למה ליכוד?

מדוע בחרתי בליכוד כמרחב הפעולה להמשך דרכי הפוליטית?

או –

למה אני מתעקש על ה”סוס” הלאומי, גם אם לא תמיד רכבו עליו לכוון הנכון.

שלא כדרכי, אני כותב את המאמר הזה מתוך נקודת מבט אישית ואולם לדברים משמעות לאומית וציבורית רחבה.

שוב ושוב פונים אלי אנשים שמסכימים עם עמדותי, אבל המרחב הפוליטי שבחרתי בו, נראה להם כעומד בסתירה לדברים הנכוחים שאני משמיע. מלבדי, אין להם קול אחר בפוליטיקה שמבטא את דעתם על מדיניות כפיית ההזרקות (כולל בילדים – למרבה הזוועה), מלבדי, אין להם קול אחר בפוליטיקה שתופס באמת את משמעות התדרדרותה המהירה של ישראל אל המרחב הטוטאליטארי (כמו הזכות לבצע חיפוש אזרחי ללא צו), מלבדי, אין להם קול אחר בפוליטיקה שמבין ומבטא במדויק את מקומה של המדינה היהודית במשוואת ה’יהודית והדמוקרטית’ – ולכן בלתי נתפס עבורם, שהקול הזה יבוא מתוך המפלגה שהביאה את החיסונים האלה, המפלגה שהביאה עלינו את הדרכון הביומטרי, את מעקבי השב”כ ובכלל  – המפלגה שנתנה יד לאותם תהליכים בדיוק כשהיא היתה בשלטון.

“מה אתה עושה בליכוד” – שואלים אותי שוב ושוב, ברוב ייאוש.

הליכוד כביתו של הרוב היהודי

השואלים אינם רואים הבדל בין הליכוד, לבין כל מפלגה אחרת. הם אינם מבינים שהליכוד הוא קודם כל המרחב והבית החברתי של ציבור מאוד מיוחד, ציבור שבלעדיו לא היתה יכולה ישראל להתקיים כמדינה יהודית. רק אחרי העניין המהותי הזה נמצא הליכוד, שהוא גם המכשיר הפוליטי של הציבור הזה. פנייתי לליכוד היא קודם כל הפניה אל הרוב היהודי, הלאומי והמסורתי – ורק אח”כ כאל מפלגה פוליטית.

חשוב להבין – הסכנה הגדולה הניצבת לפתחנו אינה החיסונים, אינה הטוטאלטאריזם, ואפילו לא הסכנה לחורבן יישובים. כל אלה חמורים ככל שיהיו הם רק תוצר של תהליך הכרסום בעצם קיומה של המדינה כמדינה יהודית. כן! ככל שדחקה ה ‘דמוקרטית’ את ה’יהודית’ – כך אבדה ליהודים חירותם במדינתם (ראה מאמרי – דמוקרטית משום שהיא יהודית). ואולם הדברים פשוטים הרבה יותר להבנה. מדינת ישראל – כלומר הריבונות הלאומית שהשיבו היהודים לעצמם בארצם בתש”ח – נמצאת בתהליך מהיר של התפוררות והתפרקות. לא מדובר במשהו שעלול לקרות. מדובר במשהו שכבר קורה. אין יותר מדינת ישראל בנגב. אין יותר מדינת ישראל בגליל. אין יותר מדינת ישראל בחלקים נרחבים מן הערים המעורבות והנגע הולך ומתרחב לתחומים רבים. שום מאבק על כבוד האדם וחירותו במדינת ישראל, לא יועיל – אם אין יותר מדינה יהודית. האופציה ‘יהודית’ או ‘ישראלית’ (כל אזרחיה) לא באמת קיימת. אם ישראל לא תהיה מדינה יהודית, היא לא תהיה בכלל. נקודה.

הרוב היהודי, ששומר על המדינה היהודית, כנגד כל מסע הצלב שמנהלות נגדה האליטות הבלתי נבחרות, הרוב הזה לא נמצא במפלגות הדתיות – הציבור שלהן – הוא מגזרי – ולכן הוא יכול לשמור על זהותו גם בלי מדינה (קהילות חרדיות וסרוגות יכולות להתקיים בניו-יורק ובמלבורן), הרוב היהודי שהתעלה מהרמה המגזרית אל הרמה הלאומית (ולכן לא יכול להתקיים כמגזר ומתבולל מיד כשיורד מהארץ), הרוב היהודי שרואה עצמו קודם כל כיהודי ורק אח”כ כישראלי, הרוב הזה שנותן לישראל את הרוב הדמוגרפי שמאפשר לה לשמור על אף הכל על צביונה היהודי – נמצא בליכוד. כולנו יושבים על כתפיו. בלי “מנפנפי המנגלים” האלו – כלשון המלעיזים – לא היתה לנו מדינה יהודית. המנאצים ומחרפים את הציבור הזה, אינם מבינים שהם נישאים על כתפיו. בלעדיו – ראש הממשלה כאן היה מנסור עבאס (כחלומו של גדעון לוי – ראה בפודקאסט עמו), שר הביטחון אחמד טיבי (כחלומו של ח”כ רם בן ברק – סגן ראש המוסד…) הדגל וההמנון מוחלפים (כפי שחולמים בקול רבים מראשי האליטות), זכות השיבה הופכת למדיניות מעשית (כמו טרללת פיטורי הלבנים בארה”ב) ופרעות תשפ”א לחלום וורוד של כל יהודי שישרוד כאן. בל נתבלבל! העיוותים הקשים שאני יוצא כנגדם אינם שורש הבעיה – שורש הבעיה הוא המתקפה על עצם קיומה של המדינה היהודית. בלי זהות לאומית, אין חירות לאומית. בלי מדינה יהודית – כל המאבק על החיסונים וחופש הפרט הופך נלעג וחסר משמעות. בכל מקרה מישהו אחר יחליט אז עבורנו ולדעתנו לא תהיה שום חשיבות.

מטרת המפלגות בתצורתה הנוכחית של הפוליטיקה הישראלית, היא לשמש מקפצה לכנסת, והן עושות את זה על סמך ניסיון לזהות את מאוויי הציבור. “קודם לגאולה” – מסבירים חז”ל – “פני הדור יהיו כפני הכלב”. כלומר מנהיגי הדור, אלו שירוצו לפני הציבור, יעצרו תמיד ויביטו לאחור (בסקרים…) כדי להחליט לאיזה כיוון להמשיך. ממש כמו כלב, שרץ לפני אדונו, אך בפועל בוחן כל העת לאן אדונו פונה – ואז הוא מתקן ורץ שוב לפני אדונו אל הכוון החדש. כך בדיוק נראית כיום הפוליטיקה הישראלית. פוליטיקה של סקרים, פוליטיקה של משרדי יח”צ – פוליטיקה של פני הדור כפני הכלב.

“הרי ציבור ענק רוצה בדיוק את מה שאתה מציע?” – מסבירים לי – “תן לו את מה שהוא רוצה, מה אתה צריך את הליכוד הזה?” 

מהי בשורתי

אבל היחס לקורונה, אינו בשורתי, בדיוק כפי שהיחס לקנאביס לא היה בשורתי, המדיניות שאני מוביל בנושאים הללו היא מדיניות שנגזרת מבשורתי, היא לא הבשורה עצמה. 

בשורתי היא בשורת החירות שבאה מתוך הזהות – כי רק משם היא יכולה לבוא באמת.

בדרך הקשה למדתי, שאין קיצורי דרך – אתה לא יכול לבוא אל ציבור שבאופן בסיסי חושש מבשורתך, ולצפות כי יבחר בך בגלל נגזרת מסוימת של הבשורה הזו, נגזרת שמתאימה לו כרגע. תמיד, ברגע האמת, ימצא לך תחליף.

לכן, ברגע האמת של ‘זהות’ – ברחו הסרוגים החוששים מזהותם ובשורתם, בחזרה אל בנט.

לכן ברגע האמת של ‘זהות’ – ברחו החילוניים החוששים מחירותם, בחזרה אל המרחבים הפוליטיים המוכרים והמשעבדים שמהם הגיעו.

את מי שרצה רק את החלקי,  קל היה להפחיד ברגע האמת – מפני השלם.

לכאורה, בגידתו המפוארת של בנט, הותירה כר נרחב של קולות שניתן היה ללקט בבחירות הבאות. ואולם בואו ונחשוב לרגע. 

כיצד למשל היתה ‘זהות’ מבדלת את עצמה מן ה”ציונות הדתית” של סמוטריץ’? מדוע הסרוגים והימניים צריכים להצביע למפלגה שיש בה כל כך הרבה יסודות שזרים להם – הן מבחינה חברתית והן מבחינה אידאולוגית? מדוע שיצביעו עבור תפיסות של חירות שהם מתקשים לעכל? – מדוע שלא יצביעו עבור הציונות הדתית? או עבור הליכוד?

התשובה היא שבאמת לשם יעברו מרבית הקולות הללו מבנט.

תאמרו נכון – אבל מה עם הצד השני של המפה, כל הקולות שחשים עכשיו את ידו הכבדה של הטוטאליטאריזם החדש, הטוטאליטריזם הרפואי, לכל הקולות הללו אין היום מענה. 

אל דאגה חברים. היו סמוכים ובטוחים כי לקולות הללו תקום המפלגה החד מימדית שתציע להם מענה מתוך תודעתם הקיימת, תודעה שאין בה מקום למהפכה השלמה שאני מציע. וכמו שהסרוגים ברחו אל בנט מפחד השינוי המהותי שהצעתי, כך יברחו החירותיים אל המשיח התורן שלהם מפחד השינוי המהותי שאני מציע.

היכן ה’בייס’?

האתגר הכמעט בלתי אפשרי שעומד בפני מפלגה עם אידאולוגיה חדשה, מפלגה שמבקשת לחולל שינוי עמוק, רחב ומהותי, הוא לייצר יש מאין “בייס” שיעביר אותה את אחוז החסימה ויציב אותה על מגרש המשחקים הפוליטי מתוך תקווה שמן המעמד הזה תוכל להמשיך ולהרחיב את מעגל התומכים בה.

המפלגות היחידות שהצליחו לעשות זאת ב30 השנים האחרונות, היו מפלגות שהקפידו לחמוק מכל אמירה שהיא, כלומר לא לנסות ולהזיז את הבוחר מאזור הנוחות שלו, מפלגות שבנו עצמן על שמות מפורסמים בכדי לדלג על החשש מפני המותג החדש, מפלגות שעמד לרשותן תקציב פרסום ענק – ותמיכה מקיפה של כלי התקשורת והאליטות.

העובדה ש’זהות’ כמעט ועשתה את זה בניגוד גמור לכל הכללים האלה, היא ממש בחזקת נס, וניסים אינם נוטים לחזור על עצמם.

בואו ונבחן לצורך הדוגמה את עלייתו של בנט. האם בנט ייצר לעצמו ‘בייס’ חדש?

ברור שלא.

אחרי כעשור, שבו איתגרתי באמצעות ‘מנהיגות יהודית בליכוד’ את הציונות הדתית עם רעיונותי (כלומר העזתי לקחת את הרב קוק ברצינות…), אחרי שמשכתי רבים מצעיריה אל מחוץ למגזר על מנת לקחת אחריות ולהנהיג את כלל ישראל ולא רק את עצמם, אחרי שקראתי להם בהצלחה לא מבוטלת לבוא ולפעול במסגרת מפלגת השלטון הלאומית – הליכוד –  הופיע בנט ושחרר את הסרוגים מן הצורך לצאת מגבולות המגזריות והממסדיות הנוחה שהקימו.

“אני בדיוק כמו פייגלין, רק עושה את זה מהבית היהודי במקום מהליכוד” – כך הסביר בנט בחוגי הבית שלו.

סוג של ללכת בלי ולהרגיש עם…

מובן שה”בייס” הסרוג המונה כ 12 מנדטים, קיבל את בנט בזרועות פתוחות. ההצלחה היתה מסחררת משום שרבני ומנהיגי הציונות הדתית רצו לשמור על מעמדם במדבר המגזרי ולכן נתנו לבנט (שחשבו כי ישלטו בו) את התמיכה שלה נזקק.  כך קיבל מן המוכן, איש לא מוכר, איש ללא אידאולוגיה ברורה, איש שמעולם לא הוביל פעולה ציבורית (וכמובן שלא שילם מחיר אישי כלשהו) – ‘בייס’ מכובד מן המוכן ודילג אל הכנסת הישר כראש מפלגה וכשר((המשמעות היא, שהתופעה המוזרה הזו, לפיה מי שהקים את ממשלת הערבים והשמאל הקיצוני – האיש שמוביל יותר מכל ראש ממשלה לפניו את תהליך התפרקותה המואצת של המדינה היהודית לטובת מדינת כל אזרחיה, מסתנניה ואויביה – בקעה מתוך הציונות הדתית, המשמעות היא שהתופעה הזו אינה תאונה מקרית, אלא התפתחות דיאלקטית מחויבת המציאות. כשהציונות הדתית ברחה מבשורתה, היא מצאה עצמה מקדמת אל השלטון, את האיפכא מיסתברא של הבשורה הזו.)).  

בלי ה’בייס’ שבו השתמש עד שזרק, לא היה לבנט שום סיכוי לעבור את אחוז החסימה. 

אילו היתה ‘זהות’ רצה בבחירות הבאות, היתה נאלצת לייצר לעצמה ‘בייס’ חדש מול שלל מתחרים שסביר כי ברגע האמת היו שוב נוגסים ממנה את כל הקהל שהפחד מהשלם, גובר אצלו על התקווה להישג חלקי. 

ואולם, ‘בייס’ שמשלב זהות מוצקה עם תפיסת חירות (ליברליזם) בריאה, קיים בחברה הישראלית. מדובר בציבור הלאומי המסורתי – בליכודניקים. 

עבור הציבור הזה, הרעיונות של זהות הם כמים חיים לנפש עייפה. ה’בייס’ הזה שווה כ 25 מנדטים ביום רע וכ 40 מנדטים ביום טוב. מדובר בכשליש מן הציבור בישראל ומן הכנסת. מדובר בציבור שאין צורך להסביר לו את חשיבותה של מדינה יהודית על פני מדינת כל אזרחיה, מדובר בציבור שאינו מגזרי, ציבור בעל תודעה לאומית שמכילה גם את מי שאינו בדיוק בצלמו כדמותו – ציבור מכיל ושואף חירות אישית, ציבור שהוא המרחב הטבעי ביותר לבשורתי.

הציבור הזה מתקשה להבין את בשורתו משום שמנהיגיו בורחים ממנה. הוא מבין שמשהו נורא קרה בבחירות האלה, אבל הוא שבוי בטרמינולוגיה משמימה של ימין ושמאל, כן ביבי לא ביבי – טרמינולוגיה שהופכת אותו ל’חמוץ’ החדש. הוא לא מאורגן בצורה מודעת להבין שמלחמתו היא מלחמת גוש הרוב היהודי, מלחמתו על עצם קיומה של מדינה היהודית נוכח מתקפת גוש ‘כל אזרחיה’. הוא לא מאורגן בצורה מודעת להבין שהמפלה בבחירות מציבה סימן שאלה על האפשרות להוריש לילדינו, את המדינה היהודית שקיבלנו מהורינו. לכן כל כך חשוב שאהיה בדיוק במקום הזה במקום שבו קיים הציבור הגדול שאינו בורח מבשורתו.

מוחמד וההר

כדי להוביל את הציבור הנפלא הזה אל הבשורה והחזון הטבעיים לו – נדרשת מנהיגות שתציע לו את החזון הזה. המנהיגות אינה יכולה לצפות שהעם יבוא אליה ,עליה ללכת אל העם. “מוחמד צריך לבוא אל ההר” – וההליכה הזו, אינה פשוטה. 

הסיכויי להצליח ולטפס אל ראש הפירמידה של מפלגת השלטון הלאומית – רחוק מלהיות מזהיר, ואולם ההצלחה בדרך זו היא האפשרות היחידה הנראית כיום לעין, לצאת לדרך עם בשורה מקיפה כשמאחוריך ‘בייס’ גדול ויציב.

כשתוקפים אותי בשאלה מה אתה עושה  בליכוד שהביא עלינו את המדיניות שאתה מתנגד לה, שואלים אותי למעשה מה אתה מחפש אצל הסוס האציל הזה, הסוס שעד היום רכבו עליו לכוון הלא נכון…

ובכן הליכוד הוא הסוס היחיד הנכון לאתגר ולמסע שאותו עלינו לצלוח כיום. אם רוכביו חסרו בעבר את מפת הדרכים הנדרשת – אין זו אשמתו של הסוס… 

האמת היא שגם את מנהיגי הליכוד לדורותיו – אין להאשים. כולם, בגין, שמיר, שרון ונתניהו – עשו כל שלאיל  ידם כדי להוביל את המחנה הלאומי על פי מפת הדרכים שהכירו. ואולם מתברר שהמפה הזו צריכה לעבור עדכון – עדכון אמוני וחירותי. זהות ייצרה את המפה ועוררה את התודעה והתקווה – היה זה תפקיד חשוב ביותר. עכשיו הזמן לשוב עם המפה הזו אל הציבור הלאומי חירותי.

אין לי כוונה להתמודד מול נתניהו. אין לי שום כוונה לנצל את הלינץ’ שביצעו בחמש השנים האחרונות אליטות גוש ‘כל אזרחיה’, במנהיגו הנבחר של הרוב היהודי בישראל מתוך מטרה לפרק את הרוב היהודי – לפרק את גוש המדינה היהודית.

תם עידן הניסיונות לחנך את הציונות הדתית לתודעת הנהגה באמצעות התמודדויות בלתי פוסקות על ראשות הליכוד. להיפך בכוונתי לתמוך ככל שאוכל במנהיגו הנבחר של הרוב היהודי – כמובן מבלי להתכחש לאמונותי ודעותי. קל זה לא הולך להיות, ההצלחה כמובן אינה מובטחת – ואולם מדובר בתהליך חשוב ביותר שכבר קורם עור וגידים בתוככי הליכוד. עוד ועוד חברי כנסת וראשי סניפים שומעים את האופן שבו אני מסביר את מהות המאבק, שומעים ומסכימים, שומעים ומבקשים להפוך את ההבנה הזו למדיניות.

כשתגיע השעה להתמודד למקום ברשימה לכנסת כמובן שאעשה זאת. כשתגיע השעה להתמודד לראשות התנועה באופן שאינו לעומתי לנתניהו, בוודאי שאעשה זאת – ובעזרת השם, ובעזרתכם אזכה ואוביל באמצעות הליכוד את המהפכה הנדרשת להצלת המדינה היהודית – לא פחות מזה.

לפני כחצי שנה כשהחלטתי לחזור לליכוד, כתבתי נאום שאותו תכננתי להקליט ולשלוח לכל עוקבי, נאום שבו פירטתי את התהליך וההתלבטות שעברתי.

לבסוף ויתרתי עליו – ואולם עכשיו, במרחק הזמן הנדרש, נכון לשוב ולקרוא מה חשבתי באותם רגעים שבהם קיבלתי את ההחלטה הקשה.

ב”ה סיוון תשפ”א

שלום לכם.

הכל מתערער לנו כל כך מהר ובאופן כל כך אינטנסיבי –  מהקורונה והמגבלות, אל סבב רביעי של בחירות ללא הכרעה, ומהסבב הרביעי של הבחירות, לסבב המי יודע כמה של מלחמה – רק שהפעם הטילים מעזה הם רק התפאורה למלחמה שבתוך הארץ – משהו שמזכיר מאוד את המאורעות שבישרו את מלחמת העצמאות ב 48 – וכשעוד לא הספקנו לעכל ולהפנים מה בדיוק עבר עלינו במלחמה הזו, מתחוללת מהומה פוליטית בישראל, וח”כ ימני עם מפלגה קטנה של שבעה מנדטים מרמה את בוחריו באופן שלא נראה בעבר, עובר צד פוליטי ומקים ממשלת שמאל וערבים.

כלומר שום דבר שהכרנו, לא נותר יציב ולא מאפשר להישען עליו יותר.

ובאווירה שכזו,מתחזק מאוד הגעגוע לבשורה האמיתית והיציבה, הבשורה המיוחדת שאינה משתנה, הבשורה שחברי ואני חורשים וזורעים בתודעה הישראלית כבר יותר מ 25 שנה – 

הבשורה שהחלה עם האמת הפשוטה שזנחנו – ‘זו ארצנו’ !

הבשורה שהמשיכה בהבנה שנדרשת  לישראל ‘מנהיגות יהודית’! 

הבשורה שהושלמה בחתירה לשיבה אל הזהות –  ובהבנה שרק מתוך כל אלה, זהות מוצקה, נאמנות לארצנו ומנהיגות היהודית –   

נזכה לחירות אמת, לחיים של משמעות, ומתוך כך לשגשוג ולשלום.

וכך, מטבע הדברים, גוברות והולכות הפניות אלי. רבים, ואני מניח שגם חלק מהמאזינים לי עכשיו, חוזרים ואומרים לי בצורה כזו או  אחרת – 

אתה לא יכול להישאר מחוץ למעגל ההנהגה – קולך חייב להישמע.

ובכן היו סמוכים ובטוחים, אינני מתכוון להמתין לרגע האחרון כדי להחליט, ובלי קשר אם הבחירות יהיו בעוד חצי שנה או בעוד 4 שנים, הגעתי להחלטה, ואני רוצה לשתף אתכם בכל הלבטים והשיקולים שהובילו אליה. 

ראשית – אתם צודקים בהחלט. לא יכול להיות, שמול מציאות כאוטית שכזו, מציאות שבה מתברר עד כמה תמונת המציאות שלנו היתה נכונה, מציאות של קריסה שפשוט מתחוללת מול עיננו ובעצימות גוברת והולכת, מציאות שבה כל יסודות חיינו מתפוררים לעינינו, 

לא יכול להיות שנוכח מצב כל כך שביר ומסוכן –  מי שהתריע ומי שהראה את הדרך להתמודדות, יוציא את עצמו עכשיו ממעגל ההנהגה.

בכל פסק הזמן הפעיל שלקחתי, חזרתי ואמרתי שברור לי כי בשלב זה או אחר, המציאות תקרא לי לחזור. אין ספק שהיא אכן קוראת ובע”ה אחזור.

השאלה אינה אם, השאלה היא מתי וכיצד לעשות זאת.

כדי להבין את מערכת השיקולים שלי, אני צריך לחזור ולתאר בקצרה את מסלול חיי הציבוריים. זה נדרש כי רוב המאזינים לי עכשיו, לא עלו על הרכבת שלי כשיצאה לדרך אלא רק בתחנות ההמשך, ולכן רבים אינם מבינים את מטרת מסע חיי.

אז בואו נקדיש דקות אחדות לסיפור.

ב 1992, כשנבחרה ממשלת רבין – הייתי אדם פרטי, בן 30, נשוי, אב ל 3 ילדים ובעל שתי חברות שהקמתי וניהלתי.

לא השתייכתי לשום מפלגה, לא הופעתי בשום פורום ציבורי, אפילו בעל המכולת בקרני שומרון (ישוב מגורי) לא הכיר אותו.

הסכמי אוסלו והצורך במאבק ציבורי נגדם – הם שהפכו אותי לאיש ציבור. הקמתי את תנועת ‘זו ארצנו’ והובלתי לראשונה בישראל מרי אזרחי בלתי אלים בכדי לנסות ולעצור את הטירוף שבהבאת ארגון הטרור הגולה של אש”פ, אל לב ארצנו. 

הצלחתה של ‘זו ארצנו’ היתה כה גדולה עד שלא יכולתי יותר לחזור אל אלמוניותי. הוצע לי להשתלב בכל אחת ממפלגות הימין של אותה עת – אך אני סירבתי. זכרתי שהימין (של בגין) הוא שמסר למצרים את כל סיני והחריב חבל התיישבות שלם – והבנתי שלימין ולדתיים אין תשובות של ממש לאתגר שמולו אנחנו ניצבים.

במקום לנצל את האשראי הציבורי ולקפוץ אל העגלה הפוליטית, התחלתי תהליך של בירור ושל פיתוח האידיאולוגיה האמונית להנהגת המדינה.

יחד עם מוטי קרפל ועם חברים נוספים הקמנו את תנועת ‘מנהיגות יהודית’ ואף הוצאנו עלון שנקרא ‘לכתחילה’.

בראש כל עמוד הופיעה הסיסמה –

 ‘למדינה יהודית’ – ‘למועמד אמוני לראשות הממשלה’.

באותם ימים נהג בישראל חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה, ואנו השתעשענו ברעיון להריץ מועמד שכזה. פנינו לרב חנן פורת ז”ל, לנועם ארנון, לאסיר ציון יוסף מנדלביץ’ ולאישים נוספים. ניסינו אפילו לייצר פריימריס בציבור האוהד את רעיונותינו מתוך כוונה לעודד אנשים להתמודד.  20,000 איש התפקדו במפקד הציבור האמוני – אך מה גדולה היתה אכזבתנו כשאיש מאותם מנהיגים לא ניאות לקריאה.

בסופו של דבר הבנתי כי כפי שהקמתי את ‘זו ארצנו’ בלי לשאול איש, כך גם כאן – ‘במקום שאין אנשים השתדל להיות איש’ – עלי לנדב את עצמי למשימה.

הקמנו את תנועת ‘מנהיגות יהודית’ ומן הרגע הראשון הודעתי כי כוונתי היא להיבחר לתפקיד ראש הממשלה.

כעבור תקופה, החלטנו, כקבוצה,להתפקד לליכוד ולעשות את דרכנו אל ההנהגה – בתוך מפלגת השלטון של המחנה הלאומי.

מן הרגע הראשון שבו יכולתי, התמודדתי בכל ההתמודדויות לראשות הליכוד ובמקביל גם נבחרתי לכנסת.

איתגור ההנהגה, הקשה מאוד על התקדמותי הפוליטית. נתניהו נלחם בי בכל דרך שיכול היה,  אך נאמן למטרתי המקורית – לא ויתרתי והמשכתי לטפס אט אט. 

בינואר 2013 נבחרתי לכנסת ונראה היה שמכאן ואילך התקדמותי אל הנהגת המדינה תהיה מהירה יותר.

ואולם נתניהו – בתרגילים אופייניים – מנע את בחירתי לכהונה נוספת.

או אז – פרשתי מן הליכוד והקמתי את מפלגת ‘זהות’.

לכל אורך התקופה המשכתי לפתח את הרעיונות שעמם יצאתי לדרך. פרסמתי שלושה ספרים ואלפי מאמרים, פוסטים, ראיונות וטורי דעה.

הפעילות הרבה יצרה תודעה חדשה בקרב דור חדש של צעירים ישראליים – הצמיחה דור חדש של פוליטיקאים – וברוך ה’ זכיתי להשפיע רבות על הציבוריות הישראלית ועל חייהם של צעירים רבים בישראל ואף מחוצה לה.

‘זהות’ אמנם לא נכנסה לכנסת ואף חוותה משבר פנימי קשה שבעקבותיו החלטתי להתכנס לתקופת בירור שבמסגרתה הקמתי את ערוץ התוכן ‘ישראל מחר’ שבו אני מוסיף לפרסם את דעותי באופן שוטף וללא חשש ושומר על קשר עין עם הציבור.

עד כאן – בקיצור נמרץ – תיאור דרכי הציבורית למי שרוצה לצלול אל הפרטים, מומלץ לקרוא את ספרי – ‘קץ הנורמליות’.

מה שאני מבקש שתקחו איתכם ממסע חיי המתומצת הזה, הוא שלאורך כל הדרך נותרתי נאמן למטרה האחת והיחידה שהצבתי לעצמי – והיא,

 לחולל מ ה פ כ ה בכל הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו ואת יעודנו, כאומה וכמדינה. 

יש רק דרך אחת לעשות זאת – והיא לאחוז בבוא העת, מתוך חזון שלם ודרך ברורה, בסמכות ראש הממשלה.

לא השפעה חיפשתי ולא שינוי – אלא מהפכה. הצבת מטרה שונה ולכן גם כוון שונה לגמרי למדינת ישראל.

זה לא אומר שלא השפעתי – ב”ה השפעתי ועוד איך,

וזה לא אומר שלא שיניתי – ב”ה שיניתי הרבה מאוד,

אבל בסופו של יום – 

כל עוד דגל ישראל חסר מהר הבית,

כל עוד נותרנו שבויים של אוסלו ולכן שבויים של עזה והחמאס,

כל עוד מדינת ישראל אינה מדינה יהודית נקודה, אלא מדינה יהודית ו…

כל עוד אנחנו תופסים את עצמנו כילדים של המדינה, במקום להבין שאנו ההורים של הילד היקר הזה – ולכן כדי לשמור עליו, חובתנו להציב לו גבולות!

נמשיך להתדרדר ולהתפרק ולחוות את מה שאנו חווים עכשיו– וזאת למרות כל ההשפעות ולמרות כל השינויים החשובים שהבאנו.

עכשיו – בואו ונחזור לנקודת הזמן העכשווית.

את כל מסע חיי, את כל התובנות והניסיון שצברתי מאז שיצאתי מאלמוניותי והפכתי לאיש ציבור, את כל ההצלחות והכישלונות, התקוות והאכזבות – את כל הבשלות של מי שהתחכך היטב במערכות – אך מעולם לא הזדהם והפך לחלק מהן – את כל החבילה הזו אני צריך להביא עכשיו אל המסלול המהיר והבטוח ביותר אל תפקיד ראש הממשלה.

למה ראש ממשלה? כי תזכרו, אנחנו מדברים על שינוי מהותי, לא על שיפור, לא על ספסל יותר יפה ונוח ברכבת לגיהינום – אנחנו מדברים על שינוי כוון של 180 מעלות. ואת זה אפשר לעשות רק מעמדת הנהג שבקטר.

ועוד משהו – 

אינני יכול להגיע לעמדה הזו “בהתגנבות יחידים”, כפי ש – אני מודה – ניסיתי לעשות במועד א’ של ‘זהות’.

אמנם לא הסתרתי דבר מכל אמונותי וכוונותיי, אבל השארתי לציבור הכמה לשינוי חלקי, את האופציה לחשוב שמדובר רק בימות המשיח, ושהטיפול האמיתי בהר הבית ובעזה ובזהותה היהודית של המדינה, יוכל להמתין ושניתן יהיה לטפל בנושאי החירות והפנים ולהמתין עם מעטפת הזהות הנדרשת.

ניסיתי לחסוך מהציבור את הצורך לגבור על הפחד משינוי העומק הנדרש באמת – כדי להגיע אל החירות והמשמעות שאותן בישרתי.

אבל התברר שגם הכוחות הפרוגרסיביים בפוליטיקה ובתקשורת וגם הממסדים הדתיים ומנגנון המדינה – “לא פראיירים”… מספר שבועות לפני הבחירות הם פצחו בקמפיין הפחדה – והם צדקו…

היתה להם סיבה טובה מאוד לפחד מפני בשורתי.

כל הכוחות שבשעת כתיבת שורות אלה מאתרגים את ‘בנט’ – משום שהם יודעים שאין לו שום בשורה ולכן ישמש כלי בידם,

תקפו אז אותי משום שידעו שלי יש בשורה והעלייה שלי היא הירידה שלהם. שום וילצ’רסקי לא בילבל אותם.

המסקנה היא – חברים יקרים – שלא ניתן להגיע לתפקיד ראש הממשלה וגם להביא את המהפכה הנדרשת – בהתגנבות.

ייתכן שלזהות סיכוי לא רע להצליח ולהיבחר עכשיו – אחרי הוואקום שהותירה אחריה ה’פארסה’ של ‘ימינה’.

אבל רוב הבוחרים שיבחרו בזהות ויכניסו אותי לכנסת, לא יעשו זאת על מנת להביאני לכס ראש הממשלה ולייצר באמת את המהפכה הנדרשת – אלא בדיוק להיפך, הם יבחרו בזהות דווקא מפני שהם ידעו שאין “סכנה” כזו.

הם יבחרו שוב כדי לשפר את הקיים ולא כדי לשנותו מן היסוד.

תגידו רגע רגע – תכניס 6-7 מנדטים ומשם תתקדם…

אז זהו, שבצורה הזו אין שום סיכוי שזה יקרה. אני אמנם אשב בכנסת, אבל החזון ילך לאיבוד.

למה?

כי העם מפחד מהמהפכה הנדרשת, הוא תמיד יעדיף את מי שמשקר לו את השקר שהוא רוצה לשמוע – על פני מי שאומר לו את האמת הקשה והתובענית.

כדי להיכנס לכנסת, וכדי להתקדם ולגדול – זהות תהיה חייבת לנקוט באסטרטגיית מועד א’ – כך, גם אם תצליח, היא תלך ותהפוך לחלק מהבעיה זמן רב לפני שתוכל להציע עצמה להנהגת המדינה בשם הפתרון.

להגיע להנהגה כדי לתחזק את התודעה הקיימת – אפשר לעשות מתוך שקר (כפי שראינו זה עתה).

אבל להגיע להנהגה כדי לייצר מהפכה – אתה צריך את העם איתך, ולשם כך צריך לומר לו את האמת.

אתם מבינים – יש כאן מילכוד 22 שכזה, כדי להגיע להנהגת המדינה, זהות צריכה להתמודד לכנסת, אבל כדי להצליח בהתמודדות, זהות אינה יכולה לשים את כל האמת על השולחן ולהפחיד את הציבור – כבר ראינו שרובו נבהל כשמזיזים את הגבינה שלו – לכן נצטרך לשקר, וכשאתה משקר, אתה הופך לצעצוע של הכוחות שמשחקים עכשיו בבנט.

ואני לא צעצוע. אני אמיתי. לכן הם כל כך פחדו מפני.

אבל יש מסלול אחר שדרכו ניתן להגיע אי”ה להנהגת עם ישראל, בלי הצורך לקבל מיד את קולותיהם של מי שאינם מסוגלים להתגבר על הפחד מהלא נודע.

אני מדבר על הליכוד.

בכוונתי לחזור ולהתפקד לליכוד ולהתמודד על הנהגתו.

הבוחרים הליכודניקים הם אנשים המחוברים מאוד לזהותם היהודית, דעותיהם ימניות וחרותיות מאוד, ובבחירה בין שלל המועמדים המצויינים שבוודאי ירוצו בבוא העת בפריימריס לראשות התנועה – אם ימצא אחד – פייגלין –  שיאמר לחברי הליכוד: “כולם טובים, כולם חכמים ועם כולם אעבוד בהרמוניה, אבל אתם צריכים להחליט – 

 האם אתם רוצים עוד מאותו הדבר? (בסגנון שונה)

• עוד מטיפטופי עזה, 
• עוד מאובדן הריבונות בהר ובבית, 
• עוד מההתרפסות לבדואים ולחוצפה הערבית בתוככי הארץ, 
• עוד מאובדן הזהות היהודית והחירות האישית בכל תחום ומרחב – 

או – 

שאתם מבינים כי עלינו לקחת את המושכות לידיים ולהציב את המדינה על מסלול חדש לחלוטין בטרם תבוא הפורענות .

 אם יימצא בין המועמדים מועמד שכזה, יש סיכוי לא רע לנצח.

וממעמד של ראש מפלגת השלטון הלאומית, כבר ניתן יהיה ביתר קלות להתגבר על אותו פחד שעליו דיברתי. כי לליכוד יש את מה שלזהות אין – לליכוד יש ‘בייס’ משפחתי של כ 25 מנדטים. משם אתה פחות או יותר מתחיל. הבייס הזה הוא הגשר שבלעדיו לא ניתן יהיה לדלג מעל החששות ולהגיע להנהגה, עם האמת שלנו ולא בלעדיה.

לסיכום חברים אני רוצה להזכיר לכולנו.

שלא אני, לא זהות ולא הליכוד הם המטרה – כל אלה הם כלים פוליטיים בלבד.

המטרה היא להנהיג את עם הנצח ומדינתנו היקרה מפז, אל זהותם ואל ייעודם –

לתיקון עולם במלכות ש-די.

אתמול התפקדתי לליכוד מתוך כוונה להתמודד בבוא העת על הנהגתו.

אינני מצטער לרגע על הקמתה ועל ריצתה של מפלגת זהות.

להיפך – הריצה הזו חרשה חריש עמוק מאוד, גם בחברה הישראלית ובמיוחד בקרב חברי הליכוד והיא שהכינה את הרקע הנכון ביותר למהלך שאני מבצע עכשיו. מצע ‘זהות’ הפך לרב מכר וכל המפלגות מנסות לחקות אותנו – כמובן ללא הצלחה, כי אי אפשר ליישם את מצע זהות בלי לאמץ את העקרון המתכלל שלו. 

עכשיו אנחנו חוזרים אל מסלול ההנהגה כשבאמתחתנו מפת דרכים של ממש עבור עם ישראל וכמיהה גדולה מצד רבים רבים בתוך הליכוד ומחוצה לו.

לכן אל תצטערו – טוב עשיתם כשהצטרפתם לזהות, 

וטוב תעשו אם תתפקדו עכשיו בעקבותי – בחזרה לליכוד.

בואו אחרי ועלו על המסלול הנכון וההגיוני ביותר להנהגת המדינה.