הביטו באיש שיושב מול הבנקאי המנומס
א׳ בסיון ה׳תשע״ה (מאי 19, 2015)
הביטו באיש שיושב מול הבנקאי המנומס. הוא זקוק להלוואה –
הבנקאי בודק את יכולת ההחזר. "תביא לי תלושי משכורת", "יש לך דירה שרשומה על שמך?"
כלומר הבנקאי בודק כמה ניתן לשעבד את הלקוח.
אם הלקוח בן שמונים, או (לא עלינו) חולה במחלה סופנית – כנראה שאת ההלוואה הזו כבר לא יקבל.
כמו בשווקי העבדים,
מה כבר שווה עבד זקן או חולה…
ועכשיו – שימו לב! שימו לב! הפקיד אישר את ההלוואה! המועמד שלנו זכה להשתעבד לבנק – והוא מאושר…
ומה קורה עכשיו?
הוקוס פוקוס, הינף אצבעות על מקלדת – והכסף כבר נמצא בחשבונו של העבד המודרני.
מהיכן בא הכסף הזה שהופיע עכשיו בחשבוננו?
רבים יגידו – מהבנק המרכזי, או מהפקדות של לקוחות אחרים.
ובכן ממש לא נכון – רוב הכסף בא פשוט מקצות אצבעותיו של הפקיד – הישר מהאוויר צצו להם המספרים שמופיעים עכשיו בחשבונו של המשועבד המאושר.
כך נוצר רוב הכסף בכלכלות המודרניות – באמצאות הבנקים וההלוואות.
אבל הרי לכסף יש ערך? אם הוא סתם המצאה מה נותן לו את ערכו? המדינה? הבנק המרכזי?
ובכן הכסף אינו המצאה, זה לא סתם רק האמון במדינה שנותן לכסף את ערכו – יש מאחורי הכסף דבר מאוד אמתי – והוא השעבוד של הלקוח. אנחנו הרי נעבוד קשה כדי להחזיר את ההלוואה.
העבודה שלנו היא דבר אמתי לא חתיכת נייר או הינף הקלדה במחשב. העבודה שהתחייבנו לה היא שמגבה את המספרים הללו – את הכסף הזה שנוסף עכשיו למחזור.
כלומר הכסף המודרני – הוא כסף שמייצג בעיקר – שיעבוד.
השעבוד שלנו.
האם אפשר אחרת?