מתנחלי עמונה האהובים – מכתב למגורשי עמונה

מתנחלי עמונה האהובים.
אני מצדיע לכם!
את חטאי אני מזכיר היום. האמת – לא האמנתי שתאזרו כוחות להתייצב מול כל הכתישה המוכרת של עסקני ורבני המגזר, הכתישה הזו שסובבה את הסרוגים בגדרות כפר מימון, וששיתפה פעולה עם כל תהליכי הטרטור והחורבן בגבעת האולפנה ובמגרון וברמת גלעד – הכתישה שמוציאה את כל הרוח מהמפרשים, שמנמיכה את הנשמה, שמייאשת כל כך – כל הרוח השפלה הזו שהפכה כל בית יהודי בארץ ישראל לקוביית לגו, לעלה נידף ברוח.
כששמעתי שאתם דנים ב”פתרון” המוצע לכם – כלומר במקום גיליוטינה, הרעבה איטית מלווה בהשפלה עד לאותו סוף – פתרון למבוכה של הפוליטיקאים שלכם ותו לא, כששמעתי את הפוליטיקאים שלכם מסבירים שזה בעצם “הישג היסטורי” ואת הרבנים הכל כך מכובדים ששוב לא מצליחים להבין את התמונה הגדולה (כן – להבדיל מליוני הבדלות אבל כמו גדולי הרבנים אז) כבר היה לי ברור שאתם לא תעמדו בלחץ ותלכו על זה.
ופשוט עברתי לעסוק בקשקשת הרגילה, בפסל בכיכר, בקוד הלבוש בכנסת…
והנה לפני כמה דקות אני שומע שנשארתם בני חורין. שאתם לא מוכנים לשתף פעולה עם הרוע והטמטום הזה, שאתם מבינים שתמיד “הסדרה” כזו היא אישור לחוסר הלגיטימיות של עצם הקיום היהודי בכל מקום שהוא בארץ ישראל ושהמפלצת שהביאה עליכם את הדבר הזה לעולם לא תשבע מחורבנכם האישי אלא בדיוק להיפך. הבנתם שצריך להרוג את המפלצת – לא להאכיל אותה ואם נגזרה הגזרה, אז לפחות לא תתנדבו לרדת לה נח בגרון (ולפתור את העסקנים מאחריות).
ליבי יוצא אליכם. זוגות צעירים רגילים שמוצאים עצמם פתאום בודדים כל כך ו “הקיצוניים”.
אין ערוך לפועלכם ומי יודע כמה בתים הצלתם בהחלטתכם הכל כך קשה ואמיצה.
אינני יכול להציע לכם דבר בשעתכם הקשה מלבד שבועה אחת ברורה.
בי נשבעתי –
‘זהות’ בהנהגתי לא תשב שניה אחת בקואליציה שתהרוס ולו בית יהודי אחד בארץ ישראל – דוגמת עמונה.
אוהבכם ומעריצכם.
משה פייגלין