משטרה לא מזהמת
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״א (יולי 4, 2021)
שלום לכם
לפני פחות מחודשיים התחוללה בישראל המערכה הראשונה של מלחמת העצמאות החדשה.
ברחובות לוד, עכו, יפו – התחוללו פוגרומים של ממש.
עשרות בתי כנסת נשרפו
מאות בתים נבזזו והוצתו
אלפי מכוניות
מעשי לינץ’ ורצח
כל זה היה קצה הקרחון של אובדן שליטה ואובדן הריבונות בנגב, בגליל וכמובן שבכפרים הערביים. בקבוקי תבערה עדיין מושלכים בלוד, דמי החסות הפכו לעניין שבשגרא – ובקיצור, אין דין ואין דיין.
עם שוך המערכה הגדולה, נכנסה מדינת ישראל לסוג של פוסט טראומה. איש לא מדבר על מה שאירע. גם לא בימין. חטפנו כזו סנוקרת בכל יסודות חיינו ותודעתנו, שאין לנו את היכולת לעכל את מה שהתרחש. אנחנו מעדיפים לטמון את הראש בחול ולקוות שזו תופעה חולפת.
ומה הם היעדים שעליהם הכריז המפכ”ל החדש?
שימו לב!
אפליקציה
תחנת משטרה דיגיטלית
מסירת עדות בשיחת וידאו
טיפול פרטני לאוכלוסיות מיוחדות
משטרה ירוקה ולא מזהמת…
אתם הבנתם את זה?
מה שאומר לכם המפכ”ל החדש הוא, שבמערכה הבאה של מלחמת העצמאות החדשה, כישובו ערביי לוד להצית את בתי יהודיה, אתם תוכלו להתקשר למשטרה באפליקציה, למסור עדות בשיחת וידאו, ולקבל טיפול ירוק ולא מזהם…
נראה כי מפכ”ל המשטרה החדש מבין היטב מי ניצח במלחמת העצמאות החדשה ואין לו שום כוונה לסכן את הקריירה שלו בלהרגיז את המנצח.
אז הוא מפזר ססמאות נו-אייג’יות כאלה, ססמאות שהתקשורת תאהב.
ביטחון אישי? מי צריך ביטחון אישי! העיקר שתהיה לנו אפליקציה ומשטרה לא מזהמת.
12 תגובות
*אמת גדולה בשפה פשוטה!
סרטון חזק מאוד! שמובן גם לאוכלוסיה עממית. צריך לעשות עוד כאלו להפיץ בכל הכוח!!!
משה, העם צריך האמת גדולה פשוטה!
לא לסמוך על ארגון הפשיעה הגדול ביותר בישראל! הם חזקים על אזרחים שומרי חוק ולא על האוייב הרצחני
התודעה למדינתנו דעכה, ליהדותנו כבתה, במילים אחרות הזהות עכורה, והשורשים הרקיבו.
בלי “זהות” בכנסת, דבר לא ישתנה
אשלייה ותו לא…. המערכת הפוליטית היא חלק מהבעיה אבל היא לא ה-בעיה עצמה, ההפך… הבעיה עם המערכת הפוליטית היא היותה מעוקרת מכל השפעה מהותית בעקבות ההשתלטות הדיקטטורית של התפיסה הפוסט-מודרנית המתכנה בטעות “ליב-רעל-ית” או “דמוק-רע-טית”…. זה תהליך שמתרחש בכל העולם, ובמיוחד בזה הקרוי מערבי, אלא שבישראל כמו תמיד הדברים יותר קיצוניים ויותר מקדימים את האחרים….
.
העניין כאן הוא כל כך עמוק וחמור ש”זהות, בכנסת בוודאי לא תפתור אותו… אבל אפילו אם משה פייגלין יהיה ראש ממשלה ושריו הבכירים יהיה מבן גביר – סמוטריץ וכו ( פנטזיה עד הסוף… ), אז, גם אז, דברים לא ישתנו, משום שהבעיה כאן היא לא חקיקה של הכנסת והממשלה אלא חקיקה ועקיפה של הרשות השולטת המתכנה הרשות ה”שופטת” אשר עוברת לכל שאר הרשויות ( כולל תפירת התיקים “למי שצריך” עבור החונטה ), לגופי הבטחון וה”מדינה” השונים אשר עבורם ה”חוק” הוא מהות “הכל”… כמובן עד שזה נוגע לחוק האמיתי ואז זה תלוי באג’נדה ובאלף ובאחת סיבות מעבר לחוק
.
מה שצריך לומר הוא להישיר מבט לפני המציאות ולומר ביושר שתודעת השמאל ניצחה בקרב, אך לא במלחמה, ושזה לא באמת משנה איזו ממשלה תהיה כאן עכשיו או בעוד כך וכך שנים… החדירה של תודעת השמאל המעוותת והמשובשת חדרה כאן הרבה יותר עמוק ממה שנדמה או שנראה כלפי חוץ… המשטרה, הצבא, “שומרי הסף” למינהם… כל אלו אלו סימפטומים לבעיה ולא ה-בעיה עצמה
.
כדי לאבחן תהליך מחלתי אכן יש וחשוב לראות גם את הסימפטומים של המחלה, כמו בהקשר הפיזי וכו, אבל כמו בהקשר הפיזי וכו, ובניגוד למצב הרפואה הנוכחי, יש לראות את הסימפטומים רק כ”סוף” התהליך ולא כ”התחלתו”, רק כתוצאתו ולא כסיבתו… על כן יש וחשוב לראות מציאות שלמה, או כמה שיותר שלמה ולא רק את העטיפה החיצונית שלה אשר היא פועל יוצא של תהליכים תת – קרקעיים ממושכים ועמוקים אשר חומקים מהעין ולכן נדמים כבלתי קיימים ( כביכול )
.
לכן, וזו דעתי מאז פרוץ מאורעות תשפ”א ובמיוחד בזמן שאחרי ( בניגוד למחשבתי לפני ), שעל זהות לא להכנס כלל לזירה הפוליטית, לא עכשיו, משום שהיא ממילא זירה מעוקרת מהשפעה ואפילו בצורה מסויימת נוצרת כאן השפעה נגטיבית בכיוון ההפוך לרצון המוצהר ( עקב אשליית ההשפעה ), ובמקום זאת עליה לתפוס עמדה ברורה ובהירה ( כמעשה בפועל ולא רק כהצהרה חיצונית ), אפילו בראש המחנה וביחד עם עוד תנועות אחיות דומות, בזירה האזרחית, העממית, ולצאת בצורה גלויה כנגד ה”מדינה” ורשויותיה השונות אשר חטאו לחזון המדינה היהודית והעצמאית ולמעשה פועלים בצורה חד – צדדית כנגדה, כמו אחרוני האויבים שלנו, ו”כמעט” ללא הבדל מהותי אלא סמנטי בין אלו לאלו, בבחינת זרוע משפטית וכו של הזרוע הצבאית
.
יש להכיר ולהבין היטב שכללי המשחק השתנו, ושאכן צודק משה שמה שהיה לפני המאורעות אינו דומה כלל למה שיהיה אחריהם… אך יש לומר זאת לא מהפה אל החוץ אלא מהלב אל הפה ( פיו וליבו שווים וכו ), כלומר שזה יהיה בבחינת נאה דורש – נאה מקיים, כך שהשוני בין הלפני לבין האחרי לא יהיה רק תודעתי – הצהרתי, אשר הוא אמנם חשוב ביותר ומהותי כאן ( כזה אשר “מתחיל” את תנועת הגלגל והשינוי ), אלא הוא יתבטא כאן גם, ואולי במיוחד, בעשייה עצמה, בפועל, ואין אני כאמור מתכוון לעשייה של ריצה פוליטית משום שזה היה המעשה הנכון בתקופות קודמות, אך לא כיום…. כיום, “לפחות עבורי”, הגיעה שעתה של תנועה אזרחית – עממית אשר תצא כנגד הרשויות וה”שלטונות” עד כדי ערעור תחושת הנוחות והשלווה שלהם לעשות את כל אשר הם חפצים בו ללא התנגדות…
.
נ.ב. – אין זה אומר שלא יהיה זמן ומקום לריצה של זהות לכנסת, אך דעתי היא שכאן ועכשיו זה לא המקום ולא הזמן לכך, למרות שדי ברור לי שזה הכיוון שנראה לי שמשה והאחרים הולכים לעברו…
כנסת ישראל וממשלת ישראל הן ישויות קיימות במציאות עם ישראל (במציאות ההנהגתית- כרגע קיימים כאנטיתזה לערכי ישראל)
השאיפה של זהות בעבר ובהווה להגיע להנהגת עם ישראל.
בעיניי לא רק שאין סתירה בין התנועה העממית שאתה מדבר עליה (גם אני מחכה לאיזו מסיבת טבע זהותית עם נאום חוצב להבות של משה על מציאותנו בראי ישראל ומה הלאה ואיך- אם במקרה ידוע לך על הרכב הקבוצה המנצחת שלנו במפלגתיות- אנא עדכן אותי), לבין הריצה הפוליטית שהיא מהותית וקריטית דחוף עכשיו כשאנו צועדים לתוך הסוף של עצמנו (מתוך ובאמצעות עקרונות המחשבה הפוסטמודרניסטית המפרידה והמפרקת נוכל לחשוב על עצמנו שוב מחדש כעם ולשפוט ולהשוות את זהותנו העכשווית לזו שעולה ומתגלה מתוך תרבותנו הקבורה בליבנו תחת מעטה שנות גלות (תודעתית ופיזית), ואז נוכל להקים את תחיית עם ישראל השלמה בארצו.
אני מבינה מדברייך שאתה רואה כאן שני תהליכים נפרדים- שיש צורך קודם באימון התודעה הזהותית מול העם ורק אז בריצה לכנסת.
אני מסכימה שללא ההתקדמות וההתעוררות התודעתית של העם לא תתכן הנהגה פוליטית בהתאמה.
אני חולקת עלייך לגבי השלב בו אנו נמצאים ברמה התודעתית.
משה כבר פועל בשטח 25 שנה. במהלך הזמן הזה הוא מתכתב בעוז עם אותם שקרים שהופנמו בתרבות שלנו ויוצר בפועל את השינוי התודעתי הבוגר האיטי- כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי הבלתי מתחשב. איך אני יודעת? מלבד החרדה האובססיבית של החברה הישראלית מהמנהיג העתידי שלה, שמעידה בעיניי על הקושי הנפשי האמיתי שיש לעם ישראל להשתחרר מכבלי שכחת גלותו (זהותו), ובו זמנית על השינוי שעוברת התודעה הלאומית הזו, אני מזהה, כפי שבוודאי גם אתה, את המעבר לעיסוק באותם נושאים ותפיסה (שעם ישראל דחה במצע) גם ע”י הפוליטיקאים (בעיקר בנסיונות חיקוי פתטיים), וגם ע”י אזרחים.
על פני השטח- אנחנו במצרים ולכיוון השער החמישים של הטומאה.
גם כשהיינו במצרים וסבלותינו הפכו את המציאות הקיימת לבלתי אפשרית עד כדי רצון אמיתי של העם לצאת ממנה, היה נראה בלתי אפשרי שהעם ששקע כמעט בכל שערי הטומאה יוכל תודעתית (ובהמשך טבעי- פיזית) לחזור לעצמו כעם הנבחר של נעשה ונשמע.
מה שאני רוצה לומר, שמציאות התקופה הדוחקת עד מאוד לפיתרון משולב תודעת הנהגה ישראלית מקורית.
עם ישראל חי.
תודה על תגובתך ענת,
.
יש להבדיל בין שני דברים נפרדים ושונים זה מזה ( כמו הבדלה בין גוף ונשמה או חומר ורוח אצל האדם וכו ), אשר אומנם באים כלפי חוץ כיחד, כאחדות שלמה, אבל שלמותם הזו נובעת מהבדלתם המהותית – בין קיום חיצוני לבין קיום פנימי, בין צורה כלפי חוץ לבין מהות פנימית, כך שהתפיסה שלי בוודאי מקבלת את קיומם החיצוני והצורני של אלו, בוודאי, ומכך גם נגזרת ההשפעה הנוראה והקריטית של עצם “קיומם” ( או העדרו ) הזה, כפי שהם קיימים כיום ( “קישוטים” הייתי קורא להם ), כך שאני לא מכחיש את קיומם החיצוני במציאות אלא את קיומם הפנימי והמהותי, את התפקוד ביחס לתפקיד, את העצמאות ביחס לעצמיות וכו…
.
וזה העניין של להישיר את המבט אל המציאות בשטח ולא לרמות ( או לנסות לרמות ) את עצמנו ( הן ביחס ליחיד ולפרט והן ביחס לכלל ) – האם הממשלה ( כל ממשלה ) באמת מושלת ? האם היא מבטאת בפועל את תפקידה ויעודה כפי שהיא קיימת במציאות החיצונית ? האם הכנסת היא זו שבאמת מחוקקת חוקים ? האם המשטרה ובתי המשפט באמת אוכפים את החוק או עוקפים אותו ? האם החוק הוא דבר שקיים עבור כל בני האדם באשר הם, או שמדיניות עקיפת החוק אוכפת אותו רק על מי שקל לה לאכוף אותו מולם ומול מי שלא היא טומנת ראשה באדמה ( במקרה ה”טוב” ) ? …. אני לא אענה במקומך כי כל אדם רשאי וצריך לענות את התשובות של עצמו שהוא רואה לנכון לאור תפיסתו והשקפתו תהיה אשר תהיה, אבל נדמה לי שעצם כתיבתך כאן מעידה כאלף עדים על כיוון ומגמתך תפיסתך
.
אז נשאל שוב – הממשלה וכנסת ישראל הם ישויות קיימות, מוסכם, אבל האם לאור תפקודם בפועל ראוי לכנותם כך ? מדוע ? משום שכך קוראים להם בשפה ? האם בגלל שקוראים להסכמי “שלום” כך ראוי באמת לכנותם כך ? האם הסכם אוסלו הוא הסכם “שלום” ? האם מפלגה שקוראים לה “ימינה” היא באמת כך כי כך קוראים לה ? האם ממשלת ה”שינוי” היא כך בגלל שכך קוראים לה ? האם החוגים ה”ליברלים” הם באמת כאלו כי כך מכנים אותם ? האם ה”אום” זה באמת האומות המאוחדות כי כך הם מתקראים ? האם הקורונה היא “מגפה” כי כך רואים אותה כיום בתפיסה החיצונית ? האם ה”מומחים” הם באמת כאלו כי כך באמת קוראים להם כיום בשפה ? האם מערכת אכיפת החוק באמת אוכפת אותו כי כך קוראים לה או כי היא נדמית כלפי חוץ ככזו ? האם המונחים “אמת” או “אובייקטיביות” זה רק מה מה שנדמה בצורה החיצונית של כך או מה שהמדע או הדת קובעים ככזה ?
.
שוב… אפשר להמשיך עוד ועוד אבל נדמה לי שהרעיון ברור, ואם לא אני ארחיב בנושא השפה כי זה נושא ממש קריטי ומהותי והשפה זה אחת הדרכים הספציפיות ביותר אשר דרכן ובאמצעותן אני חוקר את המציאות בדרכי שלי ( יותר נכון ההשתנות התודעתית לאורך ההיסטוריה האנושית לאור השתנות והתפתחות השפה ומובני המילים ביחס למקורותיהן )… השפה היא חלק מהותי מההשלטה התודעתית ולא חשוב או משנה כמה פעמים יקראו למציאות בצורה הפוכה למה שהיא באמת, זה לא ישנה את המציאות עצמה, כפי שהיא… ואמר כבר מי שאמר שזיהוי נכון של הבעיה הוא השלב הראשון, ואולי אף העיקרי, בדרך לפתרונה… לטעמי, גם משה ( במיוחד כפי שאני קורא אותו לאחרונה ), ובוודאי אחרים כאן או שם או בכלל, עוד לא בכיוון הנכון של זיהוי נכון של ה-בעיה, ולראיה התפיסה של המגמה לרוץ פוליטית ( אם כי אני לא בטוח במאה אחוז שזה הכיוון הנוכחי של זהות ומשה אך כך נדמה לי, אבל בכל מקרה יש לכך עוד ראיות בהקשרים אחרים שהרי זיהוי נכון או לא נכון של ה-בעיה משליך על “הכל” )
.
עכשיו, אני יכול להתייחס לעוד המון נקודות, גם לכאלו שאת ציינת, אבל אני אנסה לסיים בעוד משהו מהותי וקונקרטי לענין עצמו, למאורעות תשפ”א ואחריהן – הדבר הזה ללא ספק יחזור מעתה והילך, וכנראה אף יילך ויחמיר, ומה שהיה הפעם בצד יעבור כנראה לחזית ( כמו למשל שביתות רופאים / נהגים / רוקחים, השלטת חסימות כבישים יותר מסודרות ומתוכננות, אירועים של ערבים ומוסלמים בכוחות הבטחון נגד יהודים וכו וכו ) – המצב הזה הוא חמור ביותר, והוא כבר עכשיו חמור ביותר ואנשים כבר “מתחילים לחזל”ש”, מתוך העדר התפיסה הנכונה של המציאות כתוצאה מהאינדוקטרינציה שהם עוברים, מתוך העדר הזיהוי הנכון של ה-בעיה והשלכותיה הסימפטומטיות…
.
אנשים עוד לא תופסים עד כמה הם ישלמו מחיר על כך בעתיד ( ובהווה ), וכמו תמיד אצלנו – עד שלא קורה משהו לא מתעוררים ( מדיניות “כיבוי שריפות”, תרתי משמע במקרה שלנו, היא הרי דבר נפוץ במחוזותינו ), וגם ההתעוררות היא בהדרגה ובאיטיות מכעיסה להחריד לנוכח המצב בפועל, ועכשיו תשלבי את זה עם האיומים שמבחוץ, ואני אשאל אותך עוד משהו בהקשר התודעתי – בהשקפתי מדינת ישראל כמדינה ריבונית ויהודית כבר לא קיימת, בפועל ולמעשה ( דה פקטו ולא דה יורה, ולא מעכשיו, עכשיו זה רק טקס ההשכבה, ובמצב הנוכחי אפשר כבר לראות את ההיטמעות התרבותית – חברתית של ה”מדינה” בתוך המרחב הערבי – מוסלמי הכולל )… אבל נניח אפשר לחלוק על כך, ואז שאלתי היא כזו – כיצד את חושבת נראית השמדת מדינה מבפנים ? כיצד את תוכלי לזהות האם המדינה קיימת או לא קיימת ? האם את חושבת שמישהו יכריז על כך בראש חוצות ובמחולות כמו בהקמת המדינה ? …. מהו הגבול בין מדינה ריבונית ועצמאית לבין יישות מדינית שהיא כבר לא כזו ? האם יש גבולות פיזיים או חיצוניים לכך ? ( מה שכתבתי על הסימפטומים ביחס לתהליכי מחלה וכו )
.
הרקבון הנוכחי עמוק רחב ומקיף מדיי, בוודאי כמצב אשר ניתן לתיקון על ידי הכנסת או הממשלה, משום שכאמור זה בדיוק חלק מהותי מה-בעיה כאן, איבוד משילותה של הממשלה ותקפות חקיקתה של הכנסת, שאינה קיימת למעשה ( מלבד כאשלייה כאמור – כמו האשלייה שהאדם הוא “גוף בלבד” או “חומר בלבד” וכו – כאשלייה “מתוקה” אמנם, אך כמו כל הממתקים הפיזיים גם אשליות “מתוקות” פוגעות בבריאות ), והחדירה של “מדינת כל אזרחיה”, או של “שטחים תמורת שלום” וכו, ושל התפיסות הנגזרות מהן בפועל, היא עמוקה כל כך ששום דבר “רגיל” כבר לא ישנה אותו, ששום דבר מעבר למזעזע ולדרסטי לא באמת ישנה אותו מיסודו ומבסיסו, ואין לי ספק שהוא ישתנה, בוודאי לטווח הארוך, אבל גם אין לי ספק שהוא לא ישתנה מעצמו ( כחסד אלוהי ללא עבודת האדם ), הוא לא ישתנה אם אנשים ימשיכו לשחק באותם “כללי המשחק” שהיו שהם לא רלוונטים למציאות הנוכחית ( כדי להבין את זה אין אלא להסתכל על תקופות חשוכות אחרות בהיסטוריה, ולראות מה המשמעות של חוק ושל כללי משחק במסגרת תקופות אלו )
.
את ההסבר למה הזירה הפוליטית היא לא המקום הנכון, נכון לעכשיו, כבר כתבתי בקצרה בתגובה הקודמת, ובכל זאת אכתוב שוב – הייתי עוד איכשהו מבין אם היה אומר שבלי ראשות ממשלה של משה לא ישתנה כאן כלום, מבין אך גם זאת לא מקבל, אך לומר שכניסת זהות לכנסת תשנה את הדברים מיסודם ? … מופרך מיסודו… אבל כאמור, גם אם משה ראש ממשלה, בן גביר שר הבטחון, רוטמן שר המשפטים וכו וכו – גם אז דברים לא ישתנו מיסודם, ומדוע ? משום שהשלטון ההגמוני הזה יקר מדיי עבורם, עבור החונטות למינהם, ולכן הם לא יתנו לכך לקרות, ואז הם בוודאי יתפרו תיק או שניים, פוליטיקאים ישובו לומר מה שרואים משם לא רואים מכאן וכו, בטח גם יסחטו אותם כפי שעשו ועושים עד כה, בצורה עדינה מקום המדינה ועד 77 , וכפי שעשו ועושים בצורה גסה מאז, ובמיוחד מאז 92 והלאה ( מי שלא רואה זאת עיוור לנוכח המציאות )…
.
עכשיו תתארי לך דבר כזה קורה בעת שלטון שכזה… בוודאי שתהיה התקוממות עממית כנגד זאת כי כבר לא ניתן יהיה להסתיר את זה יותר כמו עד כה, ולכן הדבר לא משנה, אם ההתקוממות העממית תהיה לפני “שליטה” מדומה כזו או אחריה… כלומר, כשאת אומרת לגבי תפיסתי כאילו אני מדבר על עבודה תודעתית – עממית שלאחריה תהיה הריצה לכנסת אז את צודקת בצורה חלקית, גם צודקת וגם לא צודקת, משום שיש כאן שלב אמצעי חשוב ומהותי שמוביל מאחד לשני, וזהו המעשה האזרחי – עממי, מעשה המשלב יחדיו את עבודתו התודעתית של היחיד והפרט עם הכלל, שכן תחשבי על כך – ואני באמת אסיים עם זה, כמעין “רמז דק” של המגמה הרצויה בעיניי, כי אני ( באמת ) יכול לכתוב עוד ועוד מבלי לעצור – מתי הגיעה “תודעת אוסלו” ? אחרי הסכם אוסלו…
.
ואפשר כמובן לראות זאת בכל הקשר תודעתי שהוא… אחד הכי מעניינים באלו הוא למשל תודעת ההומניזם עצמה שתודעת השמאל נושאת אותה לשווא, אשר מקורותיה אמנם בתקופות קדומות יותר, אך אני מתכוון כאן לכל התנועה שקמה בעולם המערבי בשנות ה-60, אשר כמובן רבים הרואים אותה בהקשר למלחמת ויאטנם או לתהליכי הדי-קולוניזציה אך בכך הם שוכחים את המעשה המהותי אשר הביא ל”פריחת” תודעת השמאל, וזהו המעשה של הטלת פצצות האטום, ההכנעה של יפן וגרמניה, והנצחון המוחלט של בעלות הברית, ועל כך, בהקשר למגמה הרצויה בעיניי, אני יכול להביא עוד את הביטוי “חרב פיפיות”, או מה שנקרא “להפוך את חרבם בליבם”, כך שהתנועה האזרחית – עממית הזו, הקיימת כרגע בדמיוני המופרך כמובן, תשתמש בכלים המעשים של תודעת השמאל, במעשיהם בפועל, ותפנה אותם כנגדם, ובכך, במעשה, יבוא הפתח לשינוי תודעתי עמוק ואמיתי, ואז כאמור יהיה גם המקום לריצה של זהות ורעיונותיה לכנסת, כשהתנאים לכך יבשילו, אך לא יבשילו בבחינת “לחכות למשיח” אלא בבחינת “אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום”….
יש כאן גם את העניין של הציונות עצמה, את כך שמקום המדינה ועד כמובן היום דחקנו את הזהות היהודית של המדינה הצידה… כמו ילד שמתבייש במי שהוא כדי שלא יתרחקו ממנו או משהו כזה, ואז הוא עושה הכל כדי לרצות את ה”חברים” וכדי “להיות כמו כולם”… בבחינת ליצור יהודי “חדש” וכו… לתומכי זהות לא נראה לי צריך להרחיב על כך, אבל כאן אני מביא זאת בהקשר לקיום ה”מדינה”, הציונית, בהקשר לחדילת הקיום של התנועה הציונית הנוכחית, כחלק מהיישרת המבט לנוכח המציאות ולומר בצורה כנה שהציונות כתנועה לאומית נכשלה, או נכשלת כרגע, כל עוד לא יהיה זיהוי נכון של עצם העניין הזה, של עצם סיום קיומה הפנימי של ה”מדינה”, סיום קיומה של ישראל.1, באם רוצים שתהיה ישראל.2 והלאה…
.
ושוב, זה שהדבר הזה מתרחש במציאות זה לא משהו שאפשר לראותו בצורות “בולטות”… השמש תמשיך וממשיכה לזרוח, העניניים היומיומיים ישארו כפי שהם, כלומר במהות… ואנשים כלל לא ישימו את ליבם לכך משום שאלו תהליכים עמוקים ותת קרקעיים, מתחת לאדמה ולמודעות ה”רגילה” ( מלבד מצבים אישיים, או עד שהאדם נתקל בכך בהקשרים האינדיבידואליים שלו, אז תחדור או יכולה לחדור לתוכו ההבנה הזו, שיש פה משהו רחב ומקיף מעבר ל”טרדות היומיום” ושכבר לא ניתן לקרוא לישות הזו “מדינה” אלא “דמוי – מדינה” )… ולכן כל כך קשה לזהות את זה, לא בגלל אי המודעות לכך אלא בגלל אי המודעות לאי המודעות לכך…
דרך אגב, הקטע הזה של אי מודעות לאי המודעות תמיד מזכיר לי את הקטע הכל כך חכם של דונלד רמספלד, שהיה שר ההגנה בארצות הברית והיו לו גם תפיסות בכיוון אחר לגמרי ( פולרד למשל ), ורבים לעגו לו על אמרתו הזו אבל בעיניי זו כאמור אימרה בעלת מהות מאוד עמוקה – https://www.youtube.com/watch?v=REWeBzGuzCc
לדעתי כדאי שגם השוטרים יוחלפו בשוטרים וירטואלים
מתייחסים למדינה כאל משחק מחשב.