שופינג במרקס אנד ספנסר

” חלמנו על מקום שבו ספר הספרים החדש ייכתב לקראת גאולת העולם, כי אתם הרי עם סגולה… היו לעולם ציפיות, וראו מה עשיתם”.
דיקן מכללת ספיר, פרופ’ צחור, מתאר בראיון למאיר עוזיאל כיצד
מסבירים עמיתיו מן האקדמיה האנגלית את הסיבה לשנאת ישראל שם.

יש כמובן את האנטישמיות הבסיסית. אחרי ככלות הכל – גירוש אנגליה קדם לגירוש ספרד בכ200 שנה. גם מקומם של עלילות הדם והטלאי הצהוב לא נפקד מן האיים הבריטיים. אבל שם באנגליה יש גם תרבות מפוארת ורומנטיקה תנכ”ית. גם הנאציזם וגם הציונות מצאו להן אוזן קשבת בבריטניה הגדולה. גם לינדברג וגם וינגייט, גם הצהרת בלפור וגם הספר הלבן.
בעיני רבים, אנגליה היא השפיץ של תרבות המערב. בדיוק בין אירופה לאמריקה, בדיוק המקום שבו אנו רוצים לראות את עצמנו, “מקום בין האומות” (” תחת השמש” – בגרסא העברית). זה לא סתם שהמתקפה הרוחנית המשמעותית ביותר על ההוויה הישראלית הנוכחית – באה משם. זה לא סתם שזה בא בעיקר מהאוניברסיטאות שם, שהאלוף דורון אלמוג כמעט ונעצר דווקא שם ושעל פוליטיקאי אחד מהליכוד… אסורה הכניסה לשם. “היו ציפיות וראו מה עשיתם” – אומרים לנו הבריטים, אם לא כתבתם לנו את ספר הספרים – אז אתם בעצם סתם קולוניאליסטים, כלומר אינכם מגדלור מוסרי לעמי תבל, מגדלור אליו נמשך הצד התנ”כי בתרבותנו, אתם הסרטון עצמו עליו התריע הצד האנטישמי.

מבחינת קברניטי ישראל – הפוליטיים והצבאיים, כל שנאמר עד כה זה סינית. הם לא ממש מבינים או מתעניינים בשורשי המציאות. בכלל – כל תרבות ה’פוסט’ עסוקה בתיאור המציאות וממש בורחת מכל ניסיון להבינה. בעולם שאין בו אלוהים אין מלכתחילה אפשרות כזו. אבל התוצאה של כל ה”סינית” הזו היא ש”מנהיגנו” חשים צורך אובססיווי לשמור את צינור הלגיטימיות מלונדון – פתוח. אין באמתחתה של ההנהגה הישראלית שום יסודות לכתיבת “ספר הספרים לעולם כולו” ולכן היא כפופה לסולמה הערכי של האקדמיה הבריטית. אם מציון לא יוצאת תורה, אזי יוצאת היא מבית הדין הבין לאומי בהאג ושם במערב הקריטריון לצדק הוא מאוד פשוט. במערב הצודק – הוא החלש.
אגב – במזרח המוסלמי זה בדיוק להיפך, הצודק הוא החזק. אבל עם המוסלמים הבריטים לא מתעסקים. הם מתעסקים – ובצדק – רק עם מי שמקבל על עצמו וביוזמתו את הסולם הערכי שלהם. מיד אחרי השואה היינו הכי חלשים וכך זכינו לשעת חסד נדירה שבה חולשתנו חפפה את צדקת דרישתנו. אבל את ה”לימון” הזה של השואה כבר סחטנו עד תום. “שהגרמנים והאוסטרים ייתנו לכם מדינה על חשבונם” – מסביר אחמדיניג’אד – “לא על חשבון הפלסטינים”. למי שלא בא לכאן בכדי לכתוב את ספר הספרים לעולם כולו, יש בעיה להתמודד עם הטיעון הזה.

אז קיבלנו על עצמנו את סולם הערכים של האקדמיה הבריטית – כלומר התרבות המערבית /נוצרית, החלש הוא הצודק (ממש כמו משיחם הצלוב) ולנו מותר להגיב רק מתוך חולשה – כלומר מתוך הגנה עצמית. בלקסיקון ההסברה הישראלי לא תמצאו לעולם את המושג זכותנו על הארץ, תמצאו רק את זכותנו להגנה עצמית. אם בכ”ז נתקוף, יקרה לנו מה שקרה לדורון אלמוג. לא נוכל לנחות לסוף שבוע באנגליה, לא יהיה יותר ‘שופינג’ במרקס אנד ספנסר, לא נוכל לשכוח לרגע מי אנחנו, נישאר תקועים עם עצמנו.

לכן כל הפתרונות הפשוטים והטבעיים לירי מעזה, נדחים על הסף. הפסקת החשמל או הדלק בלתי אפשרית משום שמשמעה ענישת אוכלוסיה לא לוחמת. לנו כזכור מותר להילחם רק מתוך חולשה – כלומר במי שמחזיק נשק ביד. מובן שהפגזה או כל הפעלת כח צבאי שעלול לפגוע באזרחים, יורדת גם היא מעל הפרק. כזכור, כל פקשוש קטן ופגיעה באזרחים עלול להוביל לקשה מכל – לא ניתן יהיה לעשות שופינג במרקס אנד ספנסר. האמת היא שהמציאות מטורפת עוד הרבה יותר – אנחנו פשוט מזרימים להם כסף מזומן בכדי שיפגיזו את אשקלון. כי אם לא ניתן, הם יפגיזו גם את תל אביב, והרי למנהיגות הישראלית אין אפשרות להישאר בשלטון כשתל אביב מופגזת, מצד שני חייבים לשמור על נתיב פתוח ל…מרקס אנד ספנסר – אז נשלם…

בינתיים נותרו לנו שתי אפשרויות לתמרן בין שדרות הבוערת לבין מרקס אנד ספנסר ובכל זאת להישאר בשלטון. האחת היא למגן עצמנו עד כלות. את זה הבריטים מרשים. אבל נראה שהעניין הזה מתחיל למצות את עצמו. לבנות רבי קומות למטה אל מעמקי האדמה – זה פשוט יקר מדי. מאידך – הגבהת גדר ההפרדה לגובה שיוט הקסאמים מהווה אתגר הנדסי שעוד לא נמצא לו פתרון. למזלנו, עיקרון ההגנה העצמית משאיר עוד אפשרות שבדוחק רב עשויה לקבל את אישורה של בריטניה הגדולה. צריך לתפוס את היורים בשעת מעשה. הבעיה היא שלשם כך צריך לשלוח את הבנים אל התופת שנוצרה שם מאז שגרשנו משם את המתנחלים.
רבים אמנם יהרגו, אבל הדרך תישאר פתוחה – אל מרקס אנד ספנסר.