מי פה הנבל?

מה היה קורה לדעתכם, אילו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין היה מארגן הפיכה במקסיקו, מדיח את השלטון הפרו אמריקני, מקים ממשלה פרו רוסית, ואף חותם עמה הסכם הגנה – כלומר הופך את מקסיקו שעל גבול טקסס לבסיס טילים גרעיניים המאיימים על ארה"ב.

האמת היא שמשהו דומה לזה כבר התרחש בעבר, בעת משבר הטילים בקובה.
באוקטובר 1962, הציב ניקטה חרושצ'וב טילים גרעיניים בקובה הסמוכה לפלורידה ותגובת הנשיא האמריקני קנדי, היתה הטלת מצור ימי מוחלט על קובה, כולל הטלת פצצות עומק על צוללות גרעיניות סוביטיות ששייטו באזור. אמריקה הלכה ממש על הקצה ומלחמה עולם גרעינית היתה למעשה עניין של החלטת המפקד הסובייטי של אחת הצוללות הללו.

לכולנו ברור שאילו היה פוטין פועל במקסיקו, באופן דומה לזה שבו פעלו האמריקנים באוקראינה – כלומר אם הוא היה מארגן הפיכה במקסיקו המושחתת, כמו ההפיכה האלימה שמשטר אובמה ארגן באוקראינה שהיתה אז פרו רוסית,

אילו היה פוטין מציב במקסיקו שלטון פרו רוסי, חותם עמו ברית הגנה, ומתארגן להצבת נשק אסטרטגי שיאיים על ארה"ב –

לכולנו ברור שארה"ב לא היתה יושבת בחיבוק ידיים, אלא משתלטת על מקסיקו זמן רב לפני שהתוכנית הזו היתה יוצאת לפועל.

אז מה באמת ההבדל? בין ארה"ב לרוסיה. מדוע מהלך אמריקני שכזה היינו מקבלים בהבנה, ואילו אל פוטין אנחנו מתייחסים כאל הנבל השכונתי?

התשובה שסמפטיית ההמונים המוסרית, היא כמו פורנוגרפיה – עניין של גאוגרפיה.
החוש המוסרי שלנו מגלה גמישות מופלאה כדי לסדר את הקואורדינטות שלנו בצורה שנח לנו.

אנחנו רואים את עצמנו כמדינה מערבית, אנחנו אימצנו את ערכי המערב, ולכן אנחנו מאוד רוצים לחשוב שאנחנו בצד הטוב של הסיפור.

התקשורת כמובן מפמפמת לנו את המנטרה הזו ואנחנו ממהרים לקבלה בזרועות פתוחות.

אבל מה לעשות והמציאות והנרטיב התקשורתי רחוקות מלהלום זו את זו.

אין לי שום סימפטיה לפוטין – ממש לא. פוטין הוא חלק מציר הרשע הסיני איראני – והוא בהחלט סכנה לשלום העולם ולחירותו. אני גם לא שוכח שהאיראנים יושבים לנו עכשיו על הגדרות – כי פוטין סלל להם את דרכם לכאן.

אבל מי שחושב שיש כאן את מלחמת הרעים בטובים, הוא פשוט שטוף מוח. פשעי מלחמה מתבצעים על ידי שני הצדדים. אוקראינה מבצעת פשעים כאלה זמן רב לפני הפלישה, באזרחי המחוזות שנותרו פרו רוסיים במזרח – לאחר אותה הפיכה (במעורבות אמריקנית עמוקה). כוחות לאומנים אוקראיניים, גם שרפו בניין שלם שאליו ברחו מתנגדיהם – על יושביו. כ 100 בני אדם נשרפו חיים.

אתם שמעתם על כך בחדשות?

תגידו – או קי, אבל עדיין פוטין מייצג רודנות לאומנית, וזלנסקי פועל בשם החירות והדמוקרטיה המערבית – האם לא נכון לתמוך בכוחות הללו.

טוב אז גם כאן מדובר בשטיפת מח שארחיב עליה בפינה נפרדת.

אומר רק את השורה האחרונה.

זו לא בחירה בין עריצות לעולם חופשי.
זו בחירה בין עריצות פשיסטית לעריצות פרוגרסיבית.

והשניה הרבה יותר מסוכנת, פשוט משום ש99% מאיתנו, כלל לא מבינים את סכנתה –
כולל העובדה שהעריצות הפרוגרסיבית הזו, כבר חיסלה בשנתיים האחרונות, יותר בני אדם מכל אוכלוסיית אוקראינה.

הדברים צריכים כמובן הסבר מפורט – ואעשה זאת בע"ה בהמשך השבוע.