תחושה קשה של אי שוויון בפני החוק אופפת את ההוויה הישראלית

תחושה קשה של אי שוויון בפני החוק אופפת את ההוויה הישראלית.
מחד, התעמרות במי שנתפס כקורא תיגר על המערכת – עינויים, התעקשות לפתוח תיקי הרשעה בלתי סבירים, הגשת ערעור על זיכויים, גיוס עורכי דין חיצוניים על מנת להשיג הרשעה בכל מחיר ועוד ועוד.
ומנגד, כשמדובר ביקירי המערכת, כמו היועמ”ש או פרקליטת מחוז תל אביב, נסגרים התיקים במהירות בתירוץ של חוסר ביסוס ראייתי ושלל מונחים ‘מקצועיים’ מסוג זה.
עקרון השוויון בפני החוק לא יכול להיות מיושם, כשאין סמכות חיצונית שכולם מחוייבים לה.
“מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם”(ויקרא כ”ד כ”ב)
בלי “אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם” לא יכול להיות באמת “מִשְׁפַּט אֶחָד”.
בלי א-לוהים, החוק אינו אלא קרדום עבור אלו שבידם הוא מופקד.
פושע קטן – עובר על החוק.
פושע בינוני – עוקף את החוק.
פושע גדול – משתמש בחוק.
אין משפט אחד, בלי א-לוהים.