לחופשה. כלומר חופש שווה פחות אחריות. חירות לעומת זאת, היא בדיוק להיפך, חירות היא נטילת אחריות. האסיר שמתכנן בריחה מן הכלא, אינו אדם חופשי, אולם בתודעתו הוא כבר בן חורין, כי הוא נטל אחריות לגורלו והוא פועל לשנות את המציאות שנכפתה עליו. הסוהר לעומתו, חופשי לצאת ולבוא, אך הוא שבוי ברוטינת חייו וחירותו עלובה ביחס לזו שקנה לעצמו אותו אסיר שנטל אחריות לגורלו – חירותו רבה יותר, גם אם נסיון הבריחה בסופו של יום, יכשל.

מעניין… אבל איך זה קשור לזהות? מה הקשר בין זהות לחירות? למה אתה אומר שחייבים זהות בשביל חירות?

למה בעצם האסיר מחליט לברוח?

כי יש לו חיים טובים יותר מחוץ לכלא

ואם יספקו לו חיים טובים בכלא, הוא לא ירצה לברוח?

הרבה פחות

נכון. אם בכלא יהיה לו את כל מה שבחוץ, כנראה שרוב האסירים ירצו להישאר שם. אבל עדיין יהיו מי שינסו לברוח, גם מכלא ‘דה-לוקס’ שכזה.

משוגעים תמיד יש…

למשוגעים האלה קוראים בני חורין. מדובר למשל ביהודים שעולים לארץ מארצות השפע והרווחה – ארצות שישראלים רבים יעשו כל מאמץ כדי לקבל את האזרחות שלהן.
הם עושים זאת כי יש להם זהות מוצקה מאוד, זהות שמכוחה יש להם בכלל את הכח לקבל החלטה כבני חורין שאינם נשלטים רק ממשוואות לחצים כלכליות, בטחוניות ואחרות.
מה היה הדבר הראשון שעשו לסבים והסבתות שלנו כשהורידו אותן מהרכבות?

אתה מתכוון במחנות?

כן

קיעקעו להם מספרים על הזרוע, גילחו את שערם, לקחו את בגדיהם

נכון, לקחו את כל מה שמחבר אותם לזהותם הישנה, המראה, הלבוש ויותר מכל – את השם, והפכו אותם למספרים.
כשאתה רוצה לשלול מאדם את חירותו, אתה לוקח ממנו את זהותו.

הבנתי, כנראה שיש באמת קשר בין זהות לחירות. אבל מהי אותה זהות? כיצד אתה היית עונה לשאלה מי אתה?

קודם כל אנחנו צריכים להבין מהי בכלל זהות? האם יש בכלל דבר כזה? אולי זו רק המצאה אנושית?

זה די ככה – לא?…
ככל שהוא חופשי יותר, האדם מאמץ לעצמו איזה זהות שהוא רוצה…

האם אדם יכול להחליט שהוא סוס?

בעיקרון כן… הוא יכול לצהול כסוס, לגור באורווה… אם אדם מחליט שהוא סוס, אז הוא סוס…

ומה אתה תחשוב? שהוא באמת הפך לסוס?

מה זה משנה מה אני חושב, אם טוב לו לחשוב שהוא סוס, אז סבבה…

יש במציאות זהות שכזו שנקראת סוס? או שזו רק המצאה?

המממ…

לסוס יש זנב. האם לאיש שהחליט שהוא סוס יצמח פתאום זנב?

לא.

כלומר הזהות הסוסית היא מציאות אובייקטיבית. יש דבר כזה במציאות – ‘סוס’ – זה לא נתון להחלטה שלי, זהות סוסית היתה שם לפני שהגעתי ותישאר שם כשאלך –

נכון.

מה שאומר שאם האיש שהחליט שהוא סוס, מצפה ממני שאקבל את זה שהוא סוס, הוא בעצם מצפה ממני להפסיק להתייחס למציאות. הוא מצפה שבמקום להתנהל בהתאם למציאות, אתנהל על פי דמיונותיו.

מדוע שלא אתחשב בו? מה אכפת לי לעשות לו את הג’סטא הזו שירגיש טוב? זה עולה לי כסף?

זה עולה לך בהרבה יותר מכסף, זה עולה לך בחירות. מישהו כפה עליך – תודעה שמשועבדת לדמיונותיו. אינך רשאי יותר לחשוב ולדבר על פי הבנתך את המציאות – אלא רק על פי הבנתו. הייתכן שיעבוד עמוק מזה?

אבל כשהגדרתי את עצמי על פי המקצוע – גרפיקאי – או על פי התחביב – טניסאי – בוודאי שאימצתי זהות ולא נולדתי אל תוכה.

אכן כך. הזהות שלנו מורכבת מקונסטרוקצית הבסיס שאליה אנחנו נולדים, ומלבושי זהות שאנו מכסים בהם את אותה קונסטרוקציה.

קונסטרוקציה של זהויות?

כן. מדובר בקונסטרוקציה, שבנויה מארבעה שכבות זהות בסיסיות. קונסטרוקציה שהכין לנו הבורא עוד קודם שנולדנו,
קונסטרוקציה שמעמידה אותנו על רגלנו כבני אדם בני חורין – כל עוד איננו מתנתקים ממנה.

ומה הם אותם ארבע שכבות?

השכבה הראשונה היא השכבה האנושית.
התשובה הבסיסית ביותר לשאלה מי אני?
אני אדם!
לא סוס, לא זאב – אדם.
אני בן אדם, וזו מהות שונה מבעלי החיים, כי יש בי צלם אלוהים. לכן כשאני אוכל שניצל, אינני רוצח של התרנגולת, וכשאני אוכל ביצה אינני חוטף ילדים. אל בעלי החיים יש להתייחס בחמלה רבה, אך הריגתם לצורכי האדם, אינה רצח – פשוט משום שמדובר במהות שונה בתכלית.
כמו שאמרנו – אדם אינו סוס, והוא גם לא קוף מפותח. האדם הוא מהות חדשה בבריאה.
אז השכבה הראשונה בקונסטרוקציית הזהויות היא הזהות האנושית –
אני אדם.

אני מסכים שהאדם הוא לא סוס, רק טמבל יכול לטעון אחרת, אבל לא הוכחת שמהותית/מוסרית יש הבדל בין האדם לבעלי החיים – אולי להרוג אותם זה כן רצח?

אתה צודק, לא הוכחתי את זה ולא ניתן להוכיח את זה. כי כדי להוכיח שיש צלם אלוהים באדם – כזה שמבדיל בינו לבין בעלי החיים, אנו חייבים קודם לכן להוכיח שיש אלוהים. ואת קיום או אי קיום האל, לא ניתן להוכיח.

דווקא שמעתי על פילוסופים שטענו שאפשר…

נכון, יובל שטייניץ (ורבים אחרים) אפילו כתב על זה ספר, אבל לעניות דעתי ההוכחה הפילוסופית שהוא מביא ניתנת להפרכה. לא הגיוני בעיני שניתן יהיה להוכיח את קיום האל, משום שברגע שהוכחתי את קיומו באמצעות תבונתי, באתי לכאורה בנעליו. שכלי הסופי בלע כביכול את האינסוף.
לכן אינני מתווכח עם טענתך באשר למותר האדם מן הבהמה, ובאמת, אם אינך מאמין באלוהים וממילא גם לא בצלם האלוהים שבאדם, אני מצפה ממך לאמץ את הצמחונות. אגב – הצמחונות לבדה רק תקל על העומס המוסרי אבל לא תפתור אותו. בהמשך תידרש לשאלת המוסריות שבאכילת צמחים (מדענים טוענים שיש לפרחים תודעה…) וייתכן שלבסוף תגיע למסקנה שעדיף שפשוט נעלם מעל פני הכדור – מסקנה שהפכה למקובלת מאוד בימינו.

אז אתה אומר שאת הזהות המוסרית הנבדלת של האדם, את מה שאתה מכנה ‘צלם אלוהים שבו’ אינך יכול להוכיח ואתה מקבל זאת כאקסיומה.

אקסיומה זה בהחלט המילה המדוייקת – כמו האקסיומות שאינן ניתנות להוכחה, אך על גבן נבנים כל כללי הגאומטריה. אלא שאני לא קורא לכך אקסיומה, אני קורא לכך אמונה. קונסטרוקציית הזהויות בנויה על האמונה באל. אני מאמין שאת ארבעת השכבות של הקונסטרוקציה הזו, ברא אלוהים עבורנו והן מציאות אובייקטיבית שלתוכה נולדנו. היא אינה תלויה בדמיוננו, ברצוננו, ובבחירתנו.

אתה בעצם טוען שאת המציאות האמיתית קובע האלוהים ולא בני האדם.

נכון. בני האדם הם חלקיים. הם יכולים תמיד לשאוף אל האמת, אך לעולם לא ישיגוה במלואה. ‘מציאות’ היא שמו החילוני של הקדוש ברוך הוא. ‘מלוא כל הארץ כבודו’.

טוב – אני לא בטוח שאני מסכים לזה, צריך עוד לחשוב ולעכל את זה, אבל בוא נמשיך הלאה, אני סקרן לשמוע מה הם שלושת השכבות הבאות של קונסטרוקצית הזהויות שלך…

של אלוהים…

נניח..

זו לא סתם הנחה, זו אקסיומה הכרחית כדי שניתן יהיה לבנות את הקונסטרוקציה.
ובכן ארבעת השכבות של הקונסטרוקציה הן:

הזהות האנושית
הזהות המינית
הזהות המשפחתית
והזהות הלאומית.

על הזהות האנושית כבר הרחבנו מעט את הדיבור. היא ניתנה מאלוהים, וברור שלא ניתן להחליפה (בזהות ‘סוסית’ למשל…).
גם הזהות המינית היא זהות שהאדם נברא אל תוכה. לא ניתן לשנותה.

זה לא מה שמקובל היום במדע וברפואה!

נכון, אבל מדובר באמונה ובפוליטיקה, בשום אופן לא במדע. אם אכרות לאיש שהחליט שהוא סוס, את אפו, ואחבר אל ישבנו בתור זנב, האם הוא יהפוך לסוס? כנראה שלא כל כך, וגם אם אציף אותו בהורמונים סוסיים, כנראה שהוא לא יהפוך לסוס. ניתן להדליק את האור בחדר ולהתנהל כאילו שעכשיו יום. זה די נח אפילו. אבל זה לא ישנה את המציאות האובייקטיבית כי בחוץ השמש שקעה. כפי שאין לנו את השלטר שאיתו ניתן להדליק ולכבות את השמש, כך אין לנו את השלטר שאיתו אנו יכולים להחליף את מינו הביולוגי של האדם.

על מה אתה מדבר! אנשים מחליפים את מינם, בתי חולים עושים את זה בכל העולם, אפילו החוק בכמה מדינות נאורות, מחייב הורים לאפשר לילדיהם לעשות את זה אם הם רוצים – אתה מבין שאתה מחזיר אותנו לימי הביניים…

אני מדבר על מדע אובייקטיבי. לא על פסאודו מדע, בשירותה של אג’נדה קיצונית שמעודדת כריתת איברים של ילדים אחרי שהלעיטו אותם בחלומות כאילו מינם נתון להחלטתם והשינוי יביא להם את אושרם – אג’נדה שבקנדה (למשל) כבר הכניסה לכלא הורים שניסו להתנגד…
המין אינו ניתן לשינוי. אפשר לכרות איברים, אפשר להציף את הגוף בהורמונים שונים, אפשר להיכנס למציאות מינית מדומיינת. את הביולוגיה, לא ניתן באמת לשנות והמדע האמיתי האובייקטיבי והאמפירי, מראה זאת בברור.

נניח שאתה צודק, מה תעשה עם אשה בגוף של גבר ולהיפך?
תסכים איתי שגם אם ביולוגית, אולי לא ניתן לשנות, פסיכולוגית, בוודאי שיש דבר כזה.

בוודאי שיש מקרים שכאלה. דיספוריה מגדרית היא תופעה מוכרת וידועה. יש גם מקרים שביולוגית יש בעיה, כלומר מקרים בהם אנשים נולדים עם איברים של שני המינים. אולם הבעיה הביולוגית הזו היא כל כך נדירה, שאין טעם להתעכב עליה, ואילו הבעיה הנפשית שאתה מציין, היא בעיה שבדר”כ נפתרת מעצמה עם תהליך ההתבגרות, אך הועצמה בצורה קטסטרופלית למטרות קידום האג’נדה.
במקרים קיצוניים, אמיתיים, שהם נדירים ביותר, אכן יש לטפל בשום שכל ובזהירות רבה, תוך חשיפת כל המשמעויות ארוכות הטווח למטופל – וביתר שאת כשמדובר בילדים. המציאות בשטח היא הפוכה לחלוטין.

על איזה אג’נדה אתה מדבר

תיכף, תיכף – בוא נחזור קודם אל הקונסטרוקציה. קונסטרוקציית הזהויות.

אחרי הרובד של הזהות האנושית, בא הרובד של הזהות המינית.
לשאלה מי אני, התשובה היא קודם כל אדם, אחר כך גבר או אישה, ואז מגיע הרובד השלישי – הזהות המשפחתית.
אני אדם, אני גבר/אשה, ואני בנם/בתם של אבא ואמא שלי. יש לי אבא, ויש לי אמא – כלומר יש לי משפחה.

ואתה טוען שגם המשפחה באה מאלוהים

בהחלט. גם את הזהות המשפחתית אפשר כמובן לנסות לכבות כמו שמכבים את השמש… אפשר לקחת את הביציות של אמא, לשתול אותן ברחם של אשה אחרת, ואז אחרי הלידה לקחת משתיהן את התינוק ולתת אותו לצד שלישי – אולי אפילו לגבר – ולטעון שיצרנו אדם מאבא ואבא. אבל כמו בכריתת האיברים לשינוי מין, לא מדובר כאן בשינוי העובדה הביולוגית הפשוטה לפיה יש לילד שנולד אבא ויש לו גם אמא – הוא פשוט לא יודע מי הם. לילד יש משפחה טבעית, יש לו אבא ואמא ביולוגיים, אבל באופן מלאכותי הוא הורחק ממנה. הוא לא נולד מגבר עם גבר – פשוט משום שאין מציאות שכזו.

אני מכיר משפחות טבעיות איומות לילדים, וזוג בני אותו מין, שמרעיף אהבה על ילדם המשותף ושעדיף בהרבה לגדול אצלם.

ברור שניתן למצוא דוגמאות כאלה. אבל אנחנו לא מדברים עכשיו על אהבה ועל רגשות אלא על עובדות ביולוגיות. אישית אני מאמין שיש קשר בין המין לתכונות הנפש. אני מאמין שיחד עם האימהיות הביולוגית באה גם אמהיות נפשית, אני מאמין שילד צריך גם אבא וגם אמא – אמיתיים. אני גם יודע שילדים שמגודלים על ידי בני זוג מאותו מין, מגיעים לבסוף אל שרותי הרווחה באחוזים כפולים משאר האוכלוסיה. מכל מקום אנחנו מדברים עכשיו על מהותם של הדברים ולא על מקרי קצה שתמיד ניתן למצוא בכל אוכלוסיה.

ומה הרובד הרביעי בקונסטרוקציית הזהויות?

הרובד הלאומי.
גם אל הזהות הלאומית אנחנו נולדים.

אתה טוען שהזהות הלאומית היא לא זהות מומצאת?

נכון. גם הזהות הלאומית היא זהות שהיתה כאן לפני שהגענו. אנחנו נולדנו אל תוכה. אכן ככל שאנו מתרחקים מהזהות הבסיסית, הזהות האנושית, קל יותר לחשוב שאנו שולטים בזהות שלנו, במיוחד בזהות המשפחתית ובזהות הלאומית. אבל באמת לא כך הם פני הדברים. אם נולדת אנגלי והחלטת לוותר על הזהות האנגלית ולהפוך לצרפתי – אתה תמיד תישאר אנגלי שהפך לצרפתי. לעולם לא תצליח למחוק לחלוטין את זהותך האנגלית. כשמדובר בזהות שלנו, הזהות היהודית, אזי להיפטר ממנה קשה שבעתיים – קשה עד בלתי אפשרי. חשוב להבדיל בין זהות אזרחית – כלומר זהות שנקבעת על ידי בני האדם, זהות ישראלית למשל, לבין זהות לאומית, שהיא זהות שברא אלוהים. לאחמד טיבי ולרב ישראל אייכלר יש את אותה זהות אזרחית, אבל לא בדיוק את אותה אזרחות לאומית…

ואת זהותי כגרפיקאי וטניסאי, גם קבע אלוהים?…

לא. את זה אתה קבעת. כל הזהויות הבאות הן זהויות שהאדם קובע ומלביש בהן את הזהות שזימן לו הבורא עולם כשנולד.

אני יכול להבין את ההגיון שלך, ובאמת יש כאן כמה תהיות – אולי קשות – על האופן שבו אנחנו מתנהלים כיום. איך אתה מסביר את זה? מהי אותה אג’נדה – או “דת” שאתה טוען שכביכול דוחקת באנושות לנסות ולהמציא את הזהויות מחדש.

בכך בדיוק עוסק הספר הזה.
ואולם עוד קודם שתקרא בו, אל תזדרז לוותר על המתנה שקיבלת מאלוהים – אל תוותר על זהותך. אם תאבד אותה, תאבד עמה את חירותך.

קריאה נעימה.