על שיטת השוברים וקצת פוליטיקה
י״ג בשבט ה׳תשע״ז (פברואר 9, 2017)
ח”כ מיכל רוזין תוקפת את שיטת השוברים בשם השוויון.
כלומר 2,000 ש”ח לחודש לכל תלמיד בעיירות הפיתוח (בדיוק כמו בתל אביב), מורים שמרוויחים יותר מבהיי-טק, הורים שבוחרים את הטוב ביותר לילדיהם –
את כל הגן עדן הזה מבקשת רוזין למנוע מהתלמידים בפריפריה – בשם השוויון.
זה פשוט מדהים כיצד מילת הקסם הזו “שוויון” מהלכת אימים על פוליטיקאים.
בשם השוויון הפכו את דרום תל אביב לגיהינום.
בשם השוויון הפכו את השירות הקרבי לבדיחה עצובה ואת ביטחון המדינה לזירה מגדרית.
בשם השוויון הפכו תומכי טרור מובהקים לח”כים נבחרים שאי אפשר לפוסלם.
אבל נחזור לחינוך.
אין יותר שוויוני משיטת השוברים.
אין יותר טוב לעניים מהשיטה הזו.
אבל השוויון מעניין אותם כשלג דאשתקד.
מה שהם באמת רוצים זה לא שוויון אלא שליטה.
אתם מבינים – בשיטת השוברים הכח עובר מהמדינה להורים – זה כל הסיפור.
השמאל הקיצוני רוצה יותר מדינה ופחות חירות.
יותר מנגנון ופחות אחריות אישית.
כי במנגנונים הוא שולט. שם לא צריך בחירות.
שמאל זה ריכוזיות וריכוזיות זה טוטאליטריזם.
ה”שוויון” שלהם
זה השוויון של סין,
השוויון של וונצואלה…
לעזאזל החינוך העיקר תזרימו עוד כסף.
(תקציב החינוך עלה בשנים האחרונות בעשרות אחוזים, מישהו מרגיש שרמת החינוך של ילדיו עלתה בעשרות אחוזים?)
לעזאזל החינוך – העיקר השוויון…
לעזאזל החינוך העיקר השליטה.
