05/07/2022 – ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ב

מדוע הימין לא מסוגל לשלוט?

19 תגובה

image_print
הדפס

‘יד-ושם’, היה המקום שבו בחר ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, לעצור, קודם שנכנס למשרדו החדש.
ויש בכך סמליות רבה.
לפיד הוא התוצר והמייצג המובהק והמדוייק ביותר, של הישראליות חסרת הייעוד. ישראליות הכאן והעכשיו – ישראליות הטלוויזיה.

‘יד ושם’ הוא “בית המקדש” של הישראליות הזו.

השואה סיפקה למדינת ישראל הצעירה את התירוץ האולטימטיבי להתחמקות משאלת מטרת קיומה.
במקום להתמודד עם שאלת ה ‘למה’ – למה הקמנו מדינה – שאלה שכמובן חושפת מיד את פערי ההשקפה הגדולים בתוככי החברה, הלכה ישראל על שאלה קלה הרבה יותר – שאלת ה ‘למה לא’…
למה הקמנו מדינה? כי תראו מה קרה כש לא היתה לנו כזו…

כלומר ‘יד ושם’ שימש תמיד כנקודת מפלט משאלות היסוד, מפלט משאלות בכלל.

לפיד אינו ראש ממשלה המייצג תוכן. לפיד הוא ראש ממשלה המייצג צורה בלבד. טבעי היה כי נקודת המוצא הסמלית שבחר לכהונתו, היתה המקום שמתחת לכל ויכוח, המקום בו הצורה מנצחת בקלות את התוכן.

קיצור תולדות הימין והשמאל הישראליים

אבל הציונות קמה לפני השואה. אמנם גם הרצל וגם ז’בוטינסקי, כיאה לאנשי חזון, הבינו היטב את הסכנה האורבת לעם היהודי והתריעו מפניה, ואולם ההגות הציונית לא ביססה את שיבת ציון על יסודות הביטחון. הציונות לא נתפסה כגלגל הצלה (זמני) אלא כבשורה.

מהי אם כן בשורת הציונות?

ליהדות המאמינה, לא היה צורך להתלבט. הציונות עבורם היתה המשכה הישיר של תקוות כל הדורות. שיבת ציון אינה אלא התגשמותו המופלאה של חזון הנביאים. אמנם רבים מקרב השבים אינם יהודים מאמינים – ורבים עוד יותר מקרב מנהיגי הציונות, “דבר אין להם עם הדת” – ואולם חזקה על ריבונו של עולם, שאם בחר להשיב את עמו מתוך תודעה שאינה אמונית, יש לכך מן הסתם סיבה ובהמשך ישובו כולם בתשובה והכל יבוא על מקומו בשלום. ההוגה הבולט שירד לעומקם של התהליכים והסביר את הדיאלקטיקה שבין המשיחיות הדתית לחילונית, היה כמובן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל, שהגותו משמשת עד היום יסוד לציונות הדתית.

הראי”ה קוק זצ”ל

על העליה (הציונית) הראשונה, נמנו בעיקר יהודים מאמינים ומסורתיים והם שהיוו את רובו של גרעין המושבות שהלך והתפתח. אמנות היסוד של פתח תקווה, רחובות, ראשון לציון, מזכרת בתיה ורוב מושבות התקופה, לא היו עוברות כיום את מבחן בג”צ. שמירת השבת והכשרות בפרהסיה היתה ברורה מאליה, ולעיתים גם שמירת השמיטה.

בניגוד להיסטוריה הציונית הרשמית, שמיקדה את הזרקאור במושבות החלוצים וקיבוצי העליות המאוחרות יותר,  ה”דתיים” שקדמו להם, הם שיצרו את תשתית היישוב ו”בנו” את הארץ… 

בחלוקה סיטגמטית גסה ומאוד לא מדוייקת, אפשר לומר שה”דתיים” הם שבנו את הארץ אבל ה”חילוניים”. הם שבנו את המדינה.

הרצל, שבנה את התשתית המדינית ללאומיות היהודית, הסכים לוותר על הארץ לטובת מקלט זמני באוגנדה, ואילו דווקא נציגי הניצולים מפוגרום קישינייב (בקונגרס הציוני השישי – 1903) התיישבו על הרצפה ולא הסכימו לשמוע על כך.

לחזון שיבת העם היהודי אל המרחב הגיאו פוליטי – כלומר אל ריבונות עצמאית בארצו – ולמעשה, אל ההיסטוריה –  לרעיון הזה לא היו גייסות של ממש, אלמלא הקשר האמוני אל ארץ ישראל דווקא. 

אתוסים סותרים

כך קמה המדינה הציונית על יסוד שני אתוסים סותרים. רוב העולים, הגיעו מתוך תודעה אמונית, ואולם רוב המנהיגים, פעלו מתוך תודעה הרואה בציונות את ה”אפליקציה היהודית של הנאורות”. לדידם, מטרת הציונות היתה לצרף את עם ישראל אל משפחת העמים הנאורה, באמצעות הקמת מדינת לאום מודרנית, הדוחקת כשאר העמים הנאורים, את האל, אל מרחב מוגדר (פרטי ודתי) שמחוץ להוויה הציבורית פוליטית. “לא ניתן לאנשי הדת שלנו ולו את ההזדמנות הקטנה ביותר להגשים את שאיפותיהם. נגביל אותם למקדשים, כפי שנגביל את צבא הקבע לקסרקטינים” – כתב הרצל.

הסתירה הזו מוסיפה להתקיים גם כיום. רוב הציבור היהודי בישראל – ‘הרוב היהודי’ – הוא לאומי/מסורתי, ואולם רוב ההנהגה בכל מוקדי הכח שאינם נבחרים, (משפט, אקדמיה, ביטחון, הסתדרות, תרבות, פקידות, ביטחון, כלכלה – ועוד) פועלת מתוך תפיסה אזרחית הדוחקת את האמונה אל המרחב הפרטי בלבד (ה”קסרקטינים”).

היכן הימין והשמאל בתוך כל זה? 

בדר”כ נטו המאמינים הציוניים אל ז’בוטינסקי והרוויזיוניסטים. רעיון הלאום, התיישב יותר על ליבו של היהודי המאמין מאשר הרעיונות הקוסמופוליטיים. העמדת הזהות הלאומית קודם לזהות האוניברסלית, קרובה הרבה יותר לתפיסה האמונית היהודית.

זאב ז’בוטינסקי

ואולם חשוב לזכור, כי ז’בוטינסקי עצמו היה אתיאיסט. רעיונותיו לא באו מתוך אמונה אלא היו חלק מהספקטרום האידאולוגי של עידן הנאורות בתקופתו.

גם ז’בוטינסקי ביקש לאזרח את העם היהודי. גם עבורו היתה הציונות מכשיר לטרנספורמציה, מעם נבדל, לעם שהוא חלק ממשפחת הלאומים החילוניים הגאה – עם מאפייניו המיוחדים של העם היהודי.

בימים בהם הגה את רעיונותיו, פאשיזם לא היה בהכרח מילת גנאי. “אני פאשיסטאן’ אמר אבא אחימאיר הרוויזיוניסט. 

אם עבור ברל כצנלסון ודוד בן גוריון, התוכן ללאומיות הישראלית החילונית החדשה צריך היה להיות סוציאליסטי וקוסמופוליטי, כלומר הדגל האדום,

הרי שעבור ז’בוטינסקי, התוכן ללאומיות החילונית החדשה של היהודים, צריך לעבור דרך ההדר הלאומי, הצבאיות והחולצות החומות.

כך נולדו הימין והשמאל הישראליים, כשתי ידיה של הלאומיות החילונית היהודית החדשה.

ואולם לימין אירעה תאונה קשה…

לא, אינני מתכוון ל’סזון’ ולאלטלנה. ה”תאונה” לא היתה נצחון מפלגות השמאל שהובילו לבסוף את הקמת המדינה ורדפו עד חורמה את יריביהם שמימין.

ה”תאונה” שאני מתכוון אליה היא תאונה אידאולוגית. מלחמת העולם השניה שירטטה באופן ברור את האידאולוגיות הלגטימיות של הנאורות ואת אילו שיצאו מן המרחב הלגטימי.

מבין ארבעת ה”דתות” החילוניות החדשות, שנועדו ליצוק משמעות בעולם הנאור שנותר ללא אל – ‘דמוקרטיה’, ‘קומוניזם’, ‘פאשיזם’ ו ‘נאציזם’ – שתים נעלמו כלא היו מן המרחב הלגטימי.

הימין הישראלי שבמקורו נשען על סוג של פאשיזם רך, פאשיזם רומנטי והומאני, נותר ללא אידאולוגיה…

ל”תאונה” הזו לא היו השלכות מרחיקות לכת, שכן עד 1977, הימין ממילא היה באופוזיציה, ומן העמדה הזו, די לומר למה אתה מתנגד. האידאולוגיה של הימין, היתה ‘רק לא שמאל’…

הימין לא מסוגל לשלוט

ואולם משחל המהפך, התברר עד מהרה שהימין לא מסוגל לשלוט.

 הסיבה לפיק הברכיים המפורסם הזה הנמשך עד ימינו, אינה נעוצה בכישרון המעשה, אלא ביסוד האדנות שאינו מתקיים אצל מי שרגליו אינן נטועות בהשקפת עולם ואידאולוגיה ברורה. בגין מיהר להציב לצידו את משה דיין ואת עזר ויצמן, ובהמשך מסר את כל חצי האי סיני למצרים והחריב את כל היישובים שעליו, לטובת החזון היחיד שהיה בנמצא – 

חזונו של השמאל…

פינוי חבל ימית

חזרה אל ימינו

מים רבים זרמו בירדן מאז אותו מהפך, שהתברר במידה רבה כמחילת הארנבון של אליס – זו המחזירה אותך לנקודת הראשית.

מלבד שינויים במבנה הכלכלה, התברר כי אין לימין דרך סדורה כאלטרנטיבה של ממש להובלת הציונות. 

ואילו השמאל, שאיבד את השלטון, הלך והקצין מתוך מטרה להפוך בכל מחיר את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. הקצוות הקיצוניים ביותר של שנות ה 50 וה 60 – אורי אבנרי, חוג מצפן, ודומיהם, הפכו מעתה ל’מיינסטרים’ של השמאל הישראלי. מהשמאל הציוני שהקים את גוש קטיף, את ימית, את אופירה (שארם א שיח)  ומרום גולן, לא נותר דבר.  חורבן ההתנחלויות שמסמלות את החיבור שבין הזהות היהודית ללאומיות היהודית – הפך למדיניות המעשית היחידה של השמאל.

כך, ברגע שהצליח ב 1992 להחזיר לידיו את השלטון, מיהר השמאל הישראלי להכיר באש”פ להכניס אל ליבה התנ”כי של ארץ ישראל את ערפאת ולוחמיו, לחמשם בנשק, ולמסור לידיהם את האחיזה בלב הארץ.

 “אוסלו לא נועד להביא שלום” – הסביר בערוב ימיו אדריכל ההסכם, ד”ר רון פונדק – “הוא נועד לייצר ישראליות של המדינה, במקום ייהוד שלה”.

תהליך אוסלו לווה בשטיפת מוח מתואמת מכל מוקדי הכח ה”נאורים”, מה שהפך עד ימינו, את ההתנגדות הגלויה לתהליך, לבלתי לגטימית. ואולם שני עשורים של שפך דמים גובר, ושל התפקחות מחזיונות המזרח התיכון החדש של שמעון פרס, החזירו את הציבור לבחור במפלגות הימין למרות חוסר הדרך והכוון שלו. 

הימין שהחריב את סיני ויישוביו, השמאל שהביא את אוסלו, והימין שהחריב את גוש קטיף מצאו עצמם יחדיו במקום חסר אידאולוגיה וכוון. זו של השמאל קרסה, וזו של הימין מעולם לא ממש היתה…

גם בתחום הכלכלי התכנסו הקצוות אל איזו מציאות סוציאל קפיטליסטית לא ברורה – וההבדלים החיצוניים ביניהם הפכו לדקיקים בעליל.

ההבדל האמיתי שבין השמאל והימין

ואולם בשנה האחרונה הורם המסך מעל ההבדל האמיתי והעמוק שבין הגושים.

לא האידאולוגיה, (שלא באמת קיימת) היא שמבדילה בין המחנות, מה שמבדיל ביניהם הוא הזהות היהודית. לא ימין אידאולוגי מתייצב מצד אחד של המפה, אלא הרוב היהודי שמבקש לשמר את זהותה היהודית של מדינתו.

מנגד – לא מתייצב שמאל אידאולוגי, אלא מיעוט ‘כל אזרחיה’, שמבקש למסמס ולאיין את הזהות היהודית ולהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.

משהצליח מיעוט ‘כל אזרחיה’, להונות ולחמוס לעצמו את השלטון באמצעות הונאת נפתלי בנט ומפלגתו ‘ימינה’, טעמה ישראל במשך שנה את טעמה המר של מדינת כל אזרחיה. הזעזוע שפקד את הרוב היהודי, ליכד את שורות האופוזיציה, והביא לנפילת ממשלת בנט ועליית ראש ממשלת המעבר – ממשלת לפיד.

לפיד נכנס אם כן לתפקידו חף מכל אידאולוגיה. לא משמאל ולא מימין. הסוס האידאולוגי היחיד שעל גביו רכב אל הצלחתו המסחררת היה שנאת החרדים (“שוויון בנטל”).

מדינת הלאום של העם היהודי, מדינת ישראל של לפיד, ניצבת כיום מול שוקת אידאולוגית מרוסקת. הלאומיות החילונית כבר אינה מייצרת צידוק וחזון. כל שנותר הוא לשוב ולנסות לשאוב את ה’צדק’ הזה, מן הבאר השבורה –  מן המקום שבו הצורה מנצחת בקלות את התוכן.

‘יד ושם’.

לפיד הוא בן לניצול שואה. אי אפשר לומר שהשואה לא מקננת בלבבו. אבל לפיד הוא גם מר טלוויזיה. אשף התקשורת והספינים. למציאות שמחוץ למסך אין עבורו כל משמעות.

מה שעניין את לפיד כשהלך ל’יד ושם’, לא היה איזה לקח או משמעות, שאותם עליו לקחת אל משרד ראש הממשלה.

מה שעניין אותו היה לעטוף בהוד קדושת הנספים את הריקנות הגדולה שאותה הפך לעיקרון.

איך ניתן לחזור לשלטון באמת

מערכת הבחירות המתקרבת היא מערכה הרת גורל.

שתי סכנות אורבות לפתחה של המדינה היהודית.

הראשונה, היא שהרוב היהודי המכונה ‘גוש הימין’ לא יצליח להרכיב ממשלה ויתפתה להקמת ממשלת אחדות,  או חמור הרבה יותר, ממשלה הנסמכת על המפלגות הערביות שאינן מכירות במדינת ישראל כמדינה יהודית.

ברור כי במקרה כזה לא ניתן יהיה לבצע שום שינוי הכרחי שיוציא את ישראל מן המשבר הפוליטי, ויאפשר לה להתמודד עם המשבר הכלכלי והמשבר הביטחוני המתקרבים אלינו בטוחות.

הסכנה השניה, והחמורה אפילו יותר, היא שהרוב היהודי, כן יצליח להרכיב ממשלה, אך שוב יאחז אותו פיק ברכיים, ושוב יהווה הימין המחזיק בשלטון הפוליטי, חותמת גומי למדיניות השמאל ולמוקדי הכח שלו. כל חברי הכנסת של הליכוד, מודים כיום בפה מלא, שבמקרה שכזה, עדיף לימין שיישאר באופוזיציה.

בכדי למנוע את הסכנה הראשונה, חייב כל אזרח ישראלי, הרואה עצמו חלק מהרוב היהודי – חייב כל מצביע שרוצה לשמר את המדינה היהודית גם עבור הדורות הבאים – לצאת ולהצביע. אין לנו יותר את הפרווילגיה להישאר בבית ביום הבחירות.

ואולם בכדי למנוע את הסכנה השניה, נדרש שינוי ‘דיסקט’ בהנהגת הימין. הימין הישראלי צריך להבין מה הוא בדיוק מייצג והיכן נמצאת המערכה. המושג ימין הוא שם קוד לזהות היהודית. קו המערכה סובב סביב שאלת היסוד – מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה וערבייה.

כאן נטושה המערכה ומכאן נגזרים הקרבות השונים. בחינוך, בתרבות, בכלכלה, בהתיישבות – על הכל חופפת שאלת הזהות. 

משיבין הימין את מה ואת מי הוא מייצג, יוכל הימין לנסח אידאולוגיה וקוי מדיניות בכל שטחי החיים (כמו ספר המצע של זהות), וחמוש באידאולוגיה ובמצע הזה, לשלוט באמת.

image_print
4.6 35 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
19 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
D G
D G
23 days ago

הימין לא מסוגל לשלוט ,,, כי הוא מתעסק ברכילות ארכיאולוגית … דוגמא: אי אפשר להזכיר את מירב מיכאלי מבלי להכנס לחבטות בנושא קסטנר… ועוד,,,

D G
D G
23 days ago

הימין לא מסוגל לשלוט כי הוא הוא מתעסק בסמלים, ברטוריקב גבוהה וחוסר תחכום. … כל השלושה לא יובילו אותו שלטון,

שרון
שרון
29 days ago

הכל נכון ברמת הסיפור הלוקאלי , המטעה שמשרת את אסטרטגיית ”הפרד וכבוש” שמופעלת עלינו עשרות בשנים , ” הימין ” לא מסוגל באמת לשלוט כי הכל נשלט מבחוץ עי” כוחות הרשע הגלובל – ליסטים – רוצחים , ביבי לא היה סתם חותמת גומי של ” השמאל ” אלא עושה דברם של ”אדוני הרשע הגלובלים ”ובגלל שהוא הכי טוב בשבילם כ”וואסל המקומי” הוא היה ראש הממשלה שהיה בתפקיד הכי הרבה , זאת כי במלאכת הכישוף והיהפנוט של תמימי הרוב היהודי הוא אלוף העולם במשקל כבד , ולכן הממוניים מחזירים אותו חזרה , אחרי הפוגה קצרה שתפקידה היה ללכד יותר את השורות ”לעת קץ” מאחרי ”החלילן” מס’ 1 , אז מה בכל זאת ההבדל בין ” הימין” והשמאל ” ? התשובה היא ש”השליטים הגלובל -ליסטים-רוצחים עובדים כבר לפחות 20 שנים כנגד אזרחי מדינות ה”מערב ” בעיקר עם השוט הפרוגרסיבי , ולכן ” ממשלת בובות שמאל- כל אזרחיה ” היא למלכתחילה בריצה בכיוון הזה,אבל אלייה וקוץ בה , כי העם הרוב היהודי ממש לא שם , ואז בא הפתרון , לשלוט באמצעות ממשלת בובות ”הימין” , באמצעות בגידה בפועל באידאולוגית המדינה היהודית , אז הבוגד בוטן עשה את זה מהמקפצה , והבוגד מילובסקי ניתאי , עושה מזימותיו בסתר” יֵשֵׁ֤ב בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ׃” ואויב חזק ומתוחכם שמתחזה לאוהב , הוא מסוכן 777 מונים מאויב חלש וטיפש
אוי לי למה הלכתי לתמוך בביבי בהפגנות , ונפלתי למלכודת ההפרד וכבוש של הרשעים . התכנית ”יצאת צדיק ” בעריצי השקר זה הפיילוט של מה שעשו לנו פה עם תיקי האלפים , כמו ש”העריצי” דואגים להראות לנו את כל הגנבים והנוכלים הקטנים , כדי שלא נשים לב לפושעים העצומים שהם הבעלים שלהם , כך הפקת ”תיקי האלפים ” הביאה לנו כתב אישום הזוי שלא מחזיק כלום ואין בו כלום חוץ מאולי ריח רע , כדי שלא נראה את הפשע והבגידה העצומים , בשביל הרוב היהודי ביבי יהיה דרייפוס , ובשביל ”כל אזרחיה ” ענף להתלות בו (הם רגילים להתלות בענפים רקובים) , תוך שנגררים להגברת קיטוב עצום בעם של כן ביבי לא ביבי כאשר גם אנשים שהם לא ”כל אזרחיה ” נסחפים למחנה ”רק לא” ,עשו על עם ישראל תרגיל בחמש אצבעות של הפרד וכבוש -divide and conquerאנחנו בדיוק בפח יקוש אליו כיוונו אותנו הרשעים לביצוע תכניותיהם בהם כבר העלו הילוך ,עם ישראל עורו !

עמית
עמית
29 days ago

הפוך משה הפוך.
הערצת הגנרלים של מרבית מנהיגי ה”ימין”, שנובעת מהמיליטריזם הפולני הרומנטי, גורמת לכניעתם לגנרלים, כשהם נבחרים לשלטון. לכן לדעתי התקלה של ה”ימין” נובעת מתחילתו ולא קשורה למלחמת העולם השניה.
כשמנהיגי גוש אמונים ורבני הציונות הדתית דחו את תוכניותיהם של אורי מילשטיין ואמציה חן, הם למעשה הודיעו, שאין להם חלופה אמיתית לסמול.

זו ארצנו?
זו ארצנו?
30 days ago

ערוץ 14, משקף את השינוי התודעתי העמוק בתפיסה הלאומית.
מבלי משים, מחוסר הבנה בסיסית את עצמו, דואג לאייש בכל פנל נציג ערבי.
להציגו, כמרכיב אימננטי במגזריות היהודית. כחלק מ״העם״ והישראליות ששינתה את פניה.
הופכים את הערבי לשותף טבעי להוויית המדינה היהודית ועיצובה.
אחרי 4000 שנה של עם לבדד ישכון, מצרפים להיסטוריה היהודית את הפלסטיני. מעתה ועד עולם.
הערוצים מוצפים בכתבים פלסטינים.
כאחד היהודים, משיאים עצות. כאילו מדינתם היא ועתיד היהודים בה, עתידם.
כך, מספיגים את התודעה הלאומית ברעיון המהפכני, שהפלסטיני והיהודי נועדו לחיות יחד. כעם ישראלי אחד.
גזירת גורל שנקבעה בניגוד לברית האל ואברהם.
הפכנו אותם לחלק משבטי ישראל.
וזאת, למרות שעתידם, תלוי בחורבננו. קיומם בנגב ובגליל מחייב את נסיגתנו משם. כמו בעזה עכו לוד וירושלים. שעל אחר שעל.
העיניים של המגישים היהודים נוצצות כאשר הם מציגים בגאווה פלסטיני ״ציוני״ שמתגייס לצהל ומשתלב במוסדות המדינה.
עיניהם נוצצות למראה חזון המדינה הדו לאומית שקורם עור וגידים באולפנים.
האם העורך הימני, מבצע פעילות חשיבה או שהוא מדקלם ססמאות פרוגרסיביות ששוטפות את המערב המתאבד?
תומכים בגיוסם לצהל, עד יגיע יום ויזעקו ״מי נתן להם רובים״?
מסתבר, שאכן, אין הבדל בין ימין לשמאל, את כולם נשא הרוח, את כולם סחף ה״אור״.
צועדים בעיוורון, אחרי החלילן הפרוגרסיבי.
הססמה שמהדהדת בראשם – שילוב, שילוב ושילוב.
שילוב חברתי, שילוב תקשורתי, שוחד תקציבי וסחר בזכויות ריבון.
היהודים, חולמים להשיג בדרך מיזוג הלאומים – שקט ומשילות.
שוחד, זכויות ותקציב בתמורה לאי אלימות ושקט.
יש גיור כהלכה ויש גיור פרוגרסיבי.
הגיור הפרוגרסיבי נושא את השם המקודש, זכויות אזרח. התאזרחת – התגיירת. הצטרפת לעם היושב בציון.
במהות, אין כל הבדל בין שילוב כהלכה לגיור כהלכה.
במדינתנו הדמוקרטית, תעודת זהות תצרף כל ערבי לישראל. ישראל הוא יעקב. ישראל היא עם ישראל.
ישראל בדרכה של אירופה הדמוקרטית, להפוך פקיסטנים להולנדים.
עם הנצח מוחק את עצמו.
חבר הכנסת גדי אברקן אמר משפט מופלא.
״בתי הקברות הצבאיים, גדושים מצבות של בנים אהובים שהקריבו את חייהם בעבור המדינה היהודית
ולא!!! בעבור הדמוקרטיה.״
תרשמו את זה.
זו מהות הציונות ומה שמבדיל את ישראל והחברה היהודית, מכל מדינות העולם ״הנאור״.

ישראלית חסרת ייעוד
ישראלית חסרת ייעוד
30 days ago

אדוני הכותב, מן הראוי לשים קישורים עם הוכחות לחלק מהטענות שאתה מצהיר על העליה הראשונה לדוגמא (מעבר לעליית החסידים מאיפה לך שהיהודים שעלו היו מאמינים?), המאמר כתוב גבוהה גבוהה אך חלול ברמתו האקדמית ללא אסמכתאות אשר מוכיחות את טענותייך.

מירי
מירי
30 days ago

רק עכשיו ירד לי האסימון, אחרי כל השנים שבהן הלכוד מכר בנזיד עדשים את בכורתנו. תודה על המאמר.

יניב דהרי
יניב דהרי
30 days ago

כותב פייגלין :
” השואה סיפקה למדינת ישראל הצעירה את התירוץ האולטימטיבי להתחמקות משאלת מטרת קיומה “.

אתה טועה מר פייגלין , מלחמת העולם השנייה פרצה שישים שנה אחרי ראשית הציונות לכן הארועים שהתרחשו במהלך המלחמה לא הם הסיבה להגחתה של הציונות לאוויר העולם. הציונים הראשונים הם למעשה דוברי אידיש דתיים קנאים אורתודוקסים שמרדו בעולם הדתי שלתוכו הם נולדו וכל שאיפתם היתה להצטרף לעידן המודרני הנאור הדמוקרטי על כל ערכיו הליברלים הומניסטיים. האפשרות להגר לצפון אמריקה כפי שאידישקאים רבים עשו הרתיע את הציונים כיוון שהם חששו מהיטמעות בתוך האוקיאנוס הנוצרי בצפון אמריקה לכן הפיתרון שלהם לחשש הזה היה הקמת מדינת אידישקאים שתחתור להיות חלק מהעולם המערבי ושתאמץ את כל ערכיו של העידן המודרני. ערכים שהם ליברליזם , זכויות אדם , זכויות אזרח. הרעיון הזה של הקמת מדינה אידישקאית שתיהיה חלק מהעולם המערבי מבטל את החשש מאובדן הזהות האידישקאית. ראוי לציין כאן שבמשך ארבעים שנות הגירה ממזרח אירופה לצפון אמריקה היגרו מיליוני אידישקאים לצפון אמריקה ללא שום חשש מאובדן זהות.

Last edited 30 days ago by יניב דהרי
משה
משה
30 days ago

לא ממש קראת.

ירון
ירון
30 days ago

אתה מייצר לעצמך מציאות חדשה לגמרי, אל תתאמץ העם מכיר בעובדות…
כל הנסיון שלך להדביק את עולי אירופה לחלוציות מופרך מיסודו, עוד הרבה לפני העליה מאירופה והאידשקי שאתה מכבס כאן , חיו בישראל מאה שנה קודם עולים רבים ממדינות ערב בעיקר גרו בירושלים חלקם צפת טבריה , הם לא אהבו את החסידים שהחלו להופיע בארץ ולו בגלל לבושם ושפתם , לכן מרביתם תפסו את מושבם בעיר צפת , הוותיקים הירושלמים חלקם ממרוקו ספרד סוריה בגדד הם החלוצים האמיתיים הם תחילת הציונות, נקודה!
כל משכתבי ההסטוריה למינהם אובם יוצאי אירופה משכנעים רק את עצמם ומגבירים את הקיטוב בעם, לא נשכח כיצד נהגו מפאי בעולי צפון אפריקה וזה גם לא יסלח לעולם בדיוק כמו שהשואה עוברת מדור לדור

יניב דהרי
יניב דהרי
29 days ago
Reply to  ירון

גם אם אתה צודק בטענתך שיהודים מארצות ערב הגיעו לכאן לפני אנשי העלייה הראשונה , מה שבטוח הוא שהם לא הגיעו לכאן כדי להקים מדינה ריבונית שמרבית תושביה יהיו יהודים. הם פשוט קיבלו את המרות של העותומנים ולא עלה בדעתם הרעיון של הקמת מדינה בעלת אוהב יהודי.

שמעון
שמעון
30 days ago

עלה והצלח משה פייגלין הלואי ותצליח בפריימריז בליכוד…לדעתי צריכים עוד הרבה אנשים כמוך להתברג בתוך הליכוד…למשל איתמר בן גביר צריך אף הוא להתברג בתוך הליכוד…כדי לנקות את הליכוד משמאלנים סמויים או ימניים פחדנים….

עומר כשר
עומר כשר
30 days ago

משה היקר,
מאמר מרתק כרגיל. עם זאת חסרה לי בו נקודה שלטעמי יש להבהירה.
איך השמאל ש”בנו את המדינה” כלשונך הפך למחריב ההתנחלויות?
התשובה היא שחזונם היה ונותר אותו החזון, להיות חלק ממשפחת העמים. בתחילה חשבו שעל ידי התיישבות וביטחון יגיעו לכך. משהתבדו, פנו למיסמוס המרכיב היהודי שבמדינה.

משה
משה
30 days ago

צודק. כתבתי על כך בעבר.

בן ישראל
בן ישראל
30 days ago

הלוואי ונראה אותך בכנסת הבאה! וכן המחנה השמרני חייב לצאת להצביע בהמוניו

ירוחם גולדשטיין
ירוחם גולדשטיין
1 month ago

לצערי נראה לי שרעיונות יהודים לא יכולים לשכון בתוך מבנה מדיני שסותר אותו זה מפריע לו להיות רציני ואופרטיבי
מבנהו הדמוקרטי של הכנסת הוא אנטי טזה לרעינות היהודים שאתה רוצה להרים

משה
משה
30 days ago

מן חוש הומור שכזה של השוכן במרומים. כולנו יודעים מהיכן צמח המשיח.

עמית
עמית
29 days ago

אז למה הסמול, שמתנגד לדמוס(עם) היהודי, שיתק את הכנסת ותומך בבירוקרטיה ולא בדמוקרטיה??
נפלתי בנט, יהיר לפיד וגנץ ידועים בנוכחותם הדלה בכנסת.

מדוע טייחו ארגוני הנשים, הפרקליטות והתקשורת, את פרשיית הסרסור בסוהרות? מדוע על אירוע טכני – בריחת האסירים, קמה וועדת חקירה, ועל אירוע טקטוני – שימוש בחיילות חובה כשפחות מין בפקודה, למחבלים הכלואים בגין רצח יהודים – מדוע על כך כולם ניסו במשך שנים לעבור לסדר היום? התשובה היא, כדי שהמאמר ‘פילגש בגלבוע’ – לא ייכתב…
זוועת הסרסור בסוהרות – כלומר השימוש בחיילות יהודיות שהתגייסו לשירות חובה, כצעצועי מין לסיפוק תאוותיהם של מחבלים רוצחי יהודים הכלואים בכלא גלבוע – הזוועה

סימן קריאה #42

מדוע כשהימין בשלטון, הוא לא באמת שולט? למה עצר לפיד ב’יד ושם’? ומה הקשר בין הדברים?
‘יד-ושם’, היה המקום שבו בחר ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, לעצור, קודם שנכנס למשרדו החדש.ויש בכך סמליות רבה.לפיד הוא התוצר והמייצג המובהק והמדוייק ביותר,

סימן קריאה #41

אורי זוהר עימת את הישראליות של ה’סבנטיז’, זו שאיבדה את ביטחונה העצמי לאחר מלחמת יום כיפור – עם אתגר האמונה והזהות. והוא עשה זאת בעוצמה כמו שרק אורי מסוגל היה. במאמר ‘הוא חזר בתשובה’ – אנו מנתחים את תופעת החזרה בתשובה בחברה הישראלית ומגזריה השונים. האם תשוב ותתאחדנה, הזהות הישראלית והיהודית?
בתחילה, הוספתי לשמו של אורי זוהר את ראשי התיבות זצ”ל. כי הרי “במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים”(ברכות ל”ד) – ואורי זוהר

סימן קריאה #40

“הניסיון (אתכם) נכשל” – זעק אורבך בזעם מהול באכזבה, במהלך עימות חריף שהתגלע בין חברי הכנסת ניר אורבך (ימינה) למאזן גנאים (רע”מ). האכזבה מקורה בציפייה מנותקת מהמציאות, ממצביעי המפלגות הערביות לזנוח את זהותם.
“הניסיון (אתכם) נכשל” – זעק אורבך בזעם מהול באכזבה, לאחר ההצבעות אמש. אך ממה נובעת אותה אכזבה? האכזבה מקורה בציפייה מנותקת מהמציאות ממצביעי המפלגות

סימן קריאה #39

בלי שום דיון בכנסת (ובתקשורת) תוותר ישראל על חלק נרחב מריבונותה, ותפקיר את חירות אזרחיה, לידי אנשים שמעולם לא בחרו בהם.
המערכה על חירות האדם מתקיימת גם בחזית האישית וגם בחזית הלאומית בינואר 2022, שנה לאחר היבחרו, הגיש ממשל ביידן לארגון הבריאות העולמי, ה WHO,

סימן קריאה #38