28/06/2022 – כ״ט בסיון ה׳תשפ״ב

הוא חזר בתשובה

11 תגובה

image_print
הדפס

בתחילה, הוספתי לשמו של אורי זוהר את ראשי התיבות זצ”ל. כי הרי “במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים”(ברכות ל”ד) – ואורי זוהר הוא ללא ספק בעל תשובה גמור. האיש שינה את חייו מן הקצה לקצה, החל להקפיד על קלה כחמורה, ויתר על כל הבלי העולם הזה ושקע בלימוד תורה סגפני עד יומו האחרון.

אורי זוהר עונה עם כן בצורה מושלמת להגדרה של בעל תשובה וממילא ראוי הוא בהחלט גם לתואר צדיק. 

אז כתבתי זצ”ל, ומחקתי, וכתבתי –  ולבסוף ויתרתי.

למה?

כי אצל אורי זוהר זה לא נדבק. אורי זוהר היה ונותר אורי זוהר. דמות – אושיה – שאינה זקוקה להגדרות וחיזוקים. דמות שלמרות כל מאמציה, היתה ונותרה חלק מפנתיאון התרבות הישראלי השלם – לא האגף הדתי שלו – אלא הפנתיאון השלם, שהמושג זצ”ל, לא נדבק אליו.

זוהר לא היה האומן הראשון שחזר בתשובה. אחרים, כמו פופיק ארנון, שזימר ל’צדק וונוס’ הקדימוהו. אבל אצל אורי והאנרגטיות המיוחדת שלו – ברצונו או שלא ברצונו – היתה החזרה בתשובה, מופע שמיגנט ממש את כל תשומת הלב הציבורית לתופעה שנחשבה עד אז כשולית – ה’חזרה בתשובה’. 

לצד החילון נמצאו תמיד גם חוזרים בתשובה. ואולם הזרם החילוני משל בכיפה (תרתי משמע). 

בתחילת המאה העשרים, נדמה היה שהדת תלך ותיעלם מחיינו. לרוב הצעירים שגדלו במסגרות דתיות לאומיות, ברור היה שהיציאה לחיים משמעותה גם וויתור על אורח החיים הדתי.

וזה היה מאוד הגיוני, כי פשוט לא היו ‘חיים’ לאומיים, חיים שמחוץ למרחב הפרטי, חיים שהדת נתנה בהם משמעות. 

המפד”ל – שותפתה הנצחית של מפא”י לברית “ההיסטורית”, ראתה עצמה כמעין משגיחת הכשרות, שלצד ההנהגה הציונית ותו לא. 

מלחמת ששת הימים העלתה מירכתי הציונות הדתית את חוגי ישיבת מרכז הרב שהתפעמו מגאולת הארץ הניסית המתחוללת לנגד עיניהם, בהמשך הקימו את גוש אמונים וביקשו לחבר את האידיאולוגיה שלהם אל המציאות הגיאו פוליטית באמצעות מפעל ההתנחלות. 

התנופה האידיאולוגית יצקה תוכן וגאוות יחידה בכיפה הסרוגה והידקה אותה לראשם של צעירי הציונות הדתית. המפד”ל הפכה למפלגה גדולה ומשמעותית – הרבה יותר מאחיותיה החרדיות.

באותן שנים (שנות ה-70) היה הציבור החרדי קטן, מכווץ בדלת אמותיו, ושרוי במגננה. 

החזרה בתשובה של אורי זוהר אל הציבור הזה, דווקא היתה סוג של צביטה. בציונות הדתית לא דיברו על זה, לא התמודדו עם זה, ניסו איכשהו לנכס את זה לעצמם – ולבסוף השאירו את העניין פתוח.

אבל השאלה היתה ונותרה תלויה בחלל האוויר?

איך זה שהדמות הכי ישראלית, הכי חילונית, הכי טלוויזיונית ועכשווית, חוזרת בתשובה –  במקום אל הכיפה הסרוגה הגאה, דווקא אל התצורה החרדית של הדת. 

ניתן היה לתלות זאת באופיו הנחרץ והקיצוני של אורי זוהר. אורי זוהר הרי עשה תמיד את הכל – עד הקצה… לכן – אולי – בחר האיש בתצורה הדתית הקיצונית ביותר.

בראייה שטחית, היו גם מי שהבינו, שהדת ה”אמיתית” – זו שלא מתפשרת, לא מזייפת, לא מעגלת פינות וכו’ – זו הדת החרדית. לכן, כשאדם מגיע באמת ובתמים להכרה כי עליו לשנות את דרכיו, כשאדם מחליט לשנות מן הקצה אל הקצה את אורחות חייו, סביר כי ייבחר באלטרנטיבה השלמה ולא ב’חפפנית’ – כלומר יבחר בחרדיות.

כמובן שהיו דמויות מוכרות ונינוחות יותר – כמו דב ביגון – וחברי קיבוצים שחזרו בתשובה אל הזרם הציוני דתי, תופעה שהתגברה בעקבות המשבר של מלחמת יום הכיפורים. 

למי שנכנס מעט יותר בעובי הקורה, ברור היה שלא מדובר בחזרה בתשובה שטחית.

ואולם אין ספק שב’תחרות’ על ליבם של החוזרים בתשובה, החרדיות והמכונים והסמינרים שלה, ניצחו את הסרוגים ומעט מוסדות הקירוב והשיבה שהקימו.

החזרה בתשובה של שנות השבעים והשמונים היתה אם כן, בעיקר שיבה אל אורח החיים החרדי. וזה מוזר… מדוע שצעיר ישראלי, יבחר ללבוש בקיץ הארץ ישראלי, את ‘מיטב האופנה’ המזרח אירופאית של המאה השמונה עשרה?

היכן כתוב בתורה שמצווה ללבוש מעיל שחור בקיץ?

מדוע בחר החוזר בתשובה לוותר על הישגי הציונות, על השיבה הלאומית אל ההיסטוריה, ולהתכווץ אל המימד הפרטי והמשפחתי?

מדוע לא בחר בדרך הציונית דתית שהתיימרה לאפשר לו לאחוז גם בזה וגם בזה?

….

אישית, לא התלהבתי מסגנון החזרה בתשובה של שנות השבעים. ולא שלא הערכתי את אורי זוהר וחבריו. זוהר שיכנע אותי בכנותו, עורר את הערצתי בהקרבתו עבור ערכיו, וכיהודי מאמין אף עורר בקרבי כבוד רב להקפדתו בקיום התורה והמצוות ולרוחב הידיעה התורנית שרכש.

אבל סגנון החזרה בתשובה של אורי – אלי לא דיבר. ושוב, אני מוצא את עצמי חייב לסייג ולומר כי אין בדברי שום ביקורת או שלילה. כל אדם זכאי לבחור את דרכו כרצונו ואני האחרון לשפוט אדם שמבצע שינוי שכזה. ואולם אלי החזרה בתשובה הזו – לא מדברת.

שוב ושוב חזר זוהר בכל הראיונות שנתן על כך שמישהו פשוט הוכיח לו את קיום הבורא ואת מתן תורה בהר סיני.

אני מאמין באמונה שלמה בכל אלה. ייתכן שבמידה כזו או אחרת, אף ניתן באמת להוכיח זאת. ואולם עצם תליית האמונה בהוכחה לוגית, מנמיכה אותה בעיני. 

פולמוסנים רבים קמו במהלך הדורות, פולמסנים שלא השתכנעו מן ההוכחות הללו. ייתכן שאף היו מנצחים את אורי זוהר במשחק שחמט…

ובכן מה?

כל אמונתנו נשענת על התלהבות ממי שנראה לנו כי בעת כזו או אחרת הצליח להוכיח?

המחשבה לפיה ניתן להכיל את האינסוף בתוך התבונה האנושית המצומצמת, לא מדברת אלי. 

אמנם האמונה ב’אין’, נראית לי הרבה פחות הגיונית מהאמונה ב ‘יש’. אמנם קיומו הנצחי והמטה היסטורי של עמנו, מעיד בעיני כאלף עדים על ברית הנצח שכרת עמנו עם אלוהי ההיסטוריה, אמנם פלאיותה של תורת ישראל ממשיכה לבצבץ בכל פינה ש’תגרד’ – בין אם מדובר בהתגשמות נבואותיה, בין אם מדובר בהתאמה הפלאית של כל אגפיה אלו לאלו – 

מדובר כאן באמת כה גדולה, שאיני חש שום צורך להוכיחה, כפי שאיני חש צורך להוכיח את קיום האוויר שאני נושם.

ואני חי מצוין עם שאלות כגון איך אתה יכול להאמין שהעולם קיים רק 5000 שנה? לא שמעת על הדינוזאורים? או היכן היה האלוהים שלך כשדחסו את ההורים שלנו לתאי הגזים? 

לא כי יש לי תשובות טובות – אין לי!

אלא פשוט משום שאני מבין שיש דברים שלעולם לא אבין.

אני מאמין חברים. אני לא יודע – אני מאמין!

כשארכיאולוגים טוענים שהתנ”ך הוא המצאה, כי אין ממצא המעיד על אמיתותו – זה לא מערער אותי – כי עבורי, התנ”ך הוא האמת הקבועה במציאות, ועם כל הכבוד לארכיאולוגים, עומק ידיעותיהם טרם השיגה  – ואולי גם לא כל כך חפץ להשיגה.

וכשהארכיאולוגיה מוצאת פתאום את מזבח יהושוע בהר עיבל, או את עירו המבוצאת של מלכנו דוד בחרבת כייפא (ליד בית שמש) אינני מתנפל על התגלית כהוכחה לאמונתי, פשוט משום שאמונתי מעולם לא ביקשה הוכחות “מדעיות”. היא קדמה למדע והיא תהיה שם כשזה ישוב ו”יפריחה” כביכול.

אני מאמין כי אני בן אדם  – וכל ילד נולד עם אמונה, עד שהוריו וסביבתו מצליחים לטעת בו את האמונה המודרנית, לפיה אין אלוהים והעולם המציא את עצמו…

אני מאמין כי אני יהודי – וב -DNA של כל יהודי, מצוי המפגש הישיר עם הבורא בהר סיני, לפני 3,334 שנים – מפגש שנחקק בזיכרון הלאומי ומועבר מדור לדור בצורה קפדנית ומופלאה.

אני מאמין וזהו. מאמין, ואין לי שום צורך לשכנע מישהו באמונתי, או להגן עליה מפני חולות נודדים של איזו אופנה חדשה. לא גיליתי את ה”אור” – ולא ויתרתי עליו, לטובת ה”נאורות”… 

אני לא לא נרגש מן ה’דת’, ואני לא מחליפה בדתות החלופיות שבאו עם הנאורות  – כלומר בדמוקרטיה, או בקומוניזם –  וכמובן שלא בפאשיזם והנאציזם (שכולן אידאולוגיות שביקשו לתת פשר ומשמעות לחיי האדם בעולם שאין בו אלוהים, וכולן הובילו לבסוף למרחץ הדמים הגדול בהיסטוריה).

אמונתי תמימה, ואינני מאמין באמונה (תמימה הרבה יותר) בשום תחליף אנושי…

אם ההוכחה הלוגית (כביכול או שלא כביכול) שרב מסוים הוכיח לאורי זוהר, פתחה את ליבו אל מרחביה האין סופיים של התורה, והביאה אותו לבסוף אל סוד ה’נעשה ונשמע’ – ואל אותה אמונה תמימה שלא זכה לינוק עם חלב אימו – אז מצוין!

אבל חוויה של ארוחת שבת במשפחה מאמינה, יכולה להוביל אל אותה תוצאה. או ניגון חסידי, או משבר כלשהו…

ההיגיון האנושי, הוא רק אחד הפתחים אל הדבר האמיתי – וכלל לא בטוח שהוא החשוב שבהם.

‘האם אלוהים יכול לברוא אבן שלא יוכל להרים?’- ובכן בעיני זו שאלה פשוט משעממת. תעביר את המלח בבקשה…

אתה יכול להמשיך ולדון בה, אם זה חשוב לך, אבל בינתיים, אתה מאבד את זכותך על הארץ הזו, פשוט מפני שבלעדי האל הזה, אין לך זכות שכזו, והארץ שתחת רגליך, הולכת ונשמטת מידיך, בעוד אתה מתעקש כאחרון הקנאים – להאמין ב’אין’…

אני מאמין באלוהים כי אין לי ברירה אחרת. אני לא מסוגל לחיות בעולם נטול משמעות. לא מסוגל לחיות בעולם שאין בו סולם ערכים אקזיסצנטיאלי (עשרת הדברות) עולם בו המוסר אינו אלא סוג של נימוס מומצא, וכל אופנה חולפת הופכת אותו על פניו. ובאמת מדוע טעה היטלר? מדוע לא להיפטר מהעם שמתעקש להעיד על קיומו של סולם ערכים שכזה? מדוע לא להסיר את המכשול המוסרי המומצא מפני ההתפחות הדארוויניסטית  ה”בריאה” של הגזע האנושי?

אני מאמין באל כי פשוט אין טעם לחיי בלעדיו.

אבל נחזור אל אורי זוהר.

החזרה בתשובה של שנות השבעים, החזרה בתשובה אל החרדיות, לקתה בעיני בחסר מהותי. 

זוהי חזרה בתשובה שבמימד מסוים (וחשוב) היא חזרה בתשובה אחורנית. זו חזרה בתשובה שוויתרה על ההישג הגדול של הציונות – כלומר על שיבת העם היהודי אל ההיסטוריה. האורי זוהרים מפסיקים לשמוע חדשות. האקטואליה כבר לא מעניינת אותם. הם פורש מן העולם וחוזרים בתשובה אל המרחב הדתי הפרטי. החזרה בתשובה הזו, קוראת לך לאטום את עצמך מפני הבלי העולם הזה. אל תתיימר לתקנו – את תיקון העולם תשאיר למשיח (עם כמחצית מצוות התורה…).

האם זו היהדות? האם זו כוונת התורה?

מדוע ברא לו אלוהים את עם ישראל – “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו” – מדוע לא הסתפק בדת?

מדוע לא נתן תורת אמת לכל מי שיחפוץ – כפי שעשה ישו הנוצרי, כפי שעשה מוחמד המוסלמי?

היכן המימד הלאומי בתשובתו של אורי זוהר? 

והרי כל מי שקורא את התורה בעין לא משוחדת, אינו יכול שלא לראות שמדובר בבשורה שניתנה לעולם כולו דרך עשיה לאומית. 

יוצאים ממצרים, 

כורתים ברית עולם עם האלוהים, 

מקבלים את התורה, 

כובשים את ארץ ישראל, 

בונים את בית המקדש, 

חיים סביב ארמון הבורא שבלב ירושלים חיים לאומיים מלאי בשורה והשראה – 

וכך ממליכים אותו על עולמו.

נורא פשוט…

לא רוצים לכבוש את הארץ? רוצים להישאר דתיים במדבר?

תמותו כולכם

ככה פשוט!

כמחצית ממצוות התורה, לא ניתנו אלא בכדי להתקיים כך! למען המטרה הזו – לתקן עולם במלכות שד-י,  דרך ארץ ישראל וירושלים והמקדש.

אז הנה השיבה אותנו הציונות מן המימד הדתי אליו התכווצנו כשחרב המקדש והוגלנו מארצנו, אל המימד הלאומי.

אמנם מתוך כפירה, אמנם בצורה מקולקלת. ובכל זאת – שבנו אל התצורה הלאומית שמתוכה אנו אמורים לבשר את בשורתנו, הבשורה שלשמה ורק לשמה אנו בכלל קיימים! “עם זו יצרתי לי” – לא ‘דת זו יצרתי לי…’

אז מה עשית אורי – כשיחד עם הקלקול, זרקת גם את ההישג וההתקדמות.

מה עשית כששפכת את האמבטיה עם התינוק?

מה עשית כשחזרת בתשובה – אחורה…אל התצורה הדתית בלבד של היהדות?

….

אלא ששלושים שנה אחריך, התברר כי לא היתה לך, ולא היתה לכל דור החוזרים בתשובה של שנות השבעים – לא היתה לכם באמת אלטרנטיבה אחרת.

הרב דוב ביגון ומכון מאיר שהקים – לא באמת הציעו אותה.

ההתנחלות של שנות השבעים היתה מיצוי של כל החיבור היהודי החדש אל המציאות הגאו פוליטית. והיא נגמרה (ההתנחלות) כשהציונות העובדת הפסיקה להאמין בה. מאותו רגע, אין יותר התנחלויות חדשות – רק הרחבה של הקיימות. כלומר לחנן פורת וחבריו לא היתה באמת בשורה חדשה. היתה  התלהבות הקודש, ששאבו מתורת ישראל ומרבם הגדול – הרב קוק. ואולם לא היתה משנה מודרנית סדורה לחיבור הקודש והחול, לא היתה אידאולוגיה, ומכיוון שכך, את  הלגיטימציה למפעל ההתנחלות, הם שאבו מהציונות הישנה – וממילא לא העזו לחלום בקול על בית מקדש, כי מוטת כנפי החלום הציוני לא נמשכה אל מעבר לתלם האחרון של המחרשה, וממילא לא היתה להם לסרוגים, היכולת לבשר את בשורת התורה השלמה שכל כולה נעוצה בהר הבית ובמקדש.

וכשעלה הכורת על מפעל ההתנחלויות, וכלציונות נמאס מהמתנחלים והחליטה להחריב את גוש קטיף, התגלתה הציונות הדתית במערומיה ולא מסוגלת היתה לעמוד על נפשה – כנגד אימא ואבא שמהם שאבה את הלגיטימציה. או אז התברר לנוער הדתי לאומי שזעק לשמים על חורבות הגוש, כי האידאולוגיה שלו היא לא על באמת… וכך התפזר הנוער, חלקו אל החילון, חלקו אל שלל סוגי החרדיות, וחלקו אל הגבעות. כי היום הקמת יישובים חדשים – הוא סוג של אידאולוגיה נערית – כביכול משחק ילדים – כזו שכבר לא מבקשת לגיטימציה מן הציונות. חרדים של ארץ ישראל.

אז כיום התהפכו היוצרות. והחרדיות המכווצת והמתגוננת של שנות השבעים, הפכה לנציגה הדומיננטית והמשמעותית של הדת – בעיקר בפוליטיקה, ואילו הנוער הדתי לאומי, חזר להתחלן (להתדתל”ש בלשון ימינו) בהמוניו, כפי שעשה בשנות הארבעים והחמישים. גם הכלים הפוליטיים של הציבור הזה, הלכו והתדלדלו – ואילולי כתפיו הרחבות של הרב כהנא זצ”ל וממשיכי דרכו שכל כך השמיצה, לא היתה הציונות הדתית שכמיליון מאזרחי ישראל עברו דרכה לאורך השנים, עוברת כיום את אחוז החסימה…

אז אולי בעצם צדק אורי, כששלושים שנה לפני גוש קטיף, הבין שהסיפור הציוני דתי אינו מבשר באמת את מה שהתיימר לבשר?

פשוט לא ראה התפרטות מעשית של התורה אל תוככי החיים וכל שנותר לו הוא האופציה החרדית.

כי הרי אם הדת לבדה היא כל העניין, אז כנראה שהחרדים הם באמת המומחים היותר גדולים – לא?

לא כל כך נראה לי. אורי התבטא והתנהל ללא שמץ של ‘בדיעבד’. הכל היה הכי ‘לכתחילה’ – לא בטוח שההתלבטות הלאומית הוגיע את מוחו.

אבל זה לא באמת משנה.

כי גם החרדיות נמצאת במשבר גדול מאוד. הוא אינו מוחצן כמו הדתלש”יות הסרוגה, אבל הוא קיים ועוד איך. הנוער החרדי חש היטב את הניתוק מהחיים וגם הוא מורד – בדרכו.

…..

בין לבין קם דור חדש של חוזרים בתשובה.

דור שאינו מתנתק מהחיים – לא בורח אל הדת אלא מחברה אליהם.

דור שממשיך להתלבש כבעבר – רק צנוע.

ממשיך לאכול טוב – אבל כשר.

ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה – אבל שומר שבת.

דור שפשוט זורם עם אמונתו אל תוך המציאות.

מדובר בציבור ענק שאינו זקוק למדים השחורים, או הסרוגים. מדובר בדור שהוא הרבה יותר מאמין מאמא ואבא, מסבא וסבתא.

כי כך היא דרכו של הבורא – מתוך הטילטולים והמשברים, צומחת הגאולה. 

תנוח בשלום על משכבך אורי

אתה טילטלת

וגם בזכותך, הדור הבא הולך ונגאל.

ועמו יגאל העם, תיגאל הארץ, 

תתבשר הבשורה 

ותיגאל האנושות.

image_print
4.4 14 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
11 Comments
Newest
Oldest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
חגי לוי
חגי לוי
1 month ago

יש גרי צדק וגרי אמת דרך החזרה בתשובה של הרב אורי זוהר כנראה הייתה דרך של אמת = תורה כמו שהכותיים התגיירו כי התורה אמת אבל לא היה להם את מימד הלאומיות זה שתי דרכים לגיטימיות לחזרה בתשובה

יהודה זינר
יהודה זינר
1 month ago

אמת. מדהים.. שמח לראות שאתה מונח שם משה.

עמית
עמית
1 month ago

בשנות ה-70 מרבית הרבנים, שהלא-דתיים ראו, היו חרדים אשכנזים גלותים, אפילו במוסדות הציונות הדתית חלק גדול מהר”מים  היו חרדים אשכנזים גלותיים. לכן הרב, שעירער ‏את אמונתו של אורי זוהר באין ולא ע”י אמונה תמימה, היה חרדי. באותה תקופה על כל אחד, שהתקרב לחרדיות גלותית, היו לא מעט ממכריו, שהתרחקו מהיהדות, בגלל ההסתגרות הגלותית והויתור על: המודרנה, הישגי הציונות, והשיבה הלאומית אל ההיסטוריה.

באותה תקופה החכם התורני צבי יהודה הכהן קוק פעל למתן תשובות לא תמימות לניסיון המנדלסוני הבעייתי של הציונות הדתית לחלק את החיים לאמונה דתית תמימה ולחיי חול מודרנים נטולי תמימות.

האם הבעיה של מרבית הציונות הדתית לא נובעת במידה רבה משילוב של:

-רגשי נחיתות כלפי החרדיות האשכנזית הגלותית וכלפי המצליחנות החילונית

-בוז ופחד מהמסורתיים

-מות החכם התורני צבי יהודה הכהן קוק?

אילן
אילן
1 month ago

גם אם יש אלוהים, הוא לא לפי מה שהדתות אומרות. זו דעתי.

מממ
מממ
1 month ago
Reply to  אילן

אין דבר כזה “דתות”. אם דת אחת היא האמת, אזי בהכרח כל שאר ה”דתות” הן שקר גמור.

אילן
אילן
1 month ago
Reply to  מממ

הכוונה היא, שכל הדתות הן המצאה אנושית. גם היהדות.

אביחיצ'וק
אביחיצ'וק
1 month ago

כתבת “וכשהארכיאולוגיה מוצאת פתאום את מזבח יהושוע בהר עיבל, או את עירו המבוצרת של מלכנו דוד בחרבת כייפא (ליד בית שמש) אינני מתנפל על התגלית כהוכחה לאמונתי, פשוט משום שאמונתי מעולם לא ביקשה הוכחות “מדעיות”. “
פעם באתי בגישה כזו והוכחת לי באותות ובמופתים שאני טועה (כמעט השתכנעתי), ועכשיו אתה אומר את מה שאני אומר? איך זה מסתדר?
אני אומר בדיוק את זה. שאני לא זקוק להוכחות ארכאולוגיות כי יש לי את התורה ושם רש”י כותב “ברצותו נתנה להם וברצותו לקחה מהם ונתנה לנו” אם הארץ היא של הקדוש ברוך הוא, למה לי הוכחות ארכאולוגיות? נו אז היה כאן פעם עם ישראל, וגם אם לא, הנה אנחנו כאן כי ככה השם רוצה.
ובכלל נראה לי שהמרדף אחר “שודדי” עתיקות נובע מחוסר אמונה

יאיר וסרצוג
יאיר וסרצוג
1 month ago

💓💓💓

יעקב
יעקב
1 month ago

אורי זוהר הוא מקרה קלאסי של “מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה”. זה קורה הרבה. דווקא חילונים “ג’וקרים” כאלה, פורקי העול ובליינים – להם יש סיכוי גדול יותר לחזור בתשובה. היום הרבה מהם הופכים לברסלבים.
חילוני “מרובע ומעונב”, שהחיים שלו יציבים – הרבה פחות סביר שיחזור בתשובה.

גאולה
גאולה
1 month ago
Reply to  יעקב

היום החוזרים בתשובה נוהים אל החסידות.
ראה חבד

משה
משה
1 month ago
Reply to  גאולה

תורת חבד ובעיקר אדמור”ה האחרון הם אלו שהינחו את היסודות וכיונו לשם
וגם החוזרם בתשובה של “ימינו”, אלו שמשה הזכיר בסוף הם תוצרתה של חבד, אבל אין שום קשר ללאומיות (שמשה סוגד לה משום מה), הם בסך הכול מחברים גשמיות לרוחניות בדיוק כבשורתה של החסידות בכלל וחבד בפרט, לשם הגאולה תלך ולא לחיבור מדינת פקציה כלשהי ובטח לא לאומיות שאבדה עליה הכלח לתורה

מדוע טייחו ארגוני הנשים, הפרקליטות והתקשורת, את פרשיית הסרסור בסוהרות? מדוע על אירוע טכני – בריחת האסירים, קמה וועדת חקירה, ועל אירוע טקטוני – שימוש בחיילות חובה כשפחות מין בפקודה, למחבלים הכלואים בגין רצח יהודים – מדוע על כך כולם ניסו במשך שנים לעבור לסדר היום? התשובה היא, כדי שהמאמר ‘פילגש בגלבוע’ – לא ייכתב…
זוועת הסרסור בסוהרות – כלומר השימוש בחיילות יהודיות שהתגייסו לשירות חובה, כצעצועי מין לסיפוק תאוותיהם של מחבלים רוצחי יהודים הכלואים בכלא גלבוע – הזוועה

סימן קריאה #42

מדוע כשהימין בשלטון, הוא לא באמת שולט? למה עצר לפיד ב’יד ושם’? ומה הקשר בין הדברים?
‘יד-ושם’, היה המקום שבו בחר ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, לעצור, קודם שנכנס למשרדו החדש.ויש בכך סמליות רבה.לפיד הוא התוצר והמייצג המובהק והמדוייק ביותר,

סימן קריאה #41

אורי זוהר עימת את הישראליות של ה’סבנטיז’, זו שאיבדה את ביטחונה העצמי לאחר מלחמת יום כיפור – עם אתגר האמונה והזהות. והוא עשה זאת בעוצמה כמו שרק אורי מסוגל היה. במאמר ‘הוא חזר בתשובה’ – אנו מנתחים את תופעת החזרה בתשובה בחברה הישראלית ומגזריה השונים. האם תשוב ותתאחדנה, הזהות הישראלית והיהודית?
בתחילה, הוספתי לשמו של אורי זוהר את ראשי התיבות זצ”ל. כי הרי “במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים”(ברכות ל”ד) – ואורי זוהר

סימן קריאה #40

“הניסיון (אתכם) נכשל” – זעק אורבך בזעם מהול באכזבה, במהלך עימות חריף שהתגלע בין חברי הכנסת ניר אורבך (ימינה) למאזן גנאים (רע”מ). האכזבה מקורה בציפייה מנותקת מהמציאות, ממצביעי המפלגות הערביות לזנוח את זהותם.
“הניסיון (אתכם) נכשל” – זעק אורבך בזעם מהול באכזבה, לאחר ההצבעות אמש. אך ממה נובעת אותה אכזבה? האכזבה מקורה בציפייה מנותקת מהמציאות ממצביעי המפלגות

סימן קריאה #39

בלי שום דיון בכנסת (ובתקשורת) תוותר ישראל על חלק נרחב מריבונותה, ותפקיר את חירות אזרחיה, לידי אנשים שמעולם לא בחרו בהם.
המערכה על חירות האדם מתקיימת גם בחזית האישית וגם בחזית הלאומית בינואר 2022, שנה לאחר היבחרו, הגיש ממשל ביידן לארגון הבריאות העולמי, ה WHO,

סימן קריאה #38