כיצד הפך השקר לאמת

שנתיים מפרוץ טרפת שיעבוד הקורונה, הפסיקו המחקרים והנתונים לעניין אותי. אם מישהו נוהג לבדו במכונית סגורה בשטח פתוח – כששתי מסיכות חוסמות את נשימתו, ממש לא אנסה להראות לו את הגרף הסטטיסטי הפשוט הזה, שפרסם פרופסור אודי קימרון _{(שהוא "רק" ראש החוג לאימונולוגיה ומיקרוביולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב ומומחה לתאי T, חיסונים רירניים, הנדסה גנטית של של נגיפי חיידקים ו – CRIPR, וגם פרסם מאמרים בעיתוני היוקרה Nature ,Scincs ו – Cell, וגם זכה במענקי מחקר יוקרתיים כולל ה – ERC, וגם היה שותף בהקמת המעבדות לבדיקת הקורונה…)}

לא אנסה לעמת את המסכן החונק את עצמו ומסכן את חבריו לדרך, עם הנתונים והעובדות, כי ברור לי שהסיפור שלנו כאן, אינו עוסק במדע או ברפואה או בניסיון כל שהו להבין את המציאות.
מדובר בדיוק בהיפך מזה, מדובר בסינדרום של בריחה מהמציאות, ובטח שלא בניסיון להבינה. מדובר במציאות מדומה שעולם שלם נכנס אליה וכל ניסיון להוציא אותו ממנה, נדון מראש לכישלון.

זה בערך כמו לנסות ולהקשות על ילד שצופה במרקע בהתלהבות אחר פיטר פן, שמעופף בעוז ומהתל באומץ בקפטן הוק הרשע…

מי האידיוט שבשלב הזה ינסה לעצור את הסרט ולהסביר לילד הנלהב, שילדים פשוט אינם מסוגלים לעופף…
בטח לא אני…

אז אינני מנסה יותר להפריע ל"ילדים" שנמצאים עמוק בתוך ה"סרט" הזה של הקורונה. זה חסר סיכוי. הם יכעסו עלי. ינתקו איתי כל קשר. זו מלחמה אבודה שבשלב זה כבר אין טעם להיכנס אליה.

טוב זה לא מדוייק… כשאני חושב שאני יכול להשפיע על מישהו שרק רגל אחת שלו בתוך "אולם הקולנוע" הזה ורגל שניה עדיין בחוץ – כמו למשל הורים שבכ"ז מהססים קודם שירעילו את ילדיהם – אז כמובן שאם נדמה לי שיש איזה סיכוי שאשפיע, אני עושה הכל כדי לנסות ולהציל נפשות (ואכן הצלתי – והודו לי על כך) אבל את מי שכבר הזריק, ואני מתרשם שהוא לגמרי בסרט, אני עוזב לנפשו.

השבוע הלכתי לניחום אבלים אצל ידיד. למזלי היתה לי מסיכה לשעת חירום בכיס נידח. האבל וכל מנחמיו ישבו שם ברצינות גמורה ובהקפדה יתרה על חסימת אברי הנשימה שלהם.

מיד שלפתי את המסיכה לשעת חירום שלי – "ברומא התנהג כמו רומאי…". הרגשתי כמו חילוני ששם כיפה כדי לכבד את הדתי באיזה אירוע מסורתי.
ביקשתי מהאבל שיספר לי כמקובל על אימו המנוחה, והוא סיפר כיצד נאלצו להעביר את ההורים לבית אבות מוגן, כיצד בחרו עבורם מקום שיש בו את כל הפעילויות שאהבו, כיצד הכל נראה נפלא ומוכן לקראת השנים הבאות – וכיצד כעבור שבוע פרצה הקורונה, כל הדיירים ננעלו בחדריהם וקיבלו את (ארוחותיהם לשם), כיצד נמנע מהם לבקר את הוריהם, כיצד הפכו הוריו במהירות לצל של עצמם, איבדו את התיאבון והפכו לשלדים מהלכים – ומתו.
אבל לא מקורונה…

הקשבתי לידידי, המתאר מתוך המסכה המוקפדת, את קורותיהם של הוריו – וכמובן שנזדעקה בבטני השאלה: "אז למה אתה לוקח ברצינות תהומית שכזו, את הטימטום הזה של מסיכות וסגרים, (ועוד לא דיברנו על הזריקות), שהרג בצורה אכזרית שכזו את הוריך?" – אבל כמובן שלא שאלתי. כי הרי שום דבר טוב לא יכול היה לצאת מזה. למדתי לחיות לצד מהופנטי הקורונה בלי לפגוע ובלי להיפגע. הקשבתי מתוך השתתפות כנה בצער, ניחמתי, יצאתי השתחררתי מהסמרטוט הסיני שעל פני – ונשמתי לרווחה.

רק לאחרונה נאלצה חברת פייזר לפרסם את דו"ח תופעות הלוואי של זריקות הרעל שלה.
מדובר בדו"ח שפייזר וה FDA ביקשו למנוע את פרסומו למשך לא פחות מ 75 שנה… (כלומר רק לאחר שמבצעי הפשע ימותו). בדו"ח מתוארות לא פחות מ 1251 (!) תופעות לוואי קשות ביותר – כולל מוות. מדובר בסכנה שהיא לאין ערוך גדולה יותר מסכנת הקורונה. פרופ' רצף לוי מאוניברסיטת MIT אדם זהיר ומתון ביותר בדבריו, כתב לאחר פרסום הדו"ח כי " אין מנוס מלדרוש את התפטרותם לאלתר של כל מקבלי ההחלטות בדרג המקצועי של משרד הבריאות, שכן הם מעלו באמון הציבור " ('בראשית' 15,3,22) –

נו אז מה?
האם נעו כאן אמות הסיפים? האם מישהו מהמוזרקים (בכפיה) על ידי החבורה שמעלה בתפקידה, יצא לרחובות להפגין כשפורסם הדו"ח הרשמי הזה? דו"ח של חברת פייזר עצמה?

• כיצד זה פגעתם כך בבריאותי?
  כיצד שיקרתם לי כשהודעתם שוב ושוב שהרעל הזה יעיל ובטוח?

מסתבר שכלל לא היה צורך להסתיר את הדו"ח למשך 75 שנה כפי שביקשו הנוכלים (שלא לומר רוצחי ההמונים) מפייזר ומה FDA. הנה הדוח מונח על מפתנו של כל דכפין, התקשורת מקפידה שלא לדווח כלל, הציבור ממשיך להפנות את מבטו כשהוא נתקל בעוד מישהו שנפגע – והעולם ממשיך להסתובב.

"השמש זורחת
השיטה פורחת
והשוחט שוחט"… (מתוך הפואמה 'בעיר ההריגה' של ביאליק – בלשון הווה)

אז מחקרים הפסיקו לעניין אותי. הם לא מעלים ולא מורידים. להיגיון, למחקרים – ובכלל, למציאות… אין כניסה לסרט שאנחנו בתוכו.

ובכל זאת נתקלתי במחקר מרתק ששלחה אלי ידידה, שהיא בעיני אחד מ ל"ו הצדיקים שבזכותם העולם מתקיים. ד"ר מיכל הרן שמה. מיכל זו – שעשיתי כל שלעיל ידי בכדי שהעולם ישמע את קולה למרות סתימת הפיות והירידה לחייהם של מדענים מובילים שלא יישרו קו עם הנרטיב השולט –
ובכן מיכל זו, שכל האזהרות שהזהירה בראיון הארוך שקיימתי איתה לפני שנה וארבעה חודשים ופרסמתי כאן בערוץ 'ישראל מחר', מתגשמות למרבה החרדה לעיננו בזו אחר זו,

מיכל זו שלחה לי עכשיו מחקר, שלמרות אובדן העניין במחקרים, הוא בכ"ז משך את תשומת ליבי.

הוא משך את תשומת ליבי משום שכלל לא היה זה מחקר רפואי, אפידמיולוגי, וירולוגי או כל דבר מן הסוג שהוצפנו בו לעייפה בשנתיים האחרונות ללא שום תוחלת.

המחקר הזה לא היה מחקר שעסק בביולוגיה. זהו מחקר שעוסק בפסיכולוגיה.
האם מי מכם הקוראים, זוכר כי לפני כשנה וחצי, כשהחלו להופיע זריקות הרעל של 'פייזר' (שגם אני קראתי להם אז 'חיסונים'), נערך סקר, וכ 50% מצוותי הרפואה השיבו כי לא יתחסנו?

אינני יודע אם אתם זוכרים, אבל אני זוכר זאת היטב וגם השתמשתי בנתון הזה במהלך ראיונות שנתתי באותה תקופה.

(מהר מאוד הפסיקו לראיין אותי, בכל אמצעי התקשורת, של הימין ושל השמאל, התקשורת המשודרת והתקשורת המודפסת, וגם התקשורת הדיגיטלית הממוסדת, כולם, כמו תזמורת הנענית לשרביטו של אותו מנצח, החלו לצנזר אותי. פייסבוק חנקה לחלוטין את הדף שלי – שמנה 150,000 עוקבים, והפך ממפלי הניאגרה לברז מטפטף…).

להיכן נעלמו כ 50% מהצוותים הרפואיים שהודיעו בסקרים כי לא "יתחסנו?" – שאלתי את עצמי – "איך התהפכה פתאום המגמה הזו?" – "האם הופיע נתון חדש במציאות ששינה את דעתם".

בזמן שחלף מאז, הפסקתי לשאול. הרי ברור שלא חידושים מדעיים שהופיעו פתאום, שינו את דעתם של כמחצית מרופאי ישראל, אלא סוג מתוחכם של רודנות שידעה להוביל את הצוותים הרפואיים לשיתוף פעולה עם הזרקת הרעל הפייזרי הזה.

"ברור" – אבל לך תוכיח את מה שכל כך ברור…
אז זהו, שהמחקר ששלחה ד"ר מיכל הרן, מוכיח בדיוק את זה.

https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpubh.2022.855468/full

מה שאני מרגיש צורך לפענח, אינו האמת הביולוגית של הקורונה ושקר העומד מאחורי האמצעים שממשלות נקטו בכדי להתמודד איתה, אלא את התהליך הפסיכולוגי שכולנו כחברה נחשפנו אליו. כיצד נדחף העולם אל ה'סרט' הזה, בלי יכולת להתגונן, בלי יכולת לצאת מאולם הקולנוע הבוער.

שוב ושוב אני חוזר אל הסיפור האלמותי 'בגדי המלך החדשים' של אנדרסן.

המלך יודע שהוא עירום, הקהל יודע שהוא עירום – ובכל זאת המצעד צועד והקהל מוסיף ומריע.

"אם תחזור על שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת" – כך הסביר שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס.
למה בדיוק התכוון גבלס? כיצד שקר – כלור משהו שלא קיים במציאות, יכול להיהפך למציאות?
ובכן עניינו של המשטר (כל משטר ובמיוחד משטר רודני) אינו במציאות האובייקטיבית – כלומר באמת – אלא במציאות הסובייקטיבית – כלומר בנרטיב המאומץ על ידי ההמונים. אם ההמונים מאמצים את השקר – אומר למעשה גבלס – אזי ההמונים הפכו למעשה את השקר לאמת שלהם. ו"אותי.." מוסיף גבלס ימח שמו ומסביר" – לא מעניינת המציאות האובייקטיבית (כלומר אלוהים…), אותי מעניינת רק המציאות הסובייקטיבית, זו שבתוכה ועל פי כלליה פועל ההמון."

ישנו ככל הנראה סף חברתי מסויים, שמעבר לו – השקר "הופך לאמת".
מדינת הלאום המודרנית, שולטת על אזרחיה בכל פינה מפינות חייהם, באופן שלא היה כדוגמתו בדברי ימי האנושות. מלוא כל חייו של האדם – מלידה ועד מוות – מדינה…
עידן המידע והטלקומוניקציה, החריף והעמיק פי כמה את השליטה הזו.
לכן, במשטר ריכוזי של מדינת לאום מודרנית, משטר שאין בו שום גורם מאזן ל "אמת" הבלעדית של המשטר – כלומר אין בו חופש ביטוי, אין בו עיתונות חופשית, ואין בו שום הופעה של עקרון הטלת הספק, במשטר שכזה, קל מאוד להוביל את ההמונים לאימוץ השקר, כאמת אובייקטיבית.
הוסף לכך את העובדה שלצד חסימת הביקורת, מפעיל משטר שכזה סנקציות קשות כלפי כל הבעת דעה אחרת – וקיבלת ציבור שתת המודע שלו מעוניין לאמץ את השקר המשטרי. כי הרי כולנו רוצים להחזיק ב"אמת" שאינה מסכנת אותנו. מאוד משתלם לאזרח הצפון קוראני ,לאהוב ולהעריץ את הרודן שרצח המונים מחבריו והפך את חייו לעבדות אכזרית.
משתלם לו לחשוב כך, ולכן הוא באמת (!) חושב כך.

הנה ראו כיצד נראית תרועת ההמונים למלך העירום בימינו…

זו לא הצגה! הם באמת אבלים. השקר הפך אצלם לאמת, כי מכל זוית אפשרית של חייהם, מגן הילדים ועד שיחות הזקנים, משידורי הטלויזיה והרדיו, מה'בוקר טוב' של נהג האוטובוס ועד השיחות הקטנות שבין בעל לאשתו – כולם חזרו על השקר הזה שוב ושוב, איש מעולם לא העז ללחוש שאולי המנהיג אינו בן האלים האהוב. נוצרה אצלם הבנה שהודחקה אל התת מודע, שמוטב להם לאמץ את השקר הזה כאמת – שאם לא כן פשוט יעלמו באישון ליל. וכך נעלם הפחד ונותרה רק ההזדהות הכנה – הליקוק האותנטי של סכין השחיטה שלהם עצמם.

וכל זה כאין וכאפס לעומת מה שהתרחש בעולם שראה עצמו פעם כעולם חופשי – בעידן הקורונה.

השילוב של שקר שחוזר על עצמו מכל כוון אפשרי, שליטה בתודעה הציבורית באמצעים מתוחכמים שצפון קוריאה יכלה רק לחלום עליהם, חסימת כל מידע וכל בעל עמדה אחרת מלהגיע אל תודעת הציבור – כל אלה יחד עם סנקציות קשות כלפי מי שמנסה בכל זאת לעשות זאת, סנקציות שבאות לידי ביטוי בעיקר באובדן הפרנסה, הקריירה, המעמד הציבורי, חופש התנועה, חופש הלימוד, חופש הקניה – שלילה של כמעט כל זכויות האדם הבסיסיות ביותר מכל אדם חופשי והחזרתם במשורה (במסגרת התו הירוק) רק לאזרחים המשתפים פעולה עם המשטר…

כל התהליך הצפון קוריאני הזה, התחולל הפעם, לא בשטחה של מדינה אחת ולא על ידי אדם אחד. מדובר בתהליך שהתחולל כמעט בעולם כולו. מדובר בתהליך שחדר הרבה יותר עמוק אל תודעת ההמונים באמצעים טכנולוגיים שלא שיערום הרודנים הגדולים ביותר.

את התשובה לאן נעלמו פתאום 50% מהרופאים שהתנגדו לזריקות הרעל האלו, תמצאו בצפון קוריאה.

הקוריאנים המתאבלים על הרוצח ששלט בהם, אינם טפשים וגם אינם מתחזים.

גם הרופאים שלפתע יישרו קו אינם טפשים ואינם מתחזים. הכלל של גבלס פעל עליהם את פעולתו. שקר הקורונה הגיע אליהם לפתע מכל הכיוונים, מכל אמצעי התקשורת ומכל עולמם המקצועי – מהממונים עליהם, מהפרופסורים הבכירים, מארגון הבריאות העולמי, ממנהל התרופות, מראשי מערכת הבריאות – וכל זה בא עם הידיעה שהדבקות באמת האובייקטיבית (ובשבועת הרופא…) תעלה להם בקריירה שלהם וביכולת לפרנס את משפחתם.

ולפתע "התאדו" ה 50% הללו, וכולם מריעים למלך העירום.

כיצד זה ייגמר?

ובכן למציאות האובייקטיבית (כלומר לאלוהים) יש תכונה 'מעצבנת'. תמיד בסוף היא צפה, גובה את מחיר ההתעלמות ממנה (כלומר את מחיר השקר) והעולם חוזר אל מצבו המאוזן.

מליוני (כן, מליוני!) אנשים, כבר שילמו בחייהם בשל ההזרקות הכפויות של פייזר וחבר מרעיהם. מליוני הפלות, מליוני התקפי לב בקרב אנשים צעירים – ואיש אינו יודע היכן ייעצר המחיר הנורא שעוד נאלץ לשלם.

ואולם בסופו של יום תזרח שמש ההתפקחות. כי ככה זה בעולמנו, המציאות (כלומר אלוהים) חזקה יותר מכל המטורפים שמנסים להפוך את השקר לאמת ואת עצמם לאלוהים.