פרשת ויקהל - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 27/03/2024
מאמרים ופוסטים מהעבר פרשת השבוע

פרשת ויקהל

כ״ב באדר ה׳תשע״ה (מרץ 13, 2015)

פרשת ויקהל

א וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה’ לַעֲשֹׂת אֹתָם. ב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה’ כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. {פ}
שוב ושוב חוזרת ומשתלבת מצוות השבת בתוך מכלול מצוות המקדש. מה הקשר בין השנים?
בית המקדש הוא ארמון המלוכה. עניינו המלכת הבורא על עולמו. גם השבת עניינה הכרה במלכות ה’ על עולמו. “אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ”.
בצלם א-לוהים ברא ה’ את האדם. האדם דומה לבוראו. במה? ביכולת היצירה. האדם רואה בדמיונו מציאות שאינה קיימת ובורא אותה. את היכולת הזו אין לשום נפש חיה מלבד האדם. ציפור בונה קן. אבל הקן כבר צרוב ב”חומרה”. היא לעולם לא תיצור קן משולש או תתעקש לצובעו בצבעים פסיכדליים… האדם רואה בדמיונו מזלג עם חמש שיניים – משהו שלא היה מעולם, ומוליד אותו במציאות.
אלא שאז עשוי האדם – כפי שבד”כ קורה – להחליט שהוא לא רק ‘בצלם’, אלא שהוא הא-ל עצמו. הסכנה הזו רובצת דווקא לפתחן של תרבויות מפותחות. תרבויות שהולידו יצירות אדירות כמו מוצארט וצ’ייקובסקי. לכן באה השבת שבה אנו מצווים – היום לא יוצרים. ל”ט אבות המלאכה – אבות היצירה המושלמת הלא היא המקדש עצמו – אסורות עלינו. בכך אנו מעידים על הסדר הנכון. מי הבורא, אבי היצירה, ומי רק ‘בצלם’.
אגב – התרבות של מוצארט וצ’ייקובסקי ניסתה להשמיד את עם ישראל ולא בכדי. מי שהחליט כי הוא הבורא, כבר אינו יכול לחיות בעולם בו קיים העם המעיד על קיומו.
שבת שלום,

שתף את הפוסט:

השאר תגובה