זכייה בשלטון לעומת גניבה שלו

שלום לכם.

כחודש לאחר השבעת ממשלת בנט, האבק מתחיל לשקוע והתמונה מתחילה להתבהר.
ההפתעה הגדולה שלאחר חילופי השלטון, היא ללא ספק ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.
אינני יודע מה מניע אותו ומהיכן הוא שואב את הכוחות הללו. ואולם כל הציפיות שנתניהו יעלם מן הנוף הפוליטי התבדו. ההפך הגמור קרה.
נתניהו מסתער על תפקידו האופוזיציוני כאילו אין מחר, הוא נותן לקואליציה ‘פייט’ שלא ציפתה לו ובאופן פרדוכסלי, מבטיח את הארכת ימי הממשלה.

כי הדבק היחיד שאיחד וייצר את החיבור הבלתי אפשרי של הממשלה הזו, היה שנאת נתניהו. וכשנתניהו לא הולך לשומקום אלא משכנע שהוא שם כדי להישאר ולחזור לשלטון, הוא מטיל את צילו על הקואליציה שתצופף שורות ותימנע בכל מחיר מזעזועים פנימיים.

אז מה בעצם הבעיה עם ממשלת בנט? במה היא שונה מממשלת נתניהו.

מול כל טענות הימין, עולה מכוון המשלה ותמכיה טענה שקשה להתמודד איתה – אתם הרי עשיתם את אותו הדבר.
אפשר כמובן למצוא הבדלים, אבל בסך הכל זה נכון. קשה לחשוב על קווי מדיניות בכל תחום, של ממשלת בנט, שעבור ממשלות הימין היו בבחינת יהרג ובל יעבור.

אלא שההבדל בין ממשלת נתניהו לממשלת בנט אינו במדיניות אלא במשהו שקדם לה.

נתניהו זכה בשלטון ואילו בנט – גנב אותו…

אתם מבינים?
מאז קום המדינה שולטות כאן אליטות לא נבחרות, שלטון ללא מצרים.
הן המשיכו לשלוט גם לאחר המהפך של 77 ועליית הליכוד לשלטון. שום דבר מהותי לא השתנה אז מלבד עניין מהותי אחד – הרוב היהודי, כלומר הציבור המסורתי בישראל, עולי המזרח – הליכודניקים כן… אלה שנתנו עכשיו לנתניהו 30 מנדטים – הרוב היהודי הזה, זכה ביכולת להביא גם הוא לידי ביטוי את ריבונותו של רוב העם במדינתו. כי השדה הפוליטי הוא המקום היחיד שבו יש בחירות, ולכן למרות שבכל צמתי הכח החשובים באמת, האליטות המשיכו לשלוט, היתה לו לרוב היהודי את כבשת הרש הקטנה והלא באמת משנה – היה לו את השלטון הפוליטי.

ואז החל הפוטש נגד המנהיג שלהם – נגד נתניהו.
והם, הליכודניקים, ראו בכך ניסיון לקחת מהם בכח את ריבונותם, ריבונות הרוב שהם מייצגים.
והם צדקו. ולאחר מסע חסר תקדים נגד מנהיגם, גוייס לבסוף נפתלי בנט, ובמיצג המפואר ביותר של גנבת דעת בדברי ימי הפוליטיקה הישראלית, סיים את הפוטש של האליטות, בגנבת שבעה מנדטים מהימין והעברתם לשמאל תמורת מינויו שלו לראשות הממשלה כשמאחוריו ששה מנדטים במקום 30 שבהם זכה נתניהו.

הרוב היהודי מרגיש שגנבו אותו באמצעות קולות הסרוגים. והוא צודק.

במקום ראש ממשלה שנבחר לשלטון
קיבלנו ראש ממשלה שגנב אותו.

יש אנשים שזה לא אכפת להם – והמשמעות היא שריבונות העם לא חשובה להם.

לאחרים לא אכפת מהרוב היהודי, הם מעדיפים את הברית עם השמאל.

מי שחושב כך טועה טעות חמורה. מהר מאוד יבינו בציונות הדתית, מי היה בעל הברית הטבעי שלהם.

להתראות מחר

במחשבים מסלול.