פרשת במדבר
כ״ו באייר ה׳תשע״ו (יוני 3, 2016)
א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. (במדבר א)
רש”י כותב: “מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה”…
יש לנו אבא, והוא אוהב אותנו. “בנים אתם לה’ אלוקיכם”, הוא אומר לנו. תפנימו – אני אוהב אתכם, אני ‘סופר’ אתכם.
אבל בניו של הקב”ה, כשחזרו לארצם, החליטו שהם מסתדרים טוב יותר בלעדיו. הציונות הוציאה את אלוקים, את מימד הקודש, מהתמונה. ואנו נותרנו יתומים וכמהים לתחליף.
“ראש ממשלה בישראל לא יוכל לשרוד לאורך זמן אם הציבור הישראלי יחשוב שהוא מקלקל את מערכת היחסים המיוחדת עם ארה”ב.” (פרשן ynet – יצחק בן חורין – מפרשן מוושינגטון)
יש אצלנו מן מנהג מגונה שכזה, מאוד מגונה. מנהיג ישראל מיד כשנבחר, ממהר לרוץ לאבא שאימצנו בארה”ב, כדי להוכיח לעמו שאיננו יתום.
מי שחושב שהסיבה היא פרגמאטית – שמירה על הסיוע האמריקני, פשוט אינו מכיר את העובדות. עד מלחמת הניסים של ששת הימים, מנהיגינו מיעטו לבקר בארה”ב – אם בכלל. הנשיא המצרי, שמקבל סיוע דומה לזה שמקבלת ישראל – אינו מתכוון כלל לרוץ ולחון את פני אובמה מיד עם היבחרו. הסיבה לריצת נתניהו אל אובמה -כמו ריצת כל המנהיגים שלפניו- אינה הצרכים האמיתיים של ישראל, אלא הצרכים הפוליטיים של המנהיגים עצמם. בדמי הכיס שאנו מקבלים מאבא סאם – כבר מזמן אין לנו צורך.
גירוש מגוש קטיף הוציאה ישראל, מכיסה, סכום גדול פי עשרה מכל הסיוע השנתי מארה”ב. אנו מתעקשים לקבל את דמי הכיס הללו כדי לשמר את יחסי ההורות.
סוד נצחיותו של העם היהודי הוא הברית שכרת והעדות שהוא מעיד בעצם קיומו – על קיום ומלכות האל בעולמו. אבל הציונות בחרה לוותר על השחקן המרכזי בהוויה הישראלית. בחרנו להתייתם מאבינו שבשמיים. לכן כוחו של המנהיג התורן נמדד ביכולתו לשמר את האשליה כאילו יש לנו אבא אחר.
לכן רץ נתניהו לאובמה מיד כשנבחר.
