ירושלים אינה רק עוד עיר בירה. ירושלים היא תמצית הקיום הלאומי. היא עשויה מהיסטוריה בת 3000 שנה מגעגועים בני 2000, מתקוות, מקדושה, משבועת חתנים, מדם, יזע ודמעות – אין מדינה יהודית בלי ירושלים.

המנורה, סמל המדינה, מזכירה לנו בזכות איזו בשורה נאחזנו בנצח ושבנו לארצינו, לעירנו ולהר הבית שממנו גלתה המנורה.

מול חה”כ ניצן הורוביץ בנושא קיום הדיון על הריבונות בהר הבית

הר הבית, לב ליבה של ירושלים, המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, כי היה שם ובע”ה יהיה שם בית המקדש, שבזכותו חזרנו אל הארץ; המשמעות של כל היותינו כאן, לב ליבה של ירושלים הריבוני, הפך להיות אקס-טריטוריאלי

את הקינות השארתי במוצאי תשעה באב, בבית הכנסת. כך בכל שנה, עד שלא נותרו ספרי קינות בבית. בכל שנה אני מגיע לבית הכנסת ומחפש אחר חוברת קינות, כזאת שבית הכנסת עצמו מחלק למתפללים. פעמים שאני מוצא את עצמי מציץ מאחורי כתפו של מתפלל אחר, משום שהגעתי באיחור ואזלו הקינות

בכל י”ט לחודש העברי, אני עולה להר הבית. לפעמים אני עולה גם בזמנים אחרים. אבל י”ט זה הזמן הקבוע שלי. בשבע וחצי בבוקר אני מתייצב בשער הכניסה הראשי של הכותל המערבי וממתין כמה דקות עד שיתקבצו כמה עולים נוספים. מי שמגיע לסיור הזה, אינו עושה זאת כתייר.

ביום האבל שהתחולל כאן כשקיבלנו את גופות החיילים, לא יכולתי להאזין לתקשורת. סגרתי מדפים, כיביתי את כל הערוצים, התברר לי שרבים עשו כמוני. היתה זו הכנה מצויינת לצום י”ז בתמוז, הצום החל היום והמציין את תחילת המצור על ירושלים קודם חורבנה.

שאריות כוחה של תרבות המערב עודנה מחזיקה בקליפה החיצונית של ההגמוניה העולמית. הטכנולוגיה, הארגון החברתי והצבאי, מציאות הטוב והרע הפותחת שער לאבחנה בין אמת ושקר ומאפשרת הפקת לקחים והתקדמות, קפיטליזם וזכויות אדם. כל אלה יצרו עצמה תרבותית שלמזרח הקרוב – המוסלמי, והרחוק – האלילי, לא היה שום סיכוי נגדה. גם הסוציאליזם האתאיסטי קרס מול עוצמת חירות האדם המערבי הנסמך על האל – כפי שנכתב בפירוש על הדולר שלו.