דבר תורה לראש חודש ניסן תשפ"ב

לר"ח ניסן שחל היום.

חודש ניסן הוא ראש השנה למלכים.
על החודש הזה נאמר: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

מנהיגות (מלכות) וגאולה, באים בכפיפה אחת. אין גאולה ללא מנהיגות ראויה.

ניסן, אם כן, הוא חודש שבו מתעוררות שתי המהויות המיוחדות הללו, וראוי הוא חודש זה לחזק את המאמץ להוציא מן הכח אל הפועל , את המנהיגות הראויה ואת הגאולה שתבוא עמה.

מהי אותה מנהיגות, שעם ישראל ומדינת ישראל ראויים וזקוקים לה?
מהי אותה מנהיגות שטרם נראתה בישראל מאז הקמת המדינה, מנהיגות שמסוגלת לקדם את ישראל לשלב חדש?

מדובר במנהיגות הפועלת מתוך תודעת הברית הניצחית שבין עם ישראל ואלוהי ישראל.

שורש הזהות היהודית של העם ושל המדינה היהודית, היא אותה ברית מיוחדת במינה.
זהו סוד הניצחיות העל טבעית של עמנו. כל מי שהתכחש לברית הזו, אבד מישראל במהלך ההיסטוריה.
אין זהות יהודית שמחזיקה מעמד לאורך זמן, מתוך הכחשת אותה ברית נצחית שבין העם לאלוהיו.

הברית הזו חוזרת ונכרתת אצל כל יהודי, באפן איש, בברית המילה – ואצל האומה כולה, פעם בשנה, בהקרבת קורבן הפסח.

ליל הסדר, נועד לשמר בזכרון האומה את אותה ברית לאומית, עד ליום שבו נשוב אל הברית הלאומית האמיתית – שהיא הקרבת קורבן הפסח בהר הבית בירושלים.

כל עוד לא חזרנו אל הברית הלאומית, לא חזרנו בשלמות אל הזהות האומית וממילא גם לא אל הלגיטימציה הלאומית, ומדינת ישראל נותרת מעורערת (למשל – המדינה היחידה בעולם שלגטימי לירות טילים על עריה…).

קורבן פסח ניתן להקרבה עוד קודם לבניית המקדש – כלומר גם כיום.

נתפלל בראש חודש זה, כי בעוד שבועיים, בליל הסדר, נשוב אל הדבר האמיתי, ובליל הסדר ניסב כולנו סביב צלי קורבן הפסח בירושלים –
נתעלה מן הברית האישית ששמרנו גם בגלות
אל הברית הלאומית,
שניתן לשוב ולכרות, רק כאן בארץ ישראל בהר הבית, בירושלים.