כיצד הפך השקר לאמת - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד | 17/04/2024
סימן קריאה

כיצד הפך השקר לאמת

י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ב (מרץ 22, 2022)

כיצד הפך השקר לאמת

שנתיים מפרוץ טרפת שיעבוד הקורונה, הפסיקו המחקרים והנתונים לעניין אותי. אם מישהו נוהג לבדו במכונית סגורה בשטח פתוח – כששתי מסיכות חוסמות את נשימתו, ממש לא אנסה להראות לו את הגרף הסטטיסטי הפשוט הזה, שפרסם פרופסור אודי קימרון (שהוא “רק” ראש החוג לאימונולוגיה ומיקרוביולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב ומומחה לתאי T, חיסונים רירניים, הנדסה גנטית של של נגיפי חיידקים ו – CRIPR, וגם פרסם מאמרים בעיתוני היוקרה Nature ,Scincs ו – Cell, וגם זכה במענקי מחקר יוקרתיים כולל ה – ERC, וגם היה שותף בהקמת המעבדות לבדיקת הקורונה…)

לא אנסה לעמת את המסכן החונק את עצמו ומסכן את חבריו לדרך, עם הנתונים והעובדות, כי ברור לי שהסיפור שלנו כאן, אינו עוסק במדע או ברפואה או בניסיון כל שהו להבין את המציאות.
מדובר בדיוק בהיפך מזה, מדובר בסינדרום של בריחה מהמציאות, ובטח שלא בניסיון להבינה. מדובר במציאות מדומה שעולם שלם נכנס אליה וכל ניסיון להוציא אותו ממנה, נדון מראש לכישלון.

זה בערך כמו לנסות ולהקשות על ילד שצופה במרקע בהתלהבות אחר פיטר פן, שמעופף בעוז ומהתל באומץ בקפטן הוק הרשע…

מי האידיוט שבשלב הזה ינסה לעצור את הסרט ולהסביר לילד הנלהב, שילדים פשוט אינם מסוגלים לעופף…
בטח לא אני…

אז אינני מנסה יותר להפריע ל”ילדים” שנמצאים עמוק בתוך ה”סרט” הזה של הקורונה. זה חסר סיכוי. הם יכעסו עלי. ינתקו איתי כל קשר. זו מלחמה אבודה שבשלב זה כבר אין טעם להיכנס אליה.

טוב זה לא מדוייק… כשאני חושב שאני יכול להשפיע על מישהו שרק רגל אחת שלו בתוך “אולם הקולנוע” הזה ורגל שניה עדיין בחוץ – כמו למשל הורים שבכ”ז מהססים קודם שירעילו את ילדיהם – אז כמובן שאם נדמה לי שיש איזה סיכוי שאשפיע, אני עושה הכל כדי לנסות ולהציל נפשות (ואכן הצלתי – והודו לי על כך) אבל את מי שכבר הזריק, ואני מתרשם שהוא לגמרי בסרט, אני עוזב לנפשו.

השבוע הלכתי לניחום אבלים אצל ידיד. למזלי היתה לי מסיכה לשעת חירום בכיס נידח. האבל וכל מנחמיו ישבו שם ברצינות גמורה ובהקפדה יתרה על חסימת אברי הנשימה שלהם.

מיד שלפתי את המסיכה לשעת חירום שלי – “ברומא התנהג כמו רומאי…”. הרגשתי כמו חילוני ששם כיפה כדי לכבד את הדתי באיזה אירוע מסורתי.
ביקשתי מהאבל שיספר לי כמקובל על אימו המנוחה, והוא סיפר כיצד נאלצו להעביר את ההורים לבית אבות מוגן, כיצד בחרו עבורם מקום שיש בו את כל הפעילויות שאהבו, כיצד הכל נראה נפלא ומוכן לקראת השנים הבאות – וכיצד כעבור שבוע פרצה הקורונה, כל הדיירים ננעלו בחדריהם וקיבלו את (ארוחותיהם לשם), כיצד נמנע מהם לבקר את הוריהם, כיצד הפכו הוריו במהירות לצל של עצמם, איבדו את התיאבון והפכו לשלדים מהלכים – ומתו.
אבל לא מקורונה…

הקשבתי לידידי, המתאר מתוך המסכה המוקפדת, את קורותיהם של הוריו – וכמובן שנזדעקה בבטני השאלה: “אז למה אתה לוקח ברצינות תהומית שכזו, את הטימטום הזה של מסיכות וסגרים, (ועוד לא דיברנו על הזריקות), שהרג בצורה אכזרית שכזו את הוריך?” – אבל כמובן שלא שאלתי. כי הרי שום דבר טוב לא יכול היה לצאת מזה. למדתי לחיות לצד מהופנטי הקורונה בלי לפגוע ובלי להיפגע. הקשבתי מתוך השתתפות כנה בצער, ניחמתי, יצאתי השתחררתי מהסמרטוט הסיני שעל פני – ונשמתי לרווחה.

רק לאחרונה נאלצה חברת פייזר לפרסם את דו”ח תופעות הלוואי של זריקות הרעל שלה.
מדובר בדו”ח שפייזר וה FDA ביקשו למנוע את פרסומו למשך לא פחות מ 75 שנה… (כלומר רק לאחר שמבצעי הפשע ימותו). בדו”ח מתוארות לא פחות מ 1251 (!) תופעות לוואי קשות ביותר – כולל מוות. מדובר בסכנה שהיא לאין ערוך גדולה יותר מסכנת הקורונה. פרופ’ רצף לוי מאוניברסיטת MIT אדם זהיר ומתון ביותר בדבריו, כתב לאחר פרסום הדו”ח כי ” אין מנוס מלדרוש את התפטרותם לאלתר של כל מקבלי ההחלטות בדרג המקצועי של משרד הבריאות, שכן הם מעלו באמון הציבור ” (‘בראשית’ 15,3,22) –

נו אז מה?
האם נעו כאן אמות הסיפים? האם מישהו מהמוזרקים (בכפיה) על ידי החבורה שמעלה בתפקידה, יצא לרחובות להפגין כשפורסם הדו”ח הרשמי הזה? דו”ח של חברת פייזר עצמה?

  • כיצד זה פגעתם כך בבריאותי?
    כיצד שיקרתם לי כשהודעתם שוב ושוב שהרעל הזה יעיל ובטוח?

מסתבר שכלל לא היה צורך להסתיר את הדו”ח למשך 75 שנה כפי שביקשו הנוכלים (שלא לומר רוצחי ההמונים) מפייזר ומה FDA. הנה הדוח מונח על מפתנו של כל דכפין, התקשורת מקפידה שלא לדווח כלל, הציבור ממשיך להפנות את מבטו כשהוא נתקל בעוד מישהו שנפגע – והעולם ממשיך להסתובב.

“השמש זורחת
השיטה פורחת
והשוחט שוחט”… (מתוך הפואמה ‘בעיר ההריגה’ של ביאליק – בלשון הווה)

אז מחקרים הפסיקו לעניין אותי. הם לא מעלים ולא מורידים. להיגיון, למחקרים – ובכלל, למציאות… אין כניסה לסרט שאנחנו בתוכו.

ובכל זאת נתקלתי במחקר מרתק ששלחה אלי ידידה, שהיא בעיני אחד מ ל”ו הצדיקים שבזכותם העולם מתקיים. ד”ר מיכל הרן שמה. מיכל זו – שעשיתי כל שלעיל ידי בכדי שהעולם ישמע את קולה למרות סתימת הפיות והירידה לחייהם של מדענים מובילים שלא יישרו קו עם הנרטיב השולט –
ובכן מיכל זו, שכל האזהרות שהזהירה בראיון הארוך שקיימתי איתה לפני שנה וארבעה חודשים ופרסמתי כאן בערוץ ‘ישראל מחר’, מתגשמות למרבה החרדה לעיננו בזו אחר זו,

מיכל זו שלחה לי עכשיו מחקר, שלמרות אובדן העניין במחקרים, הוא בכ”ז משך את תשומת ליבי.

הוא משך את תשומת ליבי משום שכלל לא היה זה מחקר רפואי, אפידמיולוגי, וירולוגי או כל דבר מן הסוג שהוצפנו בו לעייפה בשנתיים האחרונות ללא שום תוחלת.

המחקר הזה לא היה מחקר שעסק בביולוגיה. זהו מחקר שעוסק בפסיכולוגיה.
האם מי מכם הקוראים, זוכר כי לפני כשנה וחצי, כשהחלו להופיע זריקות הרעל של ‘פייזר’ (שגם אני קראתי להם אז ‘חיסונים’), נערך סקר, וכ 50% מצוותי הרפואה השיבו כי לא יתחסנו?

אינני יודע אם אתם זוכרים, אבל אני זוכר זאת היטב וגם השתמשתי בנתון הזה במהלך ראיונות שנתתי באותה תקופה.

(מהר מאוד הפסיקו לראיין אותי, בכל אמצעי התקשורת, של הימין ושל השמאל, התקשורת המשודרת והתקשורת המודפסת, וגם התקשורת הדיגיטלית הממוסדת, כולם, כמו תזמורת הנענית לשרביטו של אותו מנצח, החלו לצנזר אותי. פייסבוק חנקה לחלוטין את הדף שלי – שמנה 150,000 עוקבים, והפך ממפלי הניאגרה לברז מטפטף…).

להיכן נעלמו כ 50% מהצוותים הרפואיים שהודיעו בסקרים כי לא “יתחסנו?” – שאלתי את עצמי – “איך התהפכה פתאום המגמה הזו?” – “האם הופיע נתון חדש במציאות ששינה את דעתם”.

בזמן שחלף מאז, הפסקתי לשאול. הרי ברור שלא חידושים מדעיים שהופיעו פתאום, שינו את דעתם של כמחצית מרופאי ישראל, אלא סוג מתוחכם של רודנות שידעה להוביל את הצוותים הרפואיים לשיתוף פעולה עם הזרקת הרעל הפייזרי הזה.

“ברור” – אבל לך תוכיח את מה שכל כך ברור…
אז זהו, שהמחקר ששלחה ד”ר מיכל הרן, מוכיח בדיוק את זה.

https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpubh.2022.855468/full

מה שאני מרגיש צורך לפענח, אינו האמת הביולוגית של הקורונה ושקר העומד מאחורי האמצעים שממשלות נקטו בכדי להתמודד איתה, אלא את התהליך הפסיכולוגי שכולנו כחברה נחשפנו אליו. כיצד נדחף העולם אל ה’סרט’ הזה, בלי יכולת להתגונן, בלי יכולת לצאת מאולם הקולנוע הבוער.

שוב ושוב אני חוזר אל הסיפור האלמותי ‘בגדי המלך החדשים’ של אנדרסן.

המלך יודע שהוא עירום, הקהל יודע שהוא עירום – ובכל זאת המצעד צועד והקהל מוסיף ומריע.

“אם תחזור על שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת” – כך הסביר שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס.
למה בדיוק התכוון גבלס? כיצד שקר – כלור משהו שלא קיים במציאות, יכול להיהפך למציאות?
ובכן עניינו של המשטר (כל משטר ובמיוחד משטר רודני) אינו במציאות האובייקטיבית – כלומר באמת – אלא במציאות הסובייקטיבית – כלומר בנרטיב המאומץ על ידי ההמונים. אם ההמונים מאמצים את השקר – אומר למעשה גבלס – אזי ההמונים הפכו למעשה את השקר לאמת שלהם. ו”אותי..” מוסיף גבלס ימח שמו ומסביר” – לא מעניינת המציאות האובייקטיבית (כלומר אלוהים…), אותי מעניינת רק המציאות הסובייקטיבית, זו שבתוכה ועל פי כלליה פועל ההמון.”

ישנו ככל הנראה סף חברתי מסויים, שמעבר לו – השקר “הופך לאמת”.
מדינת הלאום המודרנית, שולטת על אזרחיה בכל פינה מפינות חייהם, באופן שלא היה כדוגמתו בדברי ימי האנושות. מלוא כל חייו של האדם – מלידה ועד מוות – מדינה…
עידן המידע והטלקומוניקציה, החריף והעמיק פי כמה את השליטה הזו.
לכן, במשטר ריכוזי של מדינת לאום מודרנית, משטר שאין בו שום גורם מאזן ל “אמת” הבלעדית של המשטר – כלומר אין בו חופש ביטוי, אין בו עיתונות חופשית, ואין בו שום הופעה של עקרון הטלת הספק, במשטר שכזה, קל מאוד להוביל את ההמונים לאימוץ השקר, כאמת אובייקטיבית.
הוסף לכך את העובדה שלצד חסימת הביקורת, מפעיל משטר שכזה סנקציות קשות כלפי כל הבעת דעה אחרת – וקיבלת ציבור שתת המודע שלו מעוניין לאמץ את השקר המשטרי. כי הרי כולנו רוצים להחזיק ב”אמת” שאינה מסכנת אותנו. מאוד משתלם לאזרח הצפון קוראני ,לאהוב ולהעריץ את הרודן שרצח המונים מחבריו והפך את חייו לעבדות אכזרית.
משתלם לו לחשוב כך, ולכן הוא באמת (!) חושב כך.

הנה ראו כיצד נראית תרועת ההמונים למלך העירום בימינו…

האבל על מות מנהיג צפון קוריאה

זו לא הצגה! הם באמת אבלים. השקר הפך אצלם לאמת, כי מכל זוית אפשרית של חייהם, מגן הילדים ועד שיחות הזקנים, משידורי הטלויזיה והרדיו, מה’בוקר טוב’ של נהג האוטובוס ועד השיחות הקטנות שבין בעל לאשתו – כולם חזרו על השקר הזה שוב ושוב, איש מעולם לא העז ללחוש שאולי המנהיג אינו בן האלים האהוב. נוצרה אצלם הבנה שהודחקה אל התת מודע, שמוטב להם לאמץ את השקר הזה כאמת – שאם לא כן פשוט יעלמו באישון ליל. וכך נעלם הפחד ונותרה רק ההזדהות הכנה – הליקוק האותנטי של סכין השחיטה שלהם עצמם.

וכל זה כאין וכאפס לעומת מה שהתרחש בעולם שראה עצמו פעם כעולם חופשי – בעידן הקורונה.

השילוב של שקר שחוזר על עצמו מכל כוון אפשרי, שליטה בתודעה הציבורית באמצעים מתוחכמים שצפון קוריאה יכלה רק לחלום עליהם, חסימת כל מידע וכל בעל עמדה אחרת מלהגיע אל תודעת הציבור – כל אלה יחד עם סנקציות קשות כלפי מי שמנסה בכל זאת לעשות זאת, סנקציות שבאות לידי ביטוי בעיקר באובדן הפרנסה, הקריירה, המעמד הציבורי, חופש התנועה, חופש הלימוד, חופש הקניה – שלילה של כמעט כל זכויות האדם הבסיסיות ביותר מכל אדם חופשי והחזרתם במשורה (במסגרת התו הירוק) רק לאזרחים המשתפים פעולה עם המשטר…

כל התהליך הצפון קוריאני הזה, התחולל הפעם, לא בשטחה של מדינה אחת ולא על ידי אדם אחד. מדובר בתהליך שהתחולל כמעט בעולם כולו. מדובר בתהליך שחדר הרבה יותר עמוק אל תודעת ההמונים באמצעים טכנולוגיים שלא שיערום הרודנים הגדולים ביותר.

את התשובה לאן נעלמו פתאום 50% מהרופאים שהתנגדו לזריקות הרעל האלו, תמצאו בצפון קוריאה.

הקוריאנים המתאבלים על הרוצח ששלט בהם, אינם טפשים וגם אינם מתחזים.

גם הרופאים שלפתע יישרו קו אינם טפשים ואינם מתחזים. הכלל של גבלס פעל עליהם את פעולתו. שקר הקורונה הגיע אליהם לפתע מכל הכיוונים, מכל אמצעי התקשורת ומכל עולמם המקצועי – מהממונים עליהם, מהפרופסורים הבכירים, מארגון הבריאות העולמי, ממנהל התרופות, מראשי מערכת הבריאות – וכל זה בא עם הידיעה שהדבקות באמת האובייקטיבית (ובשבועת הרופא…) תעלה להם בקריירה שלהם וביכולת לפרנס את משפחתם.

ולפתע “התאדו” ה 50% הללו, וכולם מריעים למלך העירום.

כיצד זה ייגמר?

ובכן למציאות האובייקטיבית (כלומר לאלוהים) יש תכונה ‘מעצבנת’. תמיד בסוף היא צפה, גובה את מחיר ההתעלמות ממנה (כלומר את מחיר השקר) והעולם חוזר אל מצבו המאוזן.

מליוני (כן, מליוני!) אנשים, כבר שילמו בחייהם בשל ההזרקות הכפויות של פייזר וחבר מרעיהם. מליוני הפלות, מליוני התקפי לב בקרב אנשים צעירים – ואיש אינו יודע היכן ייעצר המחיר הנורא שעוד נאלץ לשלם.

ואולם בסופו של יום תזרח שמש ההתפקחות. כי ככה זה בעולמנו, המציאות (כלומר אלוהים) חזקה יותר מכל המטורפים שמנסים להפוך את השקר לאמת ואת עצמם לאלוהים.

שתף את הפוסט:

38 תגובות

  • וכל זה בא עם הידיעה שהדבקות באמת האובייקטיבית (ובשבועת הרופא…) תעלה להם בקריירה שלהם וביכולת לפרנס את משפחתם.

    אשמח לכל מקור חיצוני אמין לטענה הזאת שמדענים שלמו על הכחשת החיסונים בקריירה שלהם ובפרנסתם. אם קשה להעלות לפה אשמח אם מישהו יכתוב לי במייל [email protected], תודה

  • אצלי דווקא היה תהליך הפוך
    אני באתי ממקום שמעריץ את משה פייגלין
    כל עולמי היה זהות
    התקווה שלי לעתיד טוב יותר הייתה קשורה לפייגלין
    אני באמת חשבתי שהוא יתגלה כמשיח בן דוד(גם בררתי בעבר ונראה שהוא אכן צאצא בן אחרי בן של דוד המלך)
    לכן הרצון הטבעי שלי היה לגלות שפייגלין צודק בכל טענותיו בנושא הקורונה
    אבל בכל הפעמים שבדקתי ברצינות את טענותיו הן התגלו כלא נכונות(ישבתי שעות מול אקסלים וניתחתי והצלבתי נתונים)
    כשפניתי אליו רוח התשובה שלו הייתה שבהיעדר שקיפות, אין הוכחה שהטענות אינן נכונות
    לאחר מכן כבר הפסקתי לעמת אותו עם תוצאות הבדיקות שלי

    לכן עם כל הכאב נאלצתי ללכת עם האמת שלי ולא להימשך אחרי האמת המדומיינת שפייגלין הציג
    אני עדיין מקווה שיום אחד אגלה שאני זה שטעיתי אבל לא נראה לי שזה יקרה.

      • ומענין לענין באותו ענין: פאוסט/פאוצ’י, הגאון התורן ומנהיג העולם ה”מחוסן”, מזגזג בהתמדה גם בענין המסכות: בהתחלה אמר שלא צריך בכלל, אמר שאפשר להכנס למיטה עם זר מוחלט אבל צריך מסכה, אמר שצריך מסכה, אמר שצריך 2 מסכות, חזר בו שוב ואמר שלא צריך, ועכשיו, כשהאמריקאים מתחילים להתמרד (בעיקר במדינות המונהגות ע”י רפובליקאים/שמרנים) וזורקים אותו ואת המסכות שלו לכל הרוחות התעורר שוב והודיע חד משמעית שמאד יכול להיות שנצטרך שוב לחזור למסכות. המסכה היא אחיזתו האחרונה בכוח שניתן לו לנהל את העולם והוא אפילו הולך היום נגד הסי די סי (center for disease control and prevention), שהתחילו לדבר על הקלה ונעמד על הרגלים האחוריות בהגנה על מעמדו וכוחו.

    • אז כל “חטאו” של משה פייגלין זה שהערצת אותו וחשבת שהוא המשיח? ועכשיו, כשאנשים שולחים לך – לבקשתך – תשובות אתה מנפנף אותן וטוען שהן לא מה שאתה מבקש. אז לך לך עם “האמת שלך”, רק אל תשכח שאין דבר כזה: יש אמת, ולא כפי שהשמאל האמריקאי גורס עכשיו, ש”האמת” היא משהו גמיש ומשתנה, יש “שלי”, יש “שלך” והיא יחסית ותלוית נקודת ההסתכלות של ה”מסתכל. אז, כמו שאמרו באותה בדיחה ישנה: “אין חיה כזאת”, ולכן אתה זכאי לשמור לעצמך את “האמת שלך” עד שאולי ביום מן הימים תראה את האמת!

  • משה היקר, ממליץ לך מאוד מאוד על ספרו החדש של גלן בק “האיפוס הגדול”. כל העותקים הפיזיים של הספר אזלו מיד עם יציאתו ויקח כמה חודשים עד שהמלאי יתמלא שוב. בינתיים אפשר להקשיב לו כאודיו אותו מקריא גלן עצמו בצורה ברורה ביותר. גלן לא מתאר קונספירציה, אלא את העולם החדש שנוצר מול עינינו ואת הכוחות המניעים אותו. הספר ממלא הרבה מהפיסות החסרות בפאזל להבנת מה שקורה סביבנו. Glen beck – “the great resest”

  • מאמר מצוין בעיני שכרגיל מסדר את המציאות בבהירות.
    רוצה להמליץ על ספר שנקרה בדרכי ושמו ‘אי ציות ודמוקרטיה’ שנכתב בשנת 98 והוא קובץ מאמרים של הוגים בני זמננו שדגלו בזכות האי ציות בינהם גאנדי, מרטין לותר קינג הבן ועוד. יש מבוא שנכתב ע’י יורם חזוני שנותן סקירה היסטורית מראה שראשיתו של אי הציות היא ביהדות בזמן התנך. מעניין ובעיקר רלבנטי מאוד כמו גם ספרו של משה פייגלין ‘במקום בו אין אנשים’ (סליחה עם לא מדייקת בשם הוא לא לידי) שמדהים שהוא נכתב לפני 25 שנה וחלקים ממנו כאילו מנבאים מה שקורה היום.
    אין חדש תחת השמש. כבר אמרו…

  • אמת ויציב… מדוייק אך שוב – כמו לא מעט פעמים – לא לגמרי, משהו במסקנה המתבקשת, או בשכל הישר אשר מחבר את הנקודות הנפרדות לתמונה אחת לא מסתדר לי… בהקשר הזה מסכים ביותר עם תגובתו של נחום, ואקח את זה גם למקום כאילו אחר – מצד אחד, אתה בצדק אומר שזה כבר לא מדע או רפואה, ומצד שני אתה מסתמך או נשען על… מדענים, או רופאים ( וכו וכו )… יש כאן בעיה מהותית משום שהיא לא נוגעת בשורש ובמהות עצמה של ה-בעיה כאן, הנחות היסוד ונקודות המוצא, של המדע ה”מודרני” או של הרפואה ה”מודרנית”, או של כל מה שקרוי “מומחים” בעידן הנוכחי, ה”מודרני” …
    .
    ה-עניין כאן הוא שהטעויות האבסורדיות האלו של התעלמות מהעובדות עצמן הן לא “מקריות” ( כמו כל דבר הרי… ), ואפשר אף לומר שהן “הכרחיות” או “בלתי נמנעות” במציאות זו, כל עוד לא שמים את הנקודה ואת האצבע על הנחות היסוד ונקודות המוצא עצמן, על ה”אקסיומות” לכאורה – המודעות והלא מודעות – שהן הרי סוג של “אמונה”, שהרי זו ההגדרה לאקסיומה, שהיא “מובנת מאליה”, שלא ניתן להוכיח אותה ולמרות זאת מקבלים אותה כי אם לא היו לנו אקסיומות לא היה לנו, או למדע בכלל, מהיכן להתחיל לחקור ולנסות להכיר ולהבין את מציאות החיים ( האנושית והלא אנושית )
    .
    כלומר, אתה פוגע בטיעון הנכון שלך בכך שאתה נשען על מדענים אשר “כאילו במקרה” תומכים בתפיסתך, אך אמר כבר אלברט איינשטיין שאתה לא יכול לפתור בעיה באותם אמצעים אשר הביאו את עצם אותה בעיה ( “מלכתחילה” ), כלומר בעצם ההישענות עליהם, על מדענים או רופאים אשר “במקרה” מביאים תפיסה אחרת, ועל “מומחים” למינהם בכלל, אתה במודע או לא במודע מקבל כנכונות או אמיתיות את אותן “אקסיומות” לכאורה אשר הן הן ועליהן עליהן יש לשים את הזרקור ולערער עליהן ועל תוקפן, ולא על “הסימפטומים של האקסיומות” שהן אינם אלא פועל יוצא של האקסיומות ולא הדבר המהותי כאן ( ולפעמים, כמו ברפואה, יש בהחלט גם כאן צורך בטיפול בסימפטומים ולא במהות, כל עוד אתה מודע לכך ולא הופך את הסימפטומים למהות ואת המהות לסימפטומים, כמו ששוב ושוב מתרחש במה שקרוי “המדע המודרני”…
    .
    אין ספק שהדבר הזה לא מתיישב במציאות הנוכחית, שזה כאילו לקחת בחשבון שיחשבו ש”איבדת את זה”, או ש”אין לנו על מה לדבר” וכו, ובמידה רבה הם גם צודקים, כפי שהיטבת לתאר את חוסר הטעם להתווכח עם אלו אשר מקבלים את “דברי המומחים כאילו היו תורה מסיני” ( גם אצלי ככה, אני כשעולה לאוטובוס אני שם את סמרטוט הפה, ואיך שעובר את הנהג מוריד, וברכבת יותר מציקים אבל גם כאן איך שעובר הפקח קורונה אני מוריד, כי זה באמת נהפך כבר למגוכח כבר כל הסיפור הזה )
    .
    דרך אגב, זה כמובן נוגע ל”מומחים” מתחומים שונים, כמו להביא אלופי צה”ל, בטחוניסטים, כלכלנים וכו כו, על מנת להביא אותם כתמיכה לטיעוניך, אם כי ברפואה זה אכן בולט יותר, השאלה והערעור על הנחות היסוד ונקודות המוצא שלה בתקופה ה”מודרנית”, אבל זה כאמור קיים גם קיים בתחומים כאילו אחרים, כך שיש כאן צורך, הכרח אף אולי, לגעת “דווקא” באותם דברים “מובנים מאליהם” כביכול, שהם הכל חוץ מזה, מ”מובנים מאליהם”, ומי שיש לו את העין לזהות תהליכים היסטוריים – תודעתיים רחבים יכול לראות את זה בצורה מאוד ברורה ובהירה ( יחסית ), שזה אחד ה-מסרים ה-עיקריים של תקופתנו ה”מודרנית” בתוך כל הכאוסים שלה שיכולים להטעות מאוד אם לא יוצאים מחוץ אליה ומנסים להתבונן “מחוץ לקופסא של הסימפטומים”
    .
    וכאן זה שוב חוזר למה שכתבתי בהתחלה, שיש כאן משהו שממש מתבקש ולא מגיע, כנראה עקב המוגבלות של הממסד הפוליטי ( משהו דומה, גם אם אחר, למה שכתבת על אותם רופאים שנסוגו מעמדתם עקב המוגבלות של הממסד ה”מדעי” – רפואי ), שכנראה לא מאפשר לאנשים “ללכת עד הסוף” עם תפיסתם, יהיה אשר יהיה התוצאה של כך, מה שנקרא מסירות הנפש והידבקות בקב”ה “בכל מחיר”… בכל מקרה, אני אכתוב לסיום שוב את דעתי בעניין – הפוליטיקה גם היא עוד אחד מ”סימפטומי המחלה” כאן ולכן לא ממנה תבוא הישועה, ועל כן יש להקים תנועה אזרחית – עממית שתקום ותתקומם כנגד העוולות האלו, בתחום הרפואי ( שהוא כאמור לא באמת רפואי ), בתחום הבטחוני, בתחום הכלכלי, בתחום החינוכי, בתחום התרבותי, בתחום התקשורתי, וכו וכו

  • אני מכיר אדם משכיל (בעל פוסט דוקטורט עם קביעות) שככל שהזמן עובר ואנחנו מתרחקים מתמונות ה”זוועה” מאיטליה, נראה שהחרדה שלו מהקורונה רק גוברת. אצל אנשים מהסוג הזה מה שקובע הוא לא האמת אלא ההשתייכות החברתית והשאיפה להיות חלק מהשבט האליטיסטי וה”מדעיסטי” והסלידה מכל אפשרות להסכים על משהו עם הקונספירטורים או כל אדם ששונה מהם בהעדפותיו התרבותיות ובאופיו.

  • בשבועות האחרונים כשאני מבקר בעיר הולדתי רמת-גן, אני לא מכיר את הרחובות. בגלל הרכבת הקלה הורדו מספר הנתיבים בצירים מרכזיים כמו אלוף שדה וז’בוטינסקי וווייז שולח את הנהגים לכל הרחובות הקטנים והשקטים של העיר כדי לעקוף את הצירים הסתומים. מי שמנסה להגיד משהו נגד הרכבות מוצג מיד כנגד הקידמה ובעד זיהום אוויר וסותמים לו מיד את הפה. אנשי משרד התחבורה ממש פיתחו הזדהות עם הרס התחבורה, אבל המלך הוא עירום והמציאות כבר עכשיו נוראית ואז כשיגיעו הרכבות ונגלה שאנחנו באותם פקקים, המציאות תצוף. אבל אל חשש גם אז יאשימו אותנו האזרחים שבגללנו הרכבת לא פותרת את הפקקים. ממליץ גם לראות באותו נושא את הסרט תעלת בלאומליך.

  • איך איך אתה מבין את עומק הפשע, בין את זריקות הרעל, בין את ששוטרים רצחו את אהוביה סנדק וכיסתחו, וכו׳ הדברים שאתה מדבר עליהם באומץ וצדק ועדיין רוצה לשבת עם +100 ח״כים חלאות המין האנושי, חלקם נגד המדינה במוצהר, חלקם פדופילים עם חיסיון כשהלוכד שלהם הוא זה שהוכנס לכלא… כאילו מצד אחד אתה מבין את עומק הפשע והבגידה ומצד שני אתה כאילו בוחר בגישה ״ריאלית״ שזה מה יש ועם זה צריך לעבוד וכאן צריך למקסם את ההישגים אז אתה רוצה ללכת לשבת עם הנבלות ולנסות להציל קצת מה שאפשר. לפעמים צריך להתגרש מבעל או אישה מתעללת אתה יודע, לפעמים יש בן סורר ומורה שצריך לגרש מהבית, אלו הלכות. מה הקו האדום שלך למדינה? מניעת תרופות אמיתיות מחולים לא, כפיית זריקות רעל ומסיכות לא יעילות גם לא, רצח ופדופיליה אל ילדים לא, אז מה כן? שתהיה כאן מדינת כל אזרחיה זה הקו האדום שלך? יש לך בכלל קו אדום שתגיד המדינה היא אוייב העם? בנט הכריז עלייך ועליי שאנחנו מסתובבים עם תת מקלע ומפיצים מחלות. עד היום אני ואתה אישית שנואים בגלל ההסתה הזו ועל ידי חלקים נרחבים מהעם. למה לא לומר הארץ טובה המדינה טינופת ולפעול רק מבחוץ, הפעילות שלך מבחוץ מבורכת לאין שיעור ובוודאי אתה אוהב את הארץ הזו ויכול לפעול מחוץ לכנסת/ממשלה עוד ועוד ולא חסר מה לעשות.

    • נראה לי שאפשר לנהל דיון גם בלי לשלול מהצד השני איזשהו מינימום של כבוד. זה מה שעושה השמאל ואנחנו צריכים להתרחק מזה כמו מאש. לכן, למרות שהערכתי לח”כים קרובה לאפס המוחלט לא צריך לכנותם “חלאת המין האנושי”, ויש הרבה יותר גרועים מהם. זה ש”שומרי החוק”, המשטרה ומערכת המשפט, הם אלה ששומרים על הרעים זו בעיה שאנחנו, האזרחים, המצביעים, אחראים לה – בכל פעם שיש בחירות עלינו לבחור במי שנראה הטוב ביותר בעינינו. הצרה בארץ היא שיטת הבחירות: אנחנו מצביעים בעבור רשימה, כך שגם אם מס’ 1, 3, ו-8 מוצאים חן בעינינו ואילו 9, 4,20 ו-58 גרועים – אין לנו בררה אלא לקחת את כל החבילה. בארה”ב השיטה שונה: כל אדם חייב להרשם כאילו הוא תומך במפלגה מסוימת – או נייטלי (independent). כשמגיע זמן הבחירות המקדימות אנחנו מקבלים (מארגון נייטרלי) דף או שנים עם שמות כל המועמדים “שלנו”. יש גם אפשרות להצביע על שאלה כללית (נניח: הפלות כן או לא, גן ילדים בסביבה זו או אחרת, או כל שאלה אחרת שקבלה מספיק נקודות כדי להכנס – זה רק לבחירות. המדינתיות! לא לפדרליות/ נשיאותיות). מצביעים בעבור נציג אזורי וסנטור לממשל הפדרלי. זה נראה לנו מוזר, שצריך “להודות” לאיזו מפלגה שייכים, אבל זה לא מחייב אלא רק בבחירות המדינתיות. לפדרליות אפשר להצביע לנשיא למי שרוצים, והרבה “מצביעים ברגלים” וכותבים (אפשר גם להוסיף שמות ולא להסתפק ברשימה שניתנה) דונלד דק או היטלר ימ”ש או כל שם של מי שהם רוצים. הקומוניסטים, למשל, שכמובן עוד לא קבלו מספיק קולות ותמיכה, יכולים להוסיף את שמו של המועמד שלהם, למרות שברור שלא יבחר. ובסופו של דבר נבחר מי שמקבל את תמיכתו של ה-electoral college, שהוא לא “קולג'” במובן שמקובל (אוניברסיטה). שיטה זו כמובן לא מתאימה לנו, כי היא משקללת פה את המדינות, כי אחרת מדינה כמו קליפורניה, למשל, אם נשוה לשיטה הישראלית של מצביע אחד = קול אחד, תקח את כל הקולות של כל המדינות האחרות כי היא הגדולה ביותר מבחינת מספר המצביעים. אז את זה אי אפשר ללמוד מהם. לעומת זאת, אפשר היה ללמוד להצביע בעבור נציג ולא בעבור מפלגה, שכן הח”כים חייבים למי שהצביע בעבורם, שהם חברי המפלגה שלהם, ואילו הצבור חשוב בעיניהם כקליפת השום, ולכן המצב ימשיך להיות כזה. הפתרון שנמצא בארה”ב: לא מוצא חן בעיניך – רוץ בעצמך! ואמנם הרבה רפובליקאים עושים זאת היום.
      אז זו גם תשובתי לך: רוץ ותקן, ומשוך אחריך עוד כמוך ואל תקרא להם בשמות גנאי. זה פורק קצת רעל פנימי אבל לא תורם כלום ולא משנה כלום.

  • אני לא בטוח שאתה צודק בעניין החיסון והקורנה, בעניין ההשתקה של הדיון והדעות השונות אתה בוודאי צודק. נתון אחד מעניין שצד את עיני השבוע: לפי נתוני הלמ”ס בשנה מאז החיסון – מרץ 21 עד פבואר 22 נפטרו בישראל יותר מאלף איש יותר מאשר בשנה שלפני כן )מרץ 20 עד פבואר 21) שנת הקורונה.

השאר תגובה