מעבדות לחירות

חירות היא נטילת האחריות לגורלך. עבדות היא הפקדתו בידי אחרים. כלומר ככול שאנשים אחרים שולטים יותר בגורלך, כך אתה פחות בן חורין. כדי להיות בן חורין אתה צריך לתת לכמה שפחות אנשים ומערכות לנהל אותך. בן החורין האולטימטיבי הוא זה שדרך חייו ומעשיו, תואמים את אמונתו ומצפונו. העבדים הגדולים ביותר הם הדיקטטוריים, המשועבדים למנגנונים שהקימו בעצמם, ולפחד מהמתחרים בהם. איש החירות האמיתי הוא האדם המחויב לא-לוהים בלבד. זה לא פשוט להבין מה א-לוהים רוצה מאתנו, ולכל אחד הזכות והחובה לחתור להבנה הזו בכוחות עצמו ולהסיק את מסקנותיו ללא כפיה. אך העיקרון נותר בעינו – בן חורין הוא מי שיש לו א-לוהים.

מנגנוני העבדות הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית נוצרו בידי אידיאולוגיות שמאלניות קיצוניות ששללו את קיום הא-ל וממילא כפרו גם בקדושת החיים. הקומוניזם של סטאלין הרג יותר מהנאציונאל סוציאליזם של היטלר, והקומוניזם של מאו הרג יותר בני אדם מסך כל הקורבנות של שתי מלחמות העולם יחדיו. הרצחנות של המפלגה הקומוניסטית בסין נמשכת גם ברגעים אלה ממש. גם בעולם המערבי הנאור ישנם מליוני אנשים המשועבדים לעבודתם, ולדפוסי חיים הרחוקים מאמונתם, וחיים למעשה חיי עבדות. , לקח יציאת מצריים עודנו מצפה למימושו.

האם למדינת עם העבדים שעבר ביציאת מצריים את התהליך המדויק של יציאה מעבדות לאדם, לחירות שבהמלכת הא-ל – האם למדינה הזו יש איזו בשורה למיליארדי העבדים המודרניים?

אם אין לה, אז לא ברור מה טעם קיומה. ובכדי שיהיה לה, היא נדרשת להפוך קודם כל את עצמה למדינת חירות.
מה זה אומר?
כפי שהגדרנו – משמעות הדברים היא העברת מירב הסמכויות לאזרח ומתן חופש בחירה אמיתי. בישראל של היום, אין לאזרח שום עמדת השפעה באף אחד מן הצמתים בהם מוכרע גורל המדינה. הוא יכול אמנם לבחור לפרלמנט, אך לבחירה הזו אין כל משמעות. גורל המדינה אינו מוכרע בפרלמנט אלא בתקשורת, במערכות התביעה והמשפט, ובעמדות כח נוספות שכולן מתפקדות כמועדון סגור ואף אחת מהן אינה עומדת לבחירה ולביקורת של ממש. הדוגמאות הבולטות ביותר הן התקשורת והמשפט. התקשורת קובעת כיצד נכון להתנהג ומערכת המשפט קובעת כיצד חוקי להתנהג. שתי המערכות הללו המעצבות את התודעה הכללית, נשלטות על ידי השמאל ומתפקדות כמועדון חברים סגור. כך נשלטת ההוויה הלאומית בידי קבוצה קטנה ובלתי מייצגת של כלל הציבור.

במדינת החירות היהודית – האזרח הוא האחראי לגורלו. הוא הבוחר את מנהיגיו ונציגיו לפרלמנט באופן ישיר בבחירות אזוריות. כך הופך כל אזרח ל”חבר מרכז”. במדינת חירות יהודית – האזרח בוחר את ערוץ התקשורת בו יצפה ויאזין – כיום זכות הבחירה היא בתקשורת שמאלנית בלבד. במדינת חירות העם בוחר את שופטיו. מועמדים למשרת שופט עוברים שימוע ציבורי. את עמדותיהם בקשר לזהותה היהודית של המדינה, שחרור מחבלים, גרוש יהודים, וסוגיות מוסריות וחברתיות כדומה שומע הציבור מראש ובוחר בהתאם. במדינת חירות יהודית האחריות לחינוך הילדים היא של ההורים. ההורה מקבל שובר חינוך ובוחר את תכני החינוך ואת המורים הנראים לו. במדינת החירות היהודית, קרקעות הלאום שייכים לעם ישראל – כלומר לכל היהודים. לכל משפחה יהודית חדשה מגיעה חלקת אדמה בארץ ישראל כולה. מי שטוען שזה בלתי אפשרי מוזמן להעיף מבט במתרחש לאורך וואדי ערא. במדינת החירות היהודית, הנאמנות היא קוד התנהגות לאומי. לא מפקירים שבויים, לא מפקירים את פולארד ולא מפקירים את צד”ל. במדינת חירות יהודית – האזרח זוכה לביטחון המגיע לו ואינו מסתתר מאחורי חומות וגדרות.

כשמדינת ישראל תשתחרר מן העבדות המובנית בתוכה, נוכל להתחיל ולחזור אל עצמנו ולשדר מסר של חירות לעולם כולו.