מכתב גלוי למפגינים

מפגינים יקרים.

אפתח בשבחכם. שוב ושוב אתם יוצאים בהמוניכם לרחובות, ואין לי אלא לקנא. התהפכו היוצרות. בעבר, בימי ‘אוסלו’ ו’ההתנתקות’, הציבור המסורתי והדתי, (נקרא להם ‘היהודים’) הוא שהיה יוצא דרך קבע להפגין, ואילו אתם, (נקרא לכם ‘הישראלים’) התבדחתם במשך שנים על חשבון עצמכם, על כך שאצלכם איש לא מוציא עצמו לרחובות. ולפתע – עולם הפוך. ה’יהודים’ מתלוננים מהבית, ו’הישראלים’ כובשים את רשות הרבים.

יש לי קצת ניסיון בארגון הפגנות, גם בעניני המרי האזרחי כנראה שהקדמתי אתכם… ולכן אני יודע להעריך את הנחישות, את ההתמדה את האנרגיות שאתם מפגינים. אין לי ספק שהמחאה שלכם (דגש על שלכם!) היא אותנטית – ואני אומר שלכם, כי אתם אמנם קניתם את אמוני, אך רבים ממנהיגיכם, ממש לא…כי מה לעשות, כש”לוחמי שחיתות” כמו האורח בבית הפדופיליה של ג’פרי אפשטין – או העבריין המורשע מפרויקט ‘הולי-לנד’, מובילים את המחאה, אני מתקשה לקנות את האותנטיות שלהם.

גם הכסף הגדול שמושקע במחאה הזו, פוגע מאוד באמינות שלה. במיוחד כשמתברר שבין מקורותיו של הכסף הזה נמצאים גם גורמים זרים כמו קטאר, ואותן ממשלות זרות המתייצבות תמיד לצד אויבינו.

אבל את כל זה אני שם בצד, כי אתם, כלומר רוב האזרחים מן השורה הממלאים את קפלן, לא יצאתם מביתכם להפגין כי מישהו שילם לכם. משהו אמיתי לוחץ לכם, אתם באמת אזרחים מודאגים – ומה אגיד, כל הכבוד.
את שאמרתי בוועדת החוקה של הכנסת, אומר גם לכם. אני חושב שחסימת כבישים במסגרת של הפגנה, היא עניין לגטימי. לא חוקי, אבל כן מוסרי. במצבי קיצון, גם מרי אזרחי בלתי אלים – מהווה את המוצא האחרון של אזרח אחראי נוכח עריצות הרוב. כלומר מדובר במעשה אחראי ונאצל – ובלבד שהנוקטים בצעדים הללו, מוכנים ואף מבקשים לשאת בכל חומרת הדין.
אי אפשר גם להפר את החוק, וגם לקבל חסינות מפני העמדה לדין – כי אז זו כבר לא מחאה לגטימית שבאה להציל את המדינה, זו פשוט אנרכיה, שמאיימת להחריב אותה.
אל ליבי מתגנב החשד, שאילו “מערכת הצדק” הישראלית, היתה מראה לכם את נחת זרועה, עוצרת לחודשים ארוכים את מנהיגי המחאה ומגישה נגדם כתבי אישום בעוון ‘המרדה’, אם על כל חסימת כביש היו חוטפים אצלכם עשרת אלפים ש”ח קנס וחצי שנה על תנאי כפי שאני חטפתי כבר בחסימת הכביש הראשונה, אם היועמ”ש היה מתחיל לחלק כתבי אישום על סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (20 שנות מאסר…) כפי שנעשה ל’יהודים’ שחסמו כבישים בניסיון לעצור את הסכמי אוסלו (1995) או את ה’התנתקות’ (2005) – ובכן מתגנב לליבי החשד שאילו נהג בכם ‘שלטון החוק’ כפי שנהג עמנו, לא היינו רואים אתכם יוצאים לרחובות באותה התלהבות…
ותבינו – שם, נלחמו אנשים כנגד כוונת עריצות הרוב, לגרשם באופן בלתי הפיך מביתם החוקי ולהחריבו עד היסוד! (לא על ויכוח אקדמי באשר לפרשנות להצעת חוק שניתן בכנסת אחרת לשוב ולשנותה).
תבינו! מסתובב כאן היום הרוב שזכה בבחירות, מתוך הבנה שאין ברורה ממנה, כי להצבעה שלו אין משמעות, וכי מנגנוני אכיפת החוק פועלים עמו באופן שונה לחלוטין, על פי אג’נדה פוליטית ברורה.
אלפי כתבי אישום, קנסות כבדים, מעצרים מנהליים ואישומי המרדה – ל’יהודים’,
וכלום ל’ישראלים’…

זהו מצב בלתי נסבל בדמוקרטיה, מצב שגורר חוסר אמון מוחלט ועלול לגרור אותנו לאובדן שליטה ואנרכיה גמורה.

אבל נעזוב את כל זה, אני רוצה להתמקד בעיקר, והוא שלמרות כל הבעייתיות שאני מציין כאן – אתם שכנעתם אותי שהמועקה, הפחד והנכונות לצאת מביתכם הנוח אל הרחובות היא אותנטית.

ולכאורה זה מוזר. כי באותנטיות הצלחתם לשכנע אותי, אבל בהיגיון ממש לא!

מצטער, אבל לא הצלחתם לשכנע אותי שכשהעם בוחר את שופטיו, זוהי דיקטטורה. ההפך הגמור הוא הנכון.
גם לא הצלחתם לשכנע אותי שכששופטים שופטים על פי חוק ולא על פי מה שבא להם (“סבירות”), זוהי דיקטטורה – ההפך הגמור הוא הנכון.

תראו מפגינים יקרים, אתם כל הזמן מדברים על דמוקרטיה. התרגום המילולי הבסיסי והפשוט של המילה ‘דמוקרטיה’, הוא ‘שלטון העם’. כלומר אני יכול להניח שכאזרחים הדוגלים בדמוקרטיה, גם אתם מבינים שהריבון במדינה הוא העם.
מדוע אם כן אתם מתנגדים לכך, שכפי שברוב רובן של הדמוקרטיות, חלק הארי של בחירת השופטים נתון לנבחרי העם, כך יהיה גם בישראל?

אני מבין את החשש שמכיוון שה’יהודים’ הם הרוב, יווצר מצב שברבות השנים לא תהיה ל-‘ישראלים’ נציגות בין שופטי בית המשפט העליון. אני מבין את החשש הזה, משום שאני חי אותו לא כחשש בעלמא אלא כמציאות כואבת, כל ימי חיי. תבינו שמה שאתם חוששים מפניו, עבור ‘היהודים’ זו בדיוק המציאות – הרי כולנו מבינים שאילו הכנסת היתה נבחרת רק בקלפי המוצבת בין שופטי בג”צ, כנראה שהליכוד לא היה עובר את אחוז החסימה… כלומר את המציאות שאתם חוששים מפניה, ה’יהודים’ חיים באופן יומיומי. ודווקא משום כך אני מסכים שאסור לתת לזה לקרות.

אבל עם יד על הלב, האם עם עצם העיקרון שהעם הוא הריבון, אתם מסכימים?
נניח שהיינו מוצאים שיטה שמבטיחה ייצוג יחסי מדוייק לכל הזרמים בקרב אזרחי המדינה בבית המשפט העליון – האם לכך הייתם מסכימים?
נניח שנדלג מעל כל הפוליטיקה וכיפופי הידיים ונחוקק חוק יסוד לפיו, אחת לעשור, נבחרים שופטי בית המשפט העליון באופן ישיר על ידי הציבור הכללי (סתם דוגמה…) האם בחוק כזה הייתם תומכים?

כנראה שלא כל כך – נכון?….

ובאשר לעילת הסבירות. שימו לב לאן הגעתם. אהוד ברק – האיש המזוהה יותר מכל עם המחאה שלכם, הודיע כי אם תעבור עילת הסבירות, צריך להפסיק להתגייס לצבא… לא פחות! מדובר בהצעה שעלתה בעבר גם מתוככי השמאל המתון. מדובר באיזו פרשנות אקדמית עמומה שגם הכהן הגדול שלכם, אהרון ברק, אמר שאפשר לחיות איתה. אתם קולטים לאן הגעתם? לא מדובר כאן במרי אזרחי, מדובר כאן במרד צבאי ממש, מדובר בסיכון ביטחונה ועצם קיומה של המדינה בשל איזה ויכוח אקדמי זוטר למדי (מה הדבר הזה מלמד על המנהיגות שלכם?…).

אתם מבינים – יש פער בלתי מוסבר בין האותנטיות שאתם מקרינים, לבין חוסר הרציונאליות בטיעונים שעליהם אתם נשענים.

והסתירה הזו חורזת כחוט השני את רוב הטיעונים שמתחדשים ועולים מכוונכם. אתם מדברים על צד שמשרת בצבא לעומת צד שאינו משרת, וזאת כשהמנהיג הפוליטי שלכם הוא משתמט שמקום שירותו לא נודע, בעוד שמנהיגו הפוליטי של הצד השני הוא איש סיירת מטכ”ל שגם איבד את אחיו במבצע אנטבה. כמעט כל שדרני 11,12, 13 הם יוצאי גלי צה”ל – בעוד שכמעט כל השדרנים בערוץ 14 הם לוחמים ביחידות קרביות. כמעט כל מפקדי היחידות המובחרות שלחמו עכשיו בג’נין, הם מתנחלים וחובשי כיפות סרוגות – וכך גם ההרוג במבצע – דוד יהודה הי”ד. אתם לא מרגישים קצת אי נוחות עם הטענות המוזרות הללו?
הצבא הוא של כולנו וכך גם השירות – החרדים שאינם משרתים אינם רוב מקרב הלא משרתים, נראה שגם כמה מן המפגינים בקפלן נמצאים בחברה הטובה הזו…כולל כמה מהאומנים והנואמים …

ומכיון שבכל חודשי המחאה שחלפו, לא הצלחתי לקבל תשובה הגיונית לסתירה הזו שבין האותנטיות והקשר למציאות, אני מוכרח לנסות ולהציע הסבר משלי.

אני חושב שהפחד שלכם הוא אמיתי אבל אולי אתם חוששים לומר (קודם כל לעצמכם) את האמת, באשר למקורו.

לסיפור כאן, אין באמת קשר לדמוקרטיה ולמערכת המשפט. אין לו קשר לכל הסיסמאות שבשמן אתם יוצאים לרחובות – למעט אחת.
אם יש שלט אחד שלכם, שחשתי שהוא אומר את האמת – זהו השלט

אין ספק שהחברה הישראלית לא התפתחה כפי שמייסדי המדינה ציפו.
השמאל הישראלי שהקים את מוסדותיה הפוליטיים של המדינה, ציפה שכור ההיתוך הישראלי יהפוך את כל מדינת ישראל לסוג של קיבוץ. לילדי העולים גזזו את הפאות, החרדים אמורים היו להיעלם והמפד”ל – להישאר תמיד הפילגש הנצחית – מספקת תמיד את הרבנים הכנועים מחד, ואת חיילי קו הדם – מאידך.

אבל מה שקרה זה ההיפך. ה’יהודים’ הלכו והתעצמו, תחת הנהגת הרוויזיוניסטים השנואים, התאחדו להם כל המסורתיים, כל החרדים וכל הדתיים, ולמרות כל הטריקים והשטיקים, למרות שהצלחנו לגלח מהם את הימין הרוסי שתמיד היה חלק מהם, ולמרות שהצלחתם לגנוב להם שישה מנדטים באמצעות התרגיל המסריח ביותר בתולדות הפוליטיקה שהוביל עבורכם נפתלי בנט, ולמרות שהצלחתם להעביר כמה קולות מהימין הרך באמצעות גדעון סער ואילת שקד, ולמרות שאת מנהיגם של ‘היהודים’ דחקתם אל סדרה של אישומים שערורייתיים שכל אדם נורמלי כבר היה קורס מולם – למרות כל אלה, הצליחו היהודים להשיג רוב ברור בבחירות ולהקים את הממשלה ההומוגנית ביותר שהקימו ‘היהודים’ אי פעם.

וזה נורא מפחיד אתכם ובצדק. כי ה-DNA החברתי של המדינה משתנה, והאג’נדה הישנה, שבעבר נראה היה שתמיד תתקיים במקביל לשינוי החברתי בלי להיות מושפעת ממנה –

כי הקואליציות לא היו הומוגניות והמפלגות איזנו זו את זו גם בתוך הממשלה,
וכי ראש הממשלה המאוד ‘ישראלי’, שבחר הרוב ‘היהודי’… קרץ תמיד למפלגות האופוזיציה להצטרף לממשלתו כדי להימנע מן הצורך לממש את המדיניות שבה חפצו ‘היהודים’ שבחרו בו…
וגם כי ראש הממשלה עצמו בלם כל הצעה לשינוי במערכת המשפט –

ובכן נראה היה שלאג’נדה הישנה והטובה תהיה תמיד מן רשת ביטחון שכזו מפני שלטון אמיתי של הרוב היהודי – שלטון שינסה לשנות אותה.

ופתאום הרשת הזו נעלמה!

ואגב, לגמרי בגללכם….

כי התיקים נגד נתניהו אילצו אותו לראשונה לצאת נגד מערכת המשפט במקום להגן עליה (הוא לא עשה זאת מעולם כשהמערכת התעללה בציבור בוחריו, נתניהו כמו נתניהו פועל רק כשמדובר באינטרס האישי שלו),

וכי אתם, סרבתם להצטרף לממשלתו –

וגם, כי אתם אילצתם את ה’יהודים’ למתוח את עצמם עד לקצה כדי לזכות בבחירות, למרות כל התרגילים המכוערים שביצעתם, עם בנט, ליברמן, שקד וסער –

וכך נוצרה הממשלה ההומוגנית הזו, ממשלה שלראשונה, נתניהו לגמרי תלוי ב’יהודים’, ולראשונה, לא יכול לבטל את כוחם של שותפיו בביצוע שינוי קואליציוני בעזרת מפלגות שמחוץ ל’רוב היהודי’.

אני חושב שזה באמת העניין שמוציא אתכם לרחובות. החשש מכך ש”ארצי שינתה פניה’ והמדינה שעליה גדלתם, פשוט תישמט מתחת לרגליכם.

אז תנו לי בבקשה לנסות ולהרגיע אתכם מעט.

האמת היא, שגם אם היתה הרפורמה המשפטית המקורית עוברת ללא כל התנגדות, שום שינוי משמעותי לא היה מתחולל.

הנה תראו – שופטי בג”צ עצמם הורו לפנות את ‘חאן אל אחמר’ וממשלת הימין על מלא מגמגמת ומבקשת הארכות אינסופיות…
אין ל’רוב היהודי’ איזו תוכנית שהוא מתכוון לבצע ברגע שבית המשפט יאפשר לו. אין ל’יהודים’ אלטרנטיבה לדרכם של ‘הישראלים’.
בעיני זה אסון, אבל אתכם זה צריך להרגיע.
כל הויכוח על הרפורמה הוא ויכוח על ארגז הכלים של הממשלה, לא על דרכה המדינית. והאמת היא של’יהודים’ (המכונים ‘ימין על מלא’) אין לבושתנו לה שום דרך שכזו.

אתם, כשעליתם לשלטון על חודו של קול, הבאתם בניגוד גמור להבטחותיכם לבוחר את הסכמי אוסלו. הבאתם אל מרכז הארץ את ארגון הטרור אש”פ, חימשתם אותו בנשק ישראלי, ויצרתם מציאות בלתי הפיכה.

נתניהו, שעלה לשלטון לראשונה ב-1996, על גלי המחאה שארגנתי נגד הסכמי אוסלו, לחץ את ידו של הארכי טרוריסט ערפאת ולמעשה כופף את ‘היהודים’ למציאות החדשה שאתם חוללתם. אני חושב שהמתתם אסון על ישראל – אבל לא בזה העניין, העניין הוא שלכם היתה מדיניות ואילו ל’יהודים’, מעולם לא היתה. לכן הם מתפקדים וימשיכו לתפקד, רק בתוך גבולות הגזרה שאתם קבעתם.
זה לא התחיל עם נתניהו. כבר מנחם בגין, במהפך 1977, מיהר לצרף אליו את אנשי מפלגת העבודה לשעבר – משה דיין כשר החוץ ועזר ויצמן כשר הביטחון. בגין הוא שהכריז שיש שופטים בירושלים, בגין הוא שמסר את כל סיני, החריב את ימית ואת כל היישובים שסבבוה (יישובים שהוקמו על ידיכם!) וקיבע את עקרון ‘שטחים תמורת שלום’. יועצו המשפטי היה הכהן הגדול שלכם – אהרון ברק.

בקיצור חברים – אני רוצה להרגיע אתכם ולומר לכם שאין לכם שום סיבה אמיתית לפחד.

כי באמת שאין ברפורמה המשפטית שום איום על הדמוקרטיה, ההפך הוא הנכון. (מה גם שבהכירי את נתניהו אני משוכנע שהיא לעולם לא תהיה).
ואם נדמה לכם שבאמצעות הרפורמה הזו, ישנו כאן ‘היהודים’ משהו מהותי, אתם יכולים להירגע – הם לא ישנו כלום, כי הם מעולם לא פיתחו איזו תוכנית מדינית שונה משלכם – לא בעניני פנים ולא בעניני חוץ.

זהו מפגינים יקרים, יקרים באמת!

אפשר קצת להרגיע. חבל סתם להזיק למדינה היקרה שלנו. ובואו לא נשכח, ‘ימי בין המצרים’ עכשיו. שנאת חינם אף פעם לא עשתה לנו טוב, ובחוץ מצחצחים כל אויבי ישראל את חרבותיהם. אז בואו נחזיר את החרבות שלנו לנדנן, נשתה כוס מים, שום דבר כאן אינו בלתי הפיך, תנו למציאות להתפתח – ואיך שר אריק אינשטין על מדינת ישראל – “היא חזקה יותר מכל חסרונותינו”. תנו לישראל להתפתח באופן טבעי ומחר איש לא יזכור על מה בכלל רבנו.