ממה הם חרדים

“טוב לנו” – אומר ‘יצי’ אקרמן, הצעיר החרדי, ליאיר שרקי – “אל תרחמו עלינו ואל תדאגו לנו ללימודי ליבה”
‘קיפי’ המקליט ‘מאבד את זה’, מתפרץ כלפיו ואומר – “מה אתה מתנשא?! נדמה לך שהמשימה שלך יותר חשובה מהמשימה שלי? לא לא! אני זה שדואג למדינה הזו שאתה חי בה. בסוף יש פה מדינה שכדי שתתקיים, אנשים צריכים ללכת לעבודה ולשלם מיסים וללכת לצבא כדי לשמור עליה – ובלי החילוניים לא הייתם יכולים לחיות את החלום שלכם”
לרגע קט ‘יצי’ עוד מנסה לשמור על שלוותו, אבל מהר מאוד הוא מאבד אותה ועונה לקיפי: “חיינו פה יופי בלעדיכם 800 שנה, פתאום באתם (העלייה הראשונה ‘עאלק’ ראשונה…), הקמתם מדינה, ארוויזיון בשבת, יאללה – לכו מפה, הסתדרנו מצוין בלעדיכם, נסתדר מצוין אחריכם”((הטקסט המקורי מלוטש מעט))

יהודים המשיכו תמיד לעלות לארץ ישראל, ותמיד היה המניע שילוב של בריחה מן הפרעות בגלות, יחד עם כיסופים לארץ הקודש. אידיאולוגיה לאומית חילונית (ציונות) מעולם לא היתה שם.

מי מהצדדים צודק?
במבט חילוני, ברור ש ‘קיפי’ צודק. הרי בלי החילוניים שילכו לעבוד ויתגייסו לצבא, לא תהיה מדינה שתיתן לחרדים קצבאות ותגן עליהם מפני האויב.
העובדה הזו ברורה מאליה ולכאורה אינה זקוקה כלל לתימוכין. מדינת ישראל היא המים שבתוכם כולנו שוחים. בלי המים האלה, ימותו כל “הדגים”.
אלא שמה שכל כך ברור ל’קיפי’, ממש לא ברור ל’יצי’. עבורו, המדינה אינה ה’אוקיינוס’ שלו, אלא הרשת של מישהו אחר, רשת שבתוכה נלכד… עכשיו הוא אנוס לחיות בבריכת הדגים של ‘קיפי’…

היסטורית נראה ש ‘יצי’ צודק. יהודים שומרי תורה ומצוות חיו כאן זמן רב לפני העליות הציוניות – זמן רב לפני היות הציונות.
ייתכן שכש’יצי’ מדבר על כך ש “אנו חיינו כאן 800 שנה לפניכם”, הוא מתכוון לעליית בעלי התוספות, שכללה כ-300 רבנים מצרפת ומאנגליה((כולל רבי שמשון משאנץ – מחשובי בעלי התוספות.)) ושהגיעה לארץ בשנת 1211 – (בין היתר בשל הגזרות הרבות שהוטלו על היהודים באנגליה עד לגירושם בשנת 1290).
יהודים המשיכו תמיד לעלות לארץ ישראל, ותמיד היה המניע שילוב של בריחה מן הפרעות בגלות, יחד עם כיסופים לארץ הקודש. אידיאולוגיה לאומית חילונית (ציונות) מעולם לא היתה שם.
החל מ-1740 (תק”כ), שנת פטירתו של הבעל שם טוב, החלו חסידיו לעלות לארץ. כ – 300 מחסידיו והנלווים אליהם, הצטרפו אז ליישוב יהודי שמנה בכל הארץ, כ-6000 יהודים בסך הכל (כמחצית ממספר התושבים בקרני שומרון שבה נכתבות עכשיו שורות אלה…). בהמשך, עלו גם תלמידי הגר”א (תחילת המאה ה-19), ועליית אעלה בתמר מתימן (1881).
הביטו בתמונתו של מייסד פתח תקווה (1878) – יואל מוישה סלומון

לאיזה צד הייתם משייכים אותו, לצד של ‘יצי’? או לצד של ‘קיפי’?
כל העליות הללו כלל לא נחשבות כעליה “הראשונה” בהיסטוריה הציונית הנלמדת בבתי הספר של ‘קיפי’.
אגב – גם העלייה הראשונה לא היתה בדיוק עלייה חילונית. הביטו למשל בתמונת הסבא רבה שלי,יעקב צבי ז”ל, שעלה לארץ ב-1889 (8 שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון) והיה מן המייסדים הראשונים של המושבה ‘משמר הירדן’ שבגליל.

להיכן הייתם משייכים אותו? לצד של ‘קיפי’? או לצד של ‘יצי’?
מבחינה היסטורית יבשה, נראה אם כן, שידו של ‘יצי’ החרדי על העליונה. “אנחנו” היינו כאן “לפניכם”, התקיימנו כאן לפניכם, אתם – הציונים החילוניים כפיתם את עצמכם עלינו, התכבדו נא ועזבו אותנו במנוחה עם לימודי הליבה שלכם.((עד כמה שזה נשמע מופרך, יש בסיס לטענה לפיה לא ניתן להחיל את דינך על אוכלוסיה ילידית. בשמורות האינדיאנים בארה”ב (למשל) ניתנת אוטונומיה מסויימת לחוקים השבטיים.))

הקצבאות
“בסדר” – יאמר ‘קיפי’ – “אז למה אתה לוקח קיצבאות מן המדינה?”
“אין בעיה” – יענה לו ‘יצי’ – “אם תפסיק לקחת ממני מס בכל קניה, מקניית חיתולים לילדי ועד רכישת דירה לנכדי, אם תפסיק לחלק מהמיסים שלי קצבאות למימון כל מיני “אברכים” באוניברסיטאות המגוחכות שלך (לימודי מגדר למשל), כשתפסיק לממן מהמיסים שלי את תיאטרון הבימה, אז תוכל לבוא אלי בטענות על כבשת הרש שאני מקבל מהמדינה…”
בחישוב שערכתי בכנסת (מ.פ.) ב-2013, הראיתי שהעלות השנתית למימון “אברך” בפקולטות ההומניות שבאוניברסיטאות – כלומר עלות סטודנט בלימודים שאינם “פרודוקטיביים” ( ספרות, אומנות, מוסיקה מגדר וכדומה)((את המילים “שאינם פרודוקטיוויים” אני שם במרכאות משום שלימודי ספרות או תנ”ך, פרודוקטיוויים בעיני עוד יותר ממתמטיקה.(מ.פ. ) )) – עמדה באותה העת על כ-25,000 ₪ לשנה, בעוד עלות האברכים התורניים עמדה אז על 8400 ₪ לשנה. בסך הכל הראה התחשיב כי עלות כ-77 אלף האברכים החרדיים, עלתה למשלם המיסים כ- 647 מיליון ₪ בשנה, בעוד שעלות כ-90 אלף “אברכים ציוניים” באוניברסיטאות, עלתה למשלם המיסים כ-2.25 מיליארד ₪…((עלות המדינה לסבסוד לימודים בכוללים חרדיים (נכון לשנת 2010) עמדה על 8,400 שקל לשנה לתלמיד, בתחשיב הבא: 700 שקל מלגת לימודים ממשרד הדתות במשך 12 חודשים. מספר הלומדים הנהנים מהתמיכה עומד על כ-77,000 ויחד עם אברכי הכוללים – מדובר ב 87,744. מתוכם אזרחי ישראל 87.5%. סך עלות התמיכות המועברות לסטודנטים בכוללים החרדיים עמדה על 646.8 מיליון שקלים לשנה. סבסוד ההשכלה הגבוהה במקצועות ההומאניים: סך תקציב ות”ת לעידוד השכלה גבוהה עמד על …7,740 מיליון שקלים ב-2011, סך תקציב ות”ת המועבר ישירות למוסדות להשכלה גבוהה היה 7,005 מיליון שקל, כאשר היתר מועבר לקרנות לעידוד מחקרים. סך הסטודנטים באוניברסיטאות מכללות אקדמיות ומכללות לחינוך בשנת תשע”ב עמד על 189,240, כאשר עלות ממוצעת לסטודנט לשנה עמדה על 37,000 שקל. 77,000 אברכים בכוללים חרדים מקבלים כ-646.8 מיליון ₪ בשנה, כ-8,400 ₪ לאדם. לעומת 90,200 סטודנטים במקצועות ההומניים (‘כוללים’ ציוניים)’ המקבלים 2,255,000 מליארד ₪ בשנה, כ-25,000 ₪ לאדם.))

כלומר טענתו של ‘קיפי’ שבלי עבודתו החרדים לא יוכלו להתקיים, רחוקה מלהיות מדויקת. כך או אחרת, כולם משלמים מיסים וכולם מממנים את כולם. וביננו, מה כבר ההבדל בין ‘איש קול’ (עבודתו של ‘קיפי’) בערוץ הממלכתי, שמתקיים מהמיסים שלי, לאברך בכולל, שמתקיים מהמיסים שלי?
ל’יצי’ אין בכלל טלוויזיה, לאיש הקול בערוץ הממלכתי, אין בכלל עניין בלימודיו של ‘יצי’ – ושניהם חיים על חשבון הציבור בדיוק באותה מידה…

לשני הצדדים סיבות טובות לחשוב שהם צודקים וממילא, עבור שניהם, עצם קיומו של הצד השני – ‘מפריע’!

השירות הצבאי
“ומה לגבי הביטחון?” – יקשה ‘קיפי’ – “הרי בלי צה”ל, הערבים כבר היו שוחטים אתכם מזמן. להזכיר לך מה קרה בחברון ובטבריה במאורעות תרפ”ט?, במקום לשאת בנטל המשותף אתם משאירים לנו לשמור עליכם.”
לטענה הזו יענה ‘יצי’ שעד שהגיעו ה”ציויינים” הכל היה סבבה((זו כמובן אידיאליזציה של המציאות, האמת ההיסטורית רחוקה מן הטיעון הזה, ובכל זאת יש בה גם גרעין מסוים של אמת.)) , שהתנועה הלאומית ה”פלסטינית” קמה כתגובה לציונות, שהיא זו שבשלה קיבלנו את מאורעות תרפ”ט מלכתחילה – ובכלל – כל המלחמות עם הערבים הן מלחמות לאומיות ולא דתיות. עד שהגעתם, הסתדרנו עם הערבים מצוין. “זה אתה והרעיונות הציוניים שלך, שהכנסת אותנו למעגל הדמים”.
“הוא אשר אמרתי – מר ‘קיפי’ – החלטת פתאום לייצר לאומיות יהודית בלי א-לוהים? מדינת לאום מודרנית ככל המדינות? זו הבעיה שלך ואל תכפה את עצמך עלי. לא טוב לך? קח את עצמך ועוף לי מהעיניים. לא צריך לא את קצבאותיך, לא את צבאך, ולא את מדינתך.((טענה דומה מאוד נטענת כיום על ידי האליטות האקדמיות במערב בכלל ובאנגליה בפרט. מדינת ישראל מוגדרת שם כ ‘טעות’ והחטא הקדמון אינו כיבושי 67, ואפילו לא כיבושי 48 – אלא הצהרת בלפור (1917). “הקמנו  לכם מדינה…חלמנו על מקום שבו ספר הספרים החדש ייכתב לקראת גאולת העולם, כי אתם הרי עם סגולה” _ מסבירים אינטלקטואלים בריטים לפרופ’ זאב צחור את כעסם על ישראל- “היו לעולם ציפיות, וראו מה עשיתם”. (מתוך ראיון שנתן צחור למאיר עוזיאל ב ‘מקור ראשון’ – אדר א’ תשס”ח)))

נו טוב… אם נישאר ברמת הטיעונים ההיסטוריים-טכניים הללו, שני הצדדים יפרשו עכשיו לביתם לאחר המפגש הנדיר והטעון, מתוך ההבנה המרירה שאין סיכוי שהצד השני ישתכנע. כמו תמיד, שום צד לא יחוש “טוב” יותר עם הצד השני (ועם עצמו) לאחר הוויכוח הזה. כי באמת – לשני הצדדים סיבות טובות לחשוב שהם צודקים וממילא, עבור שניהם, עצם קיומו של הצד השני – ‘מפריע’!

על מה בעצם הוויכוח?
אבל ‘קיפי’ ו’יצי’ ניהלו את הוויכוח במגרש הלא נכון. הטיעונים שהביאו לא היו באמת טיעונים רלוונטיים.
ל’יצי’ לא באמת אכפת מי היה כאן קודם – חרדים רבים הגיעו לכאן אחרי קום המדינה,
ול’קיפי לא באמת אכפת איך וכיצד החרדים מתפרנסים((אני חושב כך משום שאומן או ספורטאי ישראלי ש”דילג” על שירותו הצבאי וחי מקרנות ותרומות וחלטורות כאלה ואחרות, לא מעורר אצל ‘יצי’ אמוציות שכאלה.)) . חרדים רבים עובדים ואף משרתים בצבא – האם זה מה שהופך אותם לציוניים ולשותפי גורל עם המדינה כמו ‘קיפי’? כלל לא בטוח… גם בניו-יורק ובלונדון חרדים הולכים לעבוד ונשארים נבדלים בקהילותיהם בתוך מרחב הגלות, בדיוק כפי שהם חשים קהילה נבדלת במדינה הציונית – בין אם הם הולכים לעבודה בבוקר ובין אם הם הולכים לכולל((מובן שהמציאות החברתית עושה גם היא את שלה והמפגש הבלתי אמצעי מוריד את המתח, אך מהותית המציאות לא משתנה. בפועל, חרדים יעדיפו תמיד מסגרות עבודה הומוגניות – וכך, בדר”כ גם החילוניים.)) .

ככל שהצליחה המדינה הציונית לבסס עצמה מבחינה כלכלית וביטחונית, כך הלכה ואבדה תנופת החזון הציונית.

את מה שמרגיז את ‘קיפי’ באמת, הוא ביטא מיד בתחילת דבריו –
“נדמה לך שהמשימה שלך יותר חשובה מהמשימה שלי? לא לא! ” – אל תחשוב אדון ‘יצי’ שלך יש חזון ובשורה ולי אין. אין פה ‘עגלה מלאה מול עגלה ריקה’, ‘העגלה שלי מלאה – ואולי אף יותר מזו שלך’.”
פה הויכוח!
הויכוח לא סובב באמת אחרי השאלה מי היה כאן קודם, מי משלם יותר מיסים ולאן הולך הכסף – כל הכעסים הללו הם התוצאה, לא הסיבה.
הויכוח גם לא סובב סביב שאלת השירות הצבאי, שדומה שעולה רק בהקשר החרדי ולא בשאר כמחצית האוכלוסייה שאינה מגיעה כיום לשערי לשכת הגיוס – הוויכוחים הללו הם העצים שבתוכם הולך היער לאיבוד…

הויכוח הוא על זהות.
הוויכוח סובב סביב השאלה – מי אנחנו?
ומתוך כך, מה משמעותה של מדינת ישראל והתנועה שילדה אותה (הציונות) עבורנו?

ייצי וקיפי חרדים זה מזה
זהות היא הדבר החשוב ביותר לאדם. ‘יצי’ ו ‘קיפי’ מאיימים זה על זהותו של זה – ולכן שניהם חרדים כל כך, חרדים זה מזה…

נאזין לרגע לקולו החרד של החלוץ העברי ‘יודק’ה, יציר כפיו המרתק של הסופר חיים הזז בסיפורו ‘הדרשה’ (1942)

” נו? – זקף את עיניו ועמד כממתין לשמוע. – ואם הם צודקים? ואם החוש שלהם אינו מטעה אותם?.. צאו וראו, אפילו פה, פה, בארץ־ישראל, הם נגדנו, כל הישוב הישן, כל אלו היהודים האדוקים, יהודים סתם כמות שהם בכל מקום ובכל זמן. הלא פניהם מעידים בהם ומכריזים ואומרים: “אנו איננו ציונים, אנו הננו יהודים יראי־שמים! אנו אין אנו רוצים במדינה עברית ולא בבית לאומי. רוצים אנו שנהיה עולים להר־הזיתים ואין מפחדים, יורדים לכותל ואין מתיראים…” הלא דבר הוא! אנשי ה”מזרחי” אינם באים בחשבון, אלו הם ה”משכילים” הקטנים, הנאיביים, של התנועה הציונית. אני מדבר על העם, על העם ביסוד ושורש. ואז איך?.. אני אגיד לכם! לפי שלי, אם לפי שלי, אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה. בודאי שני דברים הסותרים זה את זה! על־כל-פנים לא היינו הך. כשאדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני. אינני מגזים. הבילויים בראש וראשונה היו יהודים קלושים מאוד. לא הפרעות גרמו להם – הפרעות זו שטות, הם מבפנים היו רעועים, מבפנים עקורים והרוסים. הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם.”

הוויכוח הוא על זהות. הציונות ניסתה למרוד בכל “החולי הגלותי” של היהדות. למרוד עד כדי יצירת עם אחר כביכול.

” דבר אחד ברור. הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה. שטויות! היא עקירה והריסה, היא ההיפך ממה שהיה, הסוף… כמעט שאין לה חלק עם העם, תנועה לא עממית בהחלט, לא עממית יותר מן הבונד, יותר מן ההתבוללות, יותר מן הקומוניזם. אדרבא, היא מסיחה דעתה מן העם, מתנגדת לו. הולכת נגד רוחו ורצונו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת ממנו לדרך אחרת, למטרה רחוקה ומסוימת, היא וקומץ. אנשים בראשה, גרעין של עם אחר… בבקשה לשים לב: לא. חדש, לא. מחודש, אלא אחר. ומי. שאינו סבור כך, הנני מצטער מאוד, או. שהוא טועה או שהוא מרמה אח עצמו. מה? שמא לא כן? אני מאמין שארץ־ישראל זה כבר לא יהדות. “

ניצחון הציונות

6 שנים לאחר ששם הזז את הדברים בפיו של יודקה, קמה מדינת ישראל. יודק’ה ניצח, הציונות ניצחה, ‘קיפי’ ניצח, קמה מדינת – “ארץ־ישראל זה כבר לא יהדות.”

ההישג היה מדהים; קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, ניצחונות צה”ל, השפה העברית. את כל הבעיות והאיומים היא צולחת – תוך שהיא מתעלמת משאלת השאלות, מתעלמת משאלת הייעוד, כלומר משאלת ה ‘למה’. החרדיות, שנדמה היה שתיעלם, התכווצה לה בימי הראשית בפינתה עם תשובתה המבוישת.
אך המתח הזה, שבין האתוסים הסותרים, האתוס היהודי/דתי של ‘יצי’ לעומת האתוס הישראלי/ציוני של קיפי, המשיך לבעבע.
ככל שהצליחה המדינה הציונית לבסס עצמה מבחינה כלכלית וביטחונית, כך הלכה ואבדה תנופת החזון הציונית. כבר ב 1942, מסביר יודק’ה בנאומו שאין הוא מבין בדיוק מה זה ציונות. כשנאם, ניתן היה להיות ציוני בלי להבין מה זה בדיוק אומר, כי הרי המטרה הממשית היתה הקמת המדינה והמטרה הממשית היא הנותנת את תעצומות הנפש והאנרגיה להניע את האדם והעם למעש ולהקרבה ולשאוב מתוכם שמחה של יצירה. גם לאחר הקמת המדינה עדיין ניתן היה להציב יעד ציוני של הגנה וכיבוש והפרחת השממה. אבל ככל שהושגו ונגמרו היעדים, שבה והתבררה מצוקת החזון – האם הציונות היא סוג של מניה שאין מאחוריה חברה אמיתית?

לשני הצדדים חלום לא ממומש – חלום חלקי.

ל’קיפי’ נותר הקיום ללא ייעוד.

ל’יצי’ נותר הייעוד ללא קיום.

לנצח את החרדה
‘קיפי’ מסתובב היום משולל משמעות. הוא כועס על ‘יצי’ שכל כולו מלא בה. הוא בטוח שיצי מתנשא עליו (יתכן שאכן כך) וזה מרגיז אותו, הוא צועק את מה שחסר לו – “מה אתה מתנשא?! נדמה לך שהמשימה שלך יותר חשובה מהמשימה שלי? לא לא! ” – “גם לי יש משהו שהוא מעבר למרדף אחרי הפרנסה והקיום, גם לי יש איזה ייעוד ששווה לחיות למענו!”. קיפי חרד לזהותו הישראלית. אבל כמו יודק’ה,לפני 80 שנה, גם ל’קיפי’ לא ברורה משמעות הזהות הזו ולכן כבר במשפט הבא שלו הוא ממהר נוטש את מרחב הייעוד (“המשימה שלך והמשימה שלי”) וחוזר אל יער הקיום – “יש פה מדינה שכדי שתתקיים, אנשים צריכים ללכת לעבודה ולשלם מיסים וללכת לצבא כדי לשמור עליה” – ובלי משים, מודה קיפי במשתמע, שלחרדים יש חלום ולחילוניים פשוט אין… “…ובלי החילוניים לא הייתם יכולים לחיות את החלום שלכם“.

אבל גם ל’יצי’ יש בעיה קשה. האידאולוגיה של ‘יצי’ היא אידאולוגיה שחייבת אידאולוגיה אחרת שתנהיג אותה בעולם הזה. אם ‘יצי’ יוכל לבחור את ראש הממשלה הבא, האם יש לו איזו דמות חרדית לבחור בה? קיפי צדק לחלוטין כשתקף את החרדים שאינם יכולים לחיות כאן בלי החילוניים, אבל הסיבה לכך עמוקה הרבה יותר מהסיבה הכלכלית/צבאית. הסיבה היא כי החרדיות בהגדרה, חייבת לחיות בגלות תחת הנהגה של אידאולוגיה אחרת – ותהיה זו גם ה”גלות” שהיא חיה בה עכשיו בארץ ישראל תחת האידאולוגיה הציונית.

אם ‘קיפי’ החילוני מסתובב משולל משמעות דתית, ‘יצי’ מסתובב משולל זהות לאומית – והוא כל הזמן מנסה בכל זאת להיות חלק ממנה.
מי שמקשיב היטב ל’יצי’ לא שומע חרדי. הוא שומע ישראלי שמדבר כמו חרדי. ‘קיפי’ הציוני, אכן הצליח להכניס את הדג החרדי לבריכה שלו והוא עשה זאת בצורה הרבה יותר עמוקה ויסודית מכפי שהוא עצמו מבין. תקשיבו שוב ל’יצי’ – שימו לב כיצד הוא מנסה לאמץ את העגה החרדית. כמו ישראלי ביו-יורק שמנסה לאמץ מבטא אמריקני. ‘יצי’ הוא ישראלי בתחפושת חרדית… כל ישותו אומרת ישראליות, העברית שבפיו ישראלית עד אחרון ביטויי הסלאנג – ‘עלק’ – ‘יצי’ החרדי מגדיר את עצמו לפי מה שהוא לא… כלומר הוא חייב את הציונות כדי להיות חרדי… זהותו של ‘יצי’ תלויה ונשענת על זהותו של ‘קיפי’.

‘קיפי’ החילוני גם צודק כלכלית וביטחונית. כל השטויות הללו שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיכם הן עורבא פרח. המציאות עכשיו היא שאי אפשר בלי המדינה וכלל לא משנה אם היא הוקמה בצדק או בחטא. הציונות יצרה מציאות ובתוך המציאות הזו מתנהל עכשיו הדיון. חוץ מזה, מדוע בשכונות מתחרדות, מחירי הדיור יורדים? כי המקום מתחיל לפרוח? יותר גינון, יותר השקעה בתשתיות? לא נראה שהחרדים “מסתדרים מצוין בלעדיכם”.

‘יצי’ אמנם מעורר הערצה ביכולתו לוותר על שפע ומותרות בתמורה לחיי רוח, אבל בעוני הלכתחילי הזה, יש גם יסודות של ניוול וניוון. לא כל החרדים מצליחים להתרומם בצורה מעורר הערצה שכזו מתוך העוני והתוצאה היא שרבים רבים חיים באיזו קנאה מוסווית בישראליות. צעירים רבים מהם חוזרים בשאלה((וכשחרדי חוזר בשאלה אז הוא עושה זאת ביסודיות… לא כמו חוזר בשאלה סרוג וחפיפניק…)). למי אכפת מי היה כאן קודם?

לשני הצדדים חלום לא ממומש – חלום חלקי.
ל’קיפי’ נותר הקיום ללא ייעוד.
ל’יצי’ נותר הייעוד ללא קיום.

שני הצדדים חרדים מאוד זה מזה, זהותו של האחד מאיימת על השני.
הציונות הדתית, התנועה שניסתה לייצר סינתזה בין התפיסות, התפוררה והפכה בלתי רלוונטית עד בלתי קיימת. ממחוזותיה לא תימצא התשובה((https://israeltomorrow.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A7%D7%A8%D7%A4%D7%9C))

.

‘קיפי’ החילוני ו’יצי’ החרדי יצטרכו להמתין עד בוא החזון השלם שיחבר בין הייעוד היהודי לקיום הישראלי, החזון שיהפוך את התזה של ‘קיפי’, והאנטי תזה של ‘יצי’
לסינתזה ישראלית –

נטולת חרדות.